עהס 82202-07-25 אלכסנדר בן ולרי בלוק נ' מדינת ישראל

עה"ס 82202-07-25

עה"ס 88783-07-25

השופט עופר גרוסקופף:

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט אוהד גורדון) בתיק הסגרה 700-05-25 מיום 14.7.2025, בו נקבע כי המערער הינו בר-הסגרה לארצות הברית, בהתאם לסעיף 3 לחוק ההסגרה, התשי"ד-1954 (להלן: חוק ההסגרה).

הערה מנהלתית: ככל הנראה מחמת שגגה נפתחו במקרה זה שני תיקי ערעור, שיש לראות בהם, הלכה למעשה, ערעור אחד.

רקע והשתלשלות העניינים

1. ביום 10.12.2024 הגישה ממשלת ארצות הברית בקשה להסגיר לידיה את המערער, מר אלכסנדר בלוק (גורביץ'), על מנת להעמיד אותו לדין פלילי (להלן: בקשת ההסגרה). כמפורט בבקשת ההסגרה, נגד המערער הוגש ביום 16.8.2023 כתב אישום לבית המשפט הפדראלי במחוז הצפוני של קליפורניה (להלן: כתב האישום האמריקני).  למערער יוחסו האישומים הבאים: ארבעה אישומים של מרמה ופעילות נוספת בקשר למחשבים (18 U.S.C.  § 1030(a)(5)(A), 1030(c)(4)(B)(i) (להלן: מרמה במחשבים)); העברת טובין גנובים (18 U.S.C.  § 2314.  להלן: העברת טובין גנובים); ושלושה אישומים של הלבנת הון (18 U.S.C.  § 1956).  לבקשת ההסגרה צורפו, בין היתר, תצהירו של התובע הפדרלי, עו"ד אג'אי קרישנמורת'י (להלן: תצהיר התובע) וכן תצהירו של סוכן ה-FBI מייקל הילטון (להלן: תצהיר הסוכן הפדרלי).  בבקשת ההסגרה נטען כי המערער ניצל פרצה במערכת ממחושבת בשם Nomad Bridge (להלן: נומאד), שבבעלות חברת Illusory Systems, Inc.  על מנת לגנוב מטבעות דיגיטליים בשווי של למעלה מ-2.8 מיליון דולרים, ולאחר מכן ביצע פעולות שונות על מנת לטשטש את מקורם.  להלן יפורטו בתמצית האישומים נגד המערער; אך תחילה, רקע קצר הדרוש להבנתם.
2. מטבעות דיגיטליים הם יחידה ממוחשבת המשמשת אמצעי תשלום. המטבעות הדיגיטליים מונפקים, נסחרים ו-"מוחזקים" ברשתות בלוקצ'יין (להגדרות שונות למונח מטבעות דיגיטליים, ראו: הוועדה לבחינת אסדרה של הנפקת מטבעות קריפטוגרפיים מבוזרים לציבור דוח ביניים 8 (2018); מורן אופיר ועידו שדה "האם ב-ICOs מונפקים ניירות ערך? על אסדרה של אסימונים דיגיטליים שמנפיקות חברות" משפטים נא 437, 446-444 (2021) (להלן: אופיר ושדה)).  רשת בלוקצ'יין היא מאגר מידע מבוזר, המוחזק במקביל במחשבים רבים, וכולל תיעוד מלא של כל הפעולות הקודמות (כגון, עסקאות והעברות) שנעשו באותה רשת.  עדכונו של מאגר המידע נעשה במקביל בכלל המחשבים הפועלים ברשת, והוא אינו תלוי בהחלטה של ארגון מרכזי כזה או אחר, ומכאן אופייה המבוזר של הרשת (ראו: אופיר ושדה, בעמ' 442-441; יעקב אנוך "חוזים חכמים" טכנולוגיות מתפרצות: אתגרים בדין הישראלי 279, 282-281 (ליאור זמר ואח' עורכים 2022)).  עסקאות ברשת הבלוקצ'יין גלויות לכל המשתמשים ברשת - אך הצדדים לכל עסקה כזו אינם מזוהים לפי שמם, אלא בהתאם לכתובת פומבית (המורכבת מרצף ספרות ואותיות), שאליה יכולים משתמשים אחרים ברשת להעביר מטבעות דיגיטליים (כתובת זו תכונה להלן: ארנק דיגיטלי.  ראו: יונתן יובל "מטבעות קריפטוגרפיים: אתגרים מושגיים, משפטיים ורגולטיביים" דין ודברים טז 447, 476-475 (2023); מבקר המדינה מיסוי מטבעות דיגיטליים 5 (2024)).  בנוסף, רשתות בלוקצ'יין רבות מאפשרות להגדיר באמצעותן חוזים חכמים.  חוזים חכמים הם תוכנות, אשר בהתקיים תנאים מסוימים שנקבעו מראש, מוציאות לפועל, באופן עצמאי, הסכמות חוזיות שהוטמעו בקוד המגדיר את החוזה החכם (מעין "חוזה אחיד ללא מגע יד אדם".  להרחבה, ראו: Kevin Werbach & Nicolas Cornell, Contracts Ex Machina, 67 Duke L.    101, 108 (2017); אלעד פינקלשטיין "דיני חוזים 'חכמים' - בין התקדמות טכנולוגית לרגולציה" מעשי משפט יב 349, 355 (2021) (להלן: פינקלשטיין)).

ההתיישבות העותומנית [נוסח ישן] 1916

3. 12-34-56-78 צ'כוב נ' מדינת ישראל, פ'ד נא (2)מכיוון שכל רשת בלוקצ'יין מהווה מאגר מידע מבוזר נפרד, לא ניתן להמיר ישירות בין מטבע דיגיטלי אחד לאחר, ועל כן, ככלל, כדי לבצע עסקה בין מטבעות דיגיטליים שונים יש צורך בשירותי גישור בין הרשתות הרלוונטיות (ראו פירוט בסעיפים 20-14 לתצהיר הסוכן הפדרלי). מערכת נומאד מספקת שירותי גישור כאלה, במתכונת המכונה "Lock-And-Mint".  דרך הפעולה של המערכת היא שמשתמש "נועל" מטבעות דיגיטליים ברשת בלוקצ'יין אחת, כך שלא ניתן יהיה להשתמש בהם לעסקאות אחרות.  המטבעות הדיגיטליים הנעולים מוחזקים בארנק דיגיטלי בבעלות נומאד.  בתמורה לנעילת המטבעות הדיגיטליים, מקבל המשתמש מטבעות דיגיטליים ברשת בלוקצ'יין אחרת, המכונים "אסימונים" (tokens), שערכם שווה למטבעות הדיגיטליים שננעלו (להלן: הטוקנים).  הטוקנים ניתנים לשימוש ברשת הבלוקצ'יין האחרת וכן ניתן להחליפם בחזרה למטבעות הדיגיטליים שננעלו (להרחבה באשר ליחס בין טוקנים כאלה ובין סוגים אחרים של נכסים המוחזקים ברשתות בלוקצ'יין, ראו: אופיר ושדה, בעמ' 448-446).  שירותי גישור אלה ניתנו, בין היתר, באמצעות חוזים חכמים אותם יצרה נומאד (להלן: החוזים החכמים).
4. הועתק מנבולפי בקשת ההסגרה, במהלך חודש יוני 2022 בוצע עדכון תוכנה במערכת נומאד, ובעקבותיו נוצרה פרצת אבטחה לא-מכוונת בחוזים החכמים. החוזים החכמים השתמשו בפקודה מסוימת על מנת לוודא כי המטבעות הדיגיטליים ברשת בלוקצ'יין אחת אכן "ננעלו", ואינם ניתנים לשימוש יותר, לפני שהחוזים החכמים העבירו למשתמש טוקנים שווי-ערך ברשת בלוקצ'יין אחרת (פקודה זו נקראת "proveAndProcess()").  כתוצאה מהפגם בחוזים החכמים, למשתמשים הייתה אפשרות להעביר הודעה שגרמה לכך שהמערכת השתמשה בפקודה אחרת מזו המתוכננת (פקודה הנקראת "process()".  להלן: פרצת האבטחה).  פקודה זו אפשרה למשתמשים לקבל טוקנים ברשת בלוקצ'יין אחת, מבלי "לנעול" מטבעות דיגיטליים בשווי דומה ברשת אחרת.  בבקשת ההסגרה נטען כי המערער, שפעל תחת השם "eth" (להלן: ביטליק), איתר את פרצת האבטחה הזו.  תחילה הוא ביצע שש העברות ניסיוניות, במסגרתן הורה למערכת נומאד להנפיק עבורו טוקנים, מבלי "לנעול" תמורתם מטבעות דיגיטליים.  במקביל לאותן העברות, הפקיד המערער את המטבעות הדיגיטליים בארנקה הדיגיטלי של נומאד, וזאת על מנת למנוע מפרצת האבטחה להתגלות.  לאחר שראה כי טוב, בסמוך ליום 1.8.2022 ביצע המערער, באמצעות פרצת האבטחה, ארבע העברות מארנקה הדיגיטלי של נומאד ברשת הבלוקצ'יין Ethereum לכתובת המשויכת למשתמש "ביטליק" מבלי "לנעול" תמורתם מטבעות דיגיטליים (העברות אלו יכונו להלן: ההעברות העיקריות).  בסך הכול, בהעברות אלו, הונפקו למערער טוקנים ששווים עלה על 2.8 מיליון דולרים.  לאחר מכן, העביר המערער את הטוקנים שקיבל למספר ארנקים דיגיטליים והמיר אותם למטבעות דיגיטליים אחרים, וזאת, על פי הנטען, במטרה להסתיר את המקור של הטוקנים.  מעשיו של המערער חשפו את פרצת האבטחה בפני משתמשים אחרים בנומאד, ואיפשרו לאותם גורמים לרוקן את ארנק דיגיטלי בבעלות נומאד, שבו היו מצויים מטבעות דיגיטליים שהיו שייכים למשתמשים אחרים בשווי של מעל 186 מיליון דולרים.  מספר ימים לאחר מכן, החזיר המערער לנומאד חלק מהטוקנים שנלקחו, ופנה לבכיר בנומאד באמצעות הרשת החברתית "טלגרם" (תחת חשבון הנושא את השם "@alvagur").  המערער הציע להחזיר לנומאד את יתר הטוקנים שלקח, וזאת בתמורה לכך שיקבל תשלום על כך שהוא הביא את פרצת האבטחה לידיעתה של נומאד.  הצדדים החלו לנהל משא ומתן, אך בשלב מסוים ניתק המערער את הקשר עם נומאד, והחברה פנתה לרשויות אכיפת החוק בארצות הברית.  במסגרת החקירה שביצעו הרשויות זוהה המערער כבעלים של הארנק הדיגיטלי המשויך למשתמש "ביטליק".
5. ביום 2.5.2025 הגישה המשיבה (להלן: המדינה) עתירה, ובה ביקשה להכריז על המערער כבר-הסגרה. המדינה טענה כי המעשים המתוארים בבקשת ההסגרה מהווים עבירות הסגרה לפי הדין הישראלי.  בפרט, נטען כי המעשים המיוחסים למערער מקימים עבירות של שיבוש או הפרעה לחומר מחשב וחדירה לחומר מחשב כדי לעבור עבירה אחרת (לפי סעיפים 2 ו-5 לחוק המחשבים, התשנ"ה-1995 (להלן: חוק המחשבים)); עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות וגניבה בנסיבות מחמירות (לפי סעיפים 415 סיפא ו-384א(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977); וכן עבירות לפי סעיפים 3(א) ו-4 לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן: חוק הלבנת הון).
6. בפני בית המשפט המחוזי העלה המערער שלל טיעונים נגד הסגרתו. המערער גם הגיש חוות דעת שכתב עו"ד עמית לוין (להלן: חוות הדעת מטעם המערער).  בחוות הדעת נטען כי הפעולות המיוחסות למערער היוו שימוש חוקי בחוזים החכמים, שכן לא נטען כי הוא ביצע מניפולציה אסורה בקוד העומד מאחורי החוזים החכמים.  עוד נטען כי לא ניתן לייחס למערער עבירה של הלבנת הון, שכן כל ההעברות ברשתות בלוקצ'יין הן פומביות וגלויות לכל המשתמשים ברשת, ואף לא נטען כי המערער ביצע פעולות שונות להסוואת מקורם של הטוקנים שנלקחו.  כפי שיפורט להלן, לאחר דיון בעל-פה שהתקיים לפנינו, הודיע המערער כי הוא ממקד את הערעור בשניים מבין התנאים הקבועים בחוק ההסגרה - קיומה של "אחיזה לאישום" בבקשת ההסגרה, ופליליות המעשים המיוחסים לו לפי הדין הישראלי.  משכך אתמקד במסקנותיו של בית המשפט קמא ביחס לתנאים אלה.
7. בפסק הדין של בית המשפט המחוזי, מיום 14.7.2025, התקבלה העתירה, ונקבע כי המערער הוא בר-הסגרה.

תחילה, מצא בית המשפט כי התצהירים שצורפו לבקשת ההסגרה מציגים "אחיזה לאישום" ביחס לכלל העבירות המיוחסות למערער.  בית המשפט ציין כי המערער לא חלק על הטענה כי הוא עומד מאחורי המשתמש "ביטליק" גם לאחר שניתנה לו הזדמנות לעשות זאת, ומכל מקום גם לעניין זיהויו כ-"ביטליק" הובאו ראיות מספיקות לשלב זה.  במישור פליליות המעשים, ציין בית המשפט כי המערער לא התייחס לקיומם של איסורים מקבילים בארצות הברית ובישראל על המעשים המיוחסים לו, אלא התמקד בטענה כי מדובר בפעולות לגיטימיות, וזאת בהסתמך על חוות הדעת שהגיש.  אלא שבית המשפט קבע כי לא ניתן לאמץ את מסקנותיה.  ראשית, צוין כי מדובר בעורך-דין ישראלי שחיווה את דעתו באשר לפליליות מעשי המערער - סוגיה שבמשפט, שאינה עניין לחוות דעת מומחה.  מכל מקום הודגש שהמסקנות בחוות הדעת מטעם המערער אינן חד-משמעיות; שהן נסמכות על תשתית עובדתית השונה מהאמור בבקשת ההסגרה; ושהן נקבעו מבלי שהובאו אסמכתאות מספקות לביסוסן.