ליחם של דברים אלה לא נס. נהפוך הוא, לו תתקבל טענת המדינה במקרה דנן הקושי המעשי עליו הצבענו בענין זליג - יוחרף. הטעם לכך הוא שבמקרה דנן, קבלת טענת המדינה מביאה לכך שהסוהר ייאלץ לפתוח בהליך בבית הדין לעניינים מינהליים, וככל שיזכה בתביעתו יפתח הליך בוועדת התעסוקה לשם תרגום ההכרעה ההצהרתית לסעד כספי. ככל שמי מהצדדים יחליט לערער על החלטת ועדת התעסוקה ידון הערעור בפני בית הדין האזורי לעבודה. במילים אחרות, קבלת טענת המדינה תביא לכך שהדרך לדיון בתביעה מסוג זה עשויה להצריך בירור בשלוש ערכאות שונות. אילו קושי מעשי זה היה מחויב בראי המארג הנורמטיבי (כפי שהיה בענין זליג ובן שאנן) לא היה מנוס מאימוצו, אולם במקרה דנן המארג הנורמטיבי - כפי שפרטנו לעיל - מוביל למסקנה שונה, ואותה אנו מאמצים.
- סוף דבר - הערעור מתקבל, והתובענה הכספית תוחזר לדיון בוועדת התעסוקה, תוך שנרשמה הצהרת המערער - המצוטטת בסעיף 2 לעיל - כי ימחוק מתביעתו לוועדת התעסוקה את הסעד לביטול נוהל וכי זה יימחק ממנה. אין באמור בפסק דיננו כדי להביע עמדה אם ועדת התעסוקה מוסמכת לדון מכוח תקיפה עקיפה בחוקיות הנוהל, ומלוא טענות הצדדים בקשר לכך שמורות להם. המשיבה תשא בהוצאות המערער בסך 8,000 ₪ בגין שתי הערכאות.
ניתן היום, ל' ניסן תשפ"א (12 אפריל 2021) בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
| אילן איטח,
סגן נשיאה, אב בית הדין |
לאה גליקסמן,
שופטת |
חני אופק גנדלר, שופטת |
|
מר יוסי רחמים, נציג ציבור (עובדים)
|
מר דורון קמפלר,
נציג ציבור (מעסיקים)
|