במקרה דנן לא חולקת התובעת על כך שגילוי כאמור של פרטי ההלוואה הטכניים בוצע. אשר לכך, ולשם שלמות היריעה אציין כי תימוכין לכך ניתן למצוא - בין היתר במפורט לעיל בסעיף 17 לפסק דין זה וכן, במסמך אשר צורף על ידי התובעת עצמה לכתב התביעה מטעמה (החל מעמוד 83 לכתב התביעה).
- אלא שלטענת התובעת, בקיום חובת הגילוי לא יצאה הנתבעת ידי חובתה החוקית, באשר נוסף עליה חלה על הנתבעת חובת הסבר, בגדרה שומה היה עליה להסביר לתובעת את משמעות העסקה בה היא מתקשרת איתה והסיכונים הכרוכים בה. לרבות ובפרט - הסיכון לאיבוד דירת המגורים של התובעת וכן, ההוראות הנוגעות לויתור התובעת הן על זכותה כדיירת מוגנת לפי סעיף 31 לחוק הגנת הדייר והן זכותה לדיור חלוף בהתאם להוראות סעיף 83 לחוק ההוצאה לפועל. הנתבעת כמפורט לעיל מתכחשת לקיומה של חובת הסבר כנטען על ידי התובעת ובכל מקרה לטענתה יצאה ידי חובתה זו, עת הפנתה את התובעת לחתימה על ההסכם והמסמכים הנלווים לו (ובכלל כך שטרות המשכנתא ותנאיה הנלווים) בפני עורך דין מטעמה, אשר אישר כי הסביר לתובעת את כלל פרטי העסקה ומהותה.
לאחר שבחנתי טענותיהם אלו של הצדדים, הנני מוצאת לקבל את טענותיה של התובעת ולפיהן חלה על הנתבעת ככלל חובת הסבר ואולם, לגישתי בנסיבות המקרה דנן, הנני סבורה כי הנתבעת קיימה את חובת ההסבר המוטלת עליה ויתרה מכך, ממילא שוכנעתי כי לתובעת הייתה בפועל ידיעה בדבר מהות העסקה בה התקשרה וכן, באשר לסיכוניה ולמצער היא מנועה מלטעון להיעדר ידיעה כאמור.
- ראשית, בכל הנוגע לעצם קיומה של חובת הסבר - במסגרת הפסיקה נקבע כי חובות גילוי והסבר מפורטות חלות על תאגידים בנקאיים וזאת הן כלפי לקוחותיהם, הן כלפי ערבים להלוואות הניתנות על ידם והן כלפי ממשכני נכס לטובת חיובו של אחר (עליהם הוחל דין זהה לדין החל על ערבים). בהינתן החלת חובות דומות הן כלפי לקוחות הבנק (קרי הלווים) והן כלפי ערבים וממשכנים - אקדים ואציין כי התובעת הקדישה יריעה לשאלה האם מעמדה הוא כשל ערבה או כשל לווה. אלא שבהינתן החובות הדומות המוטלות כלפי לווה וערב - הרי שכבר עתה אציין כי לגישתי על פניו אין כל רבותא בהכרעה בסוגיה זו ולמצער מבחינה נורמטיבית להכרעה בסוגיה זו, אין כדי להשפיע משמעותית על הסקירה אשר תיערך להלן.
כך בע"א 11120/07 דינה שמחוני נ' בנק הפועלים בע"מ (28.12.2009), בפסקה כה לפסק דינו של כב' השופט רובינשטיין, נקבע כי: