0
- בתגובה להשלמת הטיעון מטעם המדינה, שהוגשה ביום 13.2.2026 על פי רשות שניתנה, טוען המערער כי המדינה מתבססת על עבירות לפי הדין הישראלי הכוללות רכיב של חדירה לאזור אסור במחשב או עקיפת מנגנון הרשאה - אך כתב האישום האמריקני אינו מייחס מעשה מסוג זה למערער. עמדת המדינה, כך נטען, מניחה כי שליחת הפקודה לחוזים החכמים ("process()") מהווה עקיפה של מנגנון ההרשאה שקבעה נומאד, אך בפועל מדובר בשימוש תקין בחוזים החכמים, שתואם את ההגדרות של מתכנתי המערכת. אשר ליתר העבירות - המערער טוען כי המדינה אינה חולקת על כך שאין עבירה מקבילה, מבחינה נורמטיבית, בדין הישראלי לעבירת העברת טובין גנובים, וכי לא ניתן לגשר על הפער באמצעות ייחוס עבירות אחרות למערער.
דיון והכרעה
- לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ושמעתי את טענותיהם, באתי לידי מסקנה כי דין טענות המערער להידחות. מצאתי כי דרישת "הפליליות הכפולה" מתקיימת הן ביחס לעבירת מרמה במחשבים, והן ביחס לעבירה של העברת טובין גנובים, וכי קיימת אחיזה לאישום בעבירת הלבנת הון.
- כידוע, אחד מעקרונות היסוד בהליכי ההסגרה הוא עיקרון "הפליליות הכפולה", ולפיו ניתן להסגיר מבוקש רק בגין מעשה שהוא בר-עונשין, הן לפי דיני המדינה המבקשת והן לפי דיני המדינה המתבקשת (בענייננו - מדינת ישראל). עיגונו הפורמלי של עיקרון זה מצוי בסעיף 2(א) לחוק ההסגרה, הקובע כי "עבירת הסגרה", היא "כל עבירה שאילו נעברה בישראל דינה מאסר שנה או עונש חמור מזה" (סעיף 2(א) לחוק ההסגרה (ההדגשה נוספה)). במישור הבינלאומי, לעיקרון זה תפקיד בהבטחת ההדדיות ביחסי ההסגרה בין המדינה המבקשת והמדינה המתבקשת (ראו: ערעור פלילי 6717/09 אוזיפה נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 25 (6.12.2010) (להלן: עניין אוזיפה); ערעור פלילי 7742/15 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 8 (28.8.2016) (בקשה לדיון נוסף נדחתה בדיון נוסף פלילי 7108/16)). לא פחות חשוב מכך, לעיקרון הפליליות הכפולה חשיבות בהגנה על זכותו החוקתית של המבוקש לחירות, ובשמירה על עקרונותיה וערכיה של המדינה המתבקשת. עיקרון זה מבטיח כי לא יוסגר מבוקש בגין מעשה שבעיני המדינה המתבקשת אינו נתפס כראוי לענישה משמעותית (ש"ז פלר דיני הסגרה 176 (1980); עה"ס 8013/21 היועץ המשפטי לממשלה נ' כהן, פסקה 26 (27.4.2022) (בקשה לדיון נוסף נדחתה בדיון נוסף פלילי 3009/22). להרחבה באשר לאיזון בין שתי תכליות אלה בדיני ההסגרה, ראו: ערעור פלילי 2612/23 גבר נ' מדינת ישראל, פסקאות 21-19 (11.11.2024)).
מנגד, דרישת הפליליות הכפולה אינה מחייבת חפיפה מלאה בין כל רכיבי העבירות המקבילות בשתי המדינות. אין כל פסול בכך שמערכות משפט מגדירות באופן שונה עבירות פליליות דומות, והעובדה כי ישנם הבדלים מסוימים בין הגדרת העבירה במדינה המתבקשת להגדרתה במדינה המבקשת אינה פוגמת בתכליות עיקרון הפליליות הכפולה שתוארו לעיל. לפיכך, נפסק כי אין לפרש את דרישת הפליליות הכפולה באופן צר ודווקני, וכי על ההשוואה בין העבירות השונות להיעשות "באופן גמיש וליברלי" (ערעור פלילי 459/12 אמארה נ' מדינת ישראל, פסקה 32 (13.3.2013). כן ראו: ערעור פלילי 205/73 רוס נ' מדינת ישראל, פ"ד כז(2) 365, 373 (1973); עה"ס 6974/20 לייפר נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 13 (15.12.2020)).
- עבירת מרמה במחשבים: עיקר טענות המערער כוונו כלפי קיומה של מקבילה ישראלית לעבירה זו. למען הנוחות, אציג את העבירות עליהן נסמכת המדינה בחוק המחשבים, בליווי ההגדרות הרלוונטיות:
הגדרות
- בחוק זה -
"חומר מחשב" - תוכנה או מידע;