טענות הצדדים בערעור
- על פסק דין זה הגיש המערער ערעור, באמצעות בא הכוח שייצג אותו בבית המשפט המחוזי (עו"ד יעקוב ג'בר), ובו העלה טענות שונות נגד כלל ההיבטים של פסק הדין. ביום 11.1.2026, זמן קצר לפני המועד שהיה קבוע לדיון בערעור, נמסרה הודעה על החלפת הייצוג, אשר לוותה בבקשה לדחייה קצרה של מועד הדיון לצורך לימוד התיק. בקשה זו נענתה, והדיון בתיק התקיים לפנינו ביום 22.1.2026. בפתח הדיון הודיע בא כוחו החדש של המערער, עו"ד שרון נהרי, כי הוא ימקד את טענותיו לשני נושאים: דרישת הפליליות הכפולה והתקיימות "אחיזה לאישום" במישור הראייתי (ראו: פרוטוקול הדיון מיום 22.1.2026, עמ' 1, ש' 6-3). סוגיות אלה הועלו אומנם בנימוקי הערעור שהוגשו, ואולם טיעונו של בא הכוח החדש לגביהן היה מרחיב ומפורט משמעותית מזה שהופיע בכתובים. לפיכך, ועל מנת שלא לקפח מי מהצדדים, אפשרנו להם, לאחר תום הדיון בעל פה, להגיש השלמות טיעון בכתב בסוגיות האמורות.
- בהשלמת הטיעון מטעמו, שהוגשה ביום 29.1.2026, טוען המערער כי בית המשפט קמא שגה כשקבע כי ההעברות העיקריות הן פליליות. לדברי המערער, בבקשת ההסגרה לא נטען, אף לא במשתמע, כי המערער "שינה קוד, חדר למערכת, עקף מנגנון אבטחה או פעל מחוץ למסגרת פעולתו הרגילה והאוטונומית של החוזה החכם" (שם, בסעיף 11). הפגם בחוזים החכמים נגרם עקב שגיאה של מתכנתי מערכת נומאד, משמע, מדובר בתקלה פנימית, ולא בכשל שנובע מפעולה חיצונית שביצע המערער. שגיאה זו בהבנת התשתית העובדתית לבקשת ההסגרה, כך נטען, הקרינה על מסקנותיו המשפטיות של בית המשפט.
- בפרט, המערער סבור כי לא מתקיימת דרישת "הפליליות הכפולה" ביחס לעבירות בגינן מבוקשת ההסגרה. אשר לעבירת המרמה במחשבים - המערער טוען כי עניינה של עבירה זו, לפי הדין האמריקני, הוא בשידור ביודעין של קוד בכוונה לגרום נזק למחשב, מבלי לדרוש גישה בלתי-מורשית או חדירה אחרת למערכת המחשב. לעומת זאת, חוק המחשבים, עליו הסתמכה המדינה לעניין זה, אינו מכיר בעבירה דומה, והעבירות הרלוונטיות בחוק הישראלי מחייבות כי הנאשם יכנס ללא הרשאה למחשב, או ישבש באופן ממשי את פעילותו. בבקשת ההסגרה, לשיטת המערער, כלל לא מיוחסים לו מעשים עליהם אוסר הדין הישראלי, שהרי אין מחלוקת כי החוזים החכמים זמינים לכל משתמש, מבלי להגביל את ההרשאה למשתמשים מסוימים, ומכיוון שהמערער לא גרם לקריסת החוזים החכמים או לפגיעה בתפקודם. למעשה, המערער מוסיף כי גם לפי פסיקה אמריקנית שפירשה את עבירת המרמה במחשבים, המעשים המיוחסים לו אינם מספיקים לצורך הרשעה בעבירה זו.
עוד טוען המערער כי אין מקבילה בדין הישראלי לעבירת העברת טובין גנובים, לא מבחינת יסודות העבירה ואף לא מבחינת הערכים המוגנים שבבסיסה. לדברי המערער, עבירת העברת הטובין הגנובים עוסקת בפעולות העברה בין מדינות שונות בארצות הברית לאחר שנגנב הרכוש, בעוד העבירות המקבילות לפי הדין הישראלי עניינן בפעולת הגניבה עצמה (עבירות גניבה בנסיבות מיוחדות וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות). המערער מוסיף כי בכתב האישום האמריקני לא הוצגו עובדות התואמות את היסודות המרכיבים עבירות אלה.
- לבסוף טוען המערער כי אין בבקשת ההסגרה אחיזה ראייתית לאישום בהלבנת הון. זאת שכן כלל הפעולות המיוחסות לו בוצעו באמצעות רשתות בלוקצ'יין, שהנעשה בהן גלוי לכל המשתמשים ברשת, ומשכך לא ניתן לטעון כי המערער פעל להסוות או להסתיר את מקור הטוקנים, כנדרש בעבירה של הלבנת הון לפי סעיף 3 לחוק זה. המערער מוסיף כי לא ניתן להקביל את המעשים המיוחסים לו לעבירה של עשיית פעולה ברכוש אסור, לפי סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון, שכן עבירה זו אינה קיימת בדין האמריקני. בהקשר זה מוסיף המערער כי בית המשפט קמא שגה כשלא ייחס משקל לחוות הדעת מטעמו, שהראתה כי המעשים שבכתב האישום האמריקני אינם מגבשים עבירה של הלבנת הון. ככל שיידחו טענותיו, מבקש המערער כי ימונה מומחה מטעם בית המשפט, על מנת להעמיד את ההכרעה בעתירה להסגרתו על תשתית מקצועית אובייקטיבית.
- בהשלמת הטיעון מטעמה, שהוגשה ביום 5.2.2026, מדגישה המדינה כי דרישת הפליליות הכפולה מעוגנת במבחן מהותי, הבודק אם המעשים המיוחסים למבוקש מקימים עבירת הסגרה כלשהי בדין הישראלי, וזאת אף אם לא קיימת חפיפה מלאה בין רכיבי עבירה זו ובין העבירה בגינה מבוקשת ההסגרה. לשיטת המדינה, כתב האישום האמריקני עומד בדרישה זו. לשיטת המדינה, העברת פקודה שגויה ("process()" במקום "proveAndProcess()") השפיעה על הקוד של החוזים החכמים, ומשכך עולה כדי שיבוש או הפרעה לפעילותה. מעשים אלה אף מהווים חדירה למערכת במטרה לבצע עבירה אחרת, בשים לב לפרשנות הרחבה שהוקנתה בפסיקה למונח "חדירה לחומר מחשב". העבירה האחרת, לשיטת המדינה, היא גניבה בנסיבות מחמירות, המתבטאת בנטילת הטוקנים בניגוד לכללי מערכת נומאד, וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, המתבטאת בהצגת מצג מטעה למערכת, לפיו ניתן להנפיק לו טוקנים מבלי לוודא קודם לכן כי המערער "נעל" מטבעות דיגיטליים בשווי דומה.
00 המדינה סבורה כי קיימת מקבילה בדין הישראלי גם לעבירה שעניינה העברת טובין גנובים. העבירה המקבילה, לשיטתה, היא עבירת הלבנת הון (המדינה מוסיפה כי, בניגוד לטענת המערער, היא אינה מבקשת להקביל בין עבירת העברת הטובין הגנובים לעבירות הישראליות של גניבה בנסיבות מחמירות וקבלת דבר במרמה, והיא הסתמכה על עבירות אלה רק ביחס לעבירה לפי סעיף 5 לחוק המחשבים). לפי כתב האישום האמריקני, לאחר שנטל את הטוקנים (המונפקים על ידי מערכת נומאד, ולפיכך, מזוהים עימה) המיר אותם המערער לכמה סוגים של מטבעות דיגיטליים, העבירם בין חשבונות שונים (תוך חציית גבול מדינתי בארצות הברית), ופיצל אותם מספר פעמים. מעשים אלה, על פי הנטען, מעידים על ניסיון להסתיר את מקור הטוקנים ולטשטש את זהותו של המערער כנהנה מהם, כנדרש בעבירות לפי חוק הלבנת הון.