יש הגיון פנימי נכון במסקנתו של בית הדין האזורי כי שיקולי ועדת התעסוקה יכולים לנוע במרחב בו קיימת זיקה כלשהי בין עניינו של העובד הניצב בפניה לשרות מילואים. מסקנה זו נעוצה בלשון החוק ותכליתו. הוועדה הוסמכה לבחון את הקשר בין פיטורי עובד לשרות המילואים ולכן קיימת הצדקה לקשור את שיקולי הוועדה לשרות זה".
משהמחוקק הסמיך את הוועדה לדון במישרין בשאלה אם פיטורי עובד מנוגדים להוראות חוק חיילים משוחררים מתייתר הצורך לבחון אם בידי הוועדה סמכות לדון בכך בגררא. בכך נבדל המקרה דנן גם מענין יעקבוב שעסק בסמכות בית המשפט האזרחי להכריע בשאלת ענין המנוי בסעיף 93א לפקודת המשטרה בגררא ובמסגרת תקיפה עקיפה. בענייננו, כאמור לעיל, המדובר בסמכות הוועדה להכריע בסוגיה במישרין, ולא בדרך עקיפה, וזאת מכוח הוראות חוק חיילים משוחררים.
- לבסוף, המדינה מבקשת להשתית את טענותיה על תכליתם של סעיף 93א לפקודת המשטרה וסעיף 129 לפקודת בתי הסוהר בראי המבנה הייחודי של המשטרה ושירות בתי הסוהר. אכן, בענין זליג ובענין בן שאנן ניתן משקל לתכלית זו לאחר שנמצא לכך עוגן בלשון סעיף 129 לפקודת בתי הסוהר וסעיף 93א לפקודת המשטרה, ובהקשר זה התעוררה דילמה פרשנית ממשית בקשר לסמכות בית הדין לעבודה, נוכח לשון הסעיפים האמורים. בהינתן דילמה פרשנית ממשית ניתנה עדיפות לתכלית הסעיפים ברוח העולה מענין פוזאילוב וענין יעקבוב. במקרה דנן מבקשת המדינה לצעוד צעד נוסף. למעשה מבקשת המדינה ליתן תוקף לתכלית האמורה בהעדר עוגן לשוני בסעיף 129 המאפשר זאת (שכן הסעיף אינו מזכיר את ועדת התעסוקה) וחרף קיומם של עוגנים פרשניים המביאים למסקנה שונה, והם סעיף 30 לחוק חיילים משוחררים ודברי ההסבר לתיקון סעיף 129 לפקודת בתי הסוהר. בנסיבות אלה, ובשים לב להוראות חוק חיילים משוחררים ודברי ההסבר לתיקון סעיף 129 לפקודת בתי הסוהר - אנו סבורים כי במארג הנורמטיבי הקיים לא נמצא כלי קיבול המאפשר הכלת התכלית הנטענת.
- בטרם נעילה נציין כי בענין זליג ובענין בן שאנן (ובעקבות ענין יעקובוב) היינו ערים לכך כי התוצאה המעשית הנובעת מן ההכרעה אינה פשוטה מבחינת המשרתים בשירות בתי הסוהר והמשטרה. זאת, כיוון שבית המשפט לעניינים מינהליים בדונו בעתירה מינהלית - להבדיל מתובענה מינהלית - אינו מוסמך להושיט סעד כספי (ראו סעיף 8 לחוק בתי משפט מינהליים). מגבלה זו מחייבת נקיטת כפל הליכים בשתי מערכות שונות בדרך לקבלת הסעד, קרי תובענה לסעד הצהרתי בבית המשפט לעניינים מינהליים בנוגע לחוקיות הפיטורים, וככל שייקבע כי נפל פגם באלה הגשת תובענה לסעד כספי בבית הדין האזורי לעבודה. תוצאה זו מעוררת קשיים לא מבוטלים מבחינת אפשרות הגישה לערכאות שיפוטיות, ובעטיים ציינו בסיפת פסק הדין בענין זליג כך (סעיף 42):
"נבקש להעיר כי ערים אנו לכך שהתוצאה אליה הגענו בדבר פיצול בין בית המשפט לעניינים מינהליים ובית הדין לעבודה בהתאם לסעיף 93א לפקודה מכבידה על השוטר מגיש התובענה. לכך נוסיף כי אף ביחס לעילה שתידון בבית המשפט לעניינים מינהליים אין לשלול אפשרות שיעלה הצורך בתרגומה לסעד כספי בבית הדין לעבודה לאחר תום ההתדיינות בבית המשפט לעניינים מינהליים ובתלות בתוצאותיה. בכך טמונה הכבדה נוספת מבחינת השוטר התובע. החשש הוא כי בסופו של יום העלויות וההכבדה הכרוכים בפיצולי ההתדיינות יהוו תמריץ שלילי למימוש זכות הגישה לערכאות של השוטרים כעובדים. משכך, אנו מוצאים לנכון להורות כי פסק דיננו יועבר לעיון היועץ המשפטי לממשלה על מנת שישקול את ההשלכות הנובעות מפיצול הסמכויות האמור".