נטען כי אל מול עדויות אלו, עדותו של עו"ד וינדר נשמעה כמהימנה והוא העיד את האמת האחת והיחידה, העולה גם מתוך המסמכים החתומים על ידי התובעת ומאומתים על ידו - ולפיה הוא הזהיר את התובעת וכן הבהיר לה את הסיכונים הכרוכים בעסקה. בדומה העיד עו"ד וינדר כי גם את העדים מטעם התובעת הוא הזהיר בדבר משמעות העסקה ובכלל כך, הגם שהוא לא עבר איתם על כל המסמך, הוא הסביר את משמעות המסמך, קרי - שחותמים על משכנתא, נוטלים הלוואה ומשעבדים את הבית לצורך כך והמשמעות היא שככל שההלוואה לא תפרע, הבנק יכול להוציא את החותמים מהבית ואין להם כל דרך להתגונן.
- לטענת הנתבעת לאור כל האמור ומהראיות כפי שהוצגו עלה ברורות כי הנתבעת עמדה בחובת הגילוי, היא החובה היחידה המוטלת עליה מכוח הוראות החוק וההלכה הפסוקה, היות וכל הפרטים של העסקה פורטו במסגרת הסכמי ההלוואה עליהם חתמה התובעת ללא כפיה או אינוס - וטענה זו אף לא הועלתה על ידי התובעת. נטען כי בנסיבות אלו, הרי שממילא גם ככל שהיה עו"ד וינדר מתרשל בתפקידו - אין בטענה זו כדי לזכות את התובעת בסעד כלשהו כלפי הנתבעת אלא לכל היותר כלפי עו"ד וינדר או פלדמן-בעלה.
- מבלי לגרוע מהאמור, נטען כי גם ככל שעו"ד וינדר התרשל בתפקידו - הרי שממילא בשלוש הזדמנויות אחרות - אימתו את חתימתה של התובעת עורכי דין אחרים ואף אלו אישרו כי הסבירו לתובעת את משמעות ההסכמים עליהם חתמה. נטען כי התובעת בחרה שלא להביא לעדות את עורכי הדין האחרים אשר אימתו חתימתה (לבד מעו"ד מתוק אשר העיד מטעם הנתבעת והעיד כי הסביר לתובעת את משמעות העסקה) ומחדלה זה מלמד חזקה ראייתית כנגד טענתה זו. יתרה מכך, הנתבעת מפנה לכך שהתובעת העלתה גרסה באשר לאופן בו חתמה על ההסכם ההלוואה הראשון ואולם, לא הציגה כל גרסה באשר לאופן בו נחתמו על ידה ההסכמים האחרים וכן, לא באשר לאופן בו הזהירו אותה עורכי הדין האחרים אשר אימתו את חתימתה ואישרו כי הסבירו לה על מה היא חותמת. נטען כי במענה לשאלות הנתבעת באשר לחתימות הנוספות, השיבה התובעת רק כי אינה זוכרת - קרי לא הציגה גרסה עובדתית. יתרה מכך, הנתבעת מפנה לכך שהתובעת צירפה לכתב התביעה את הסכם ההלוואה וכן את מרבית הנספחים אשר נחתמו - קרי אלו היו בידיה. למרות זאת, לא הסבירה התובעת מדוע לאורך למעלה משנתיים, שחלפו מהמועד בו חתמה על הסכם ההלוואה הראשון, עד למועד בו חתמה על הנספחים - לא בחנה את ההסכם אשר היה בידה ואף לא חקרה את עו"ד וינדר בהקשר להחתמותיה האחרות על כל המשתמע מכך.
- זאת אף זאת, לטענת הנתבעת, טענותיה של התובעת הן בבחינת "לא נעשה דבר", הואיל והתובעת טוענת כי היא חתמה על המסמכים מבלי להבין את שכתוב בהם. לטענת הנתבעת, במסגרת הפסיקה נקבע כי על מנת להרים את הנטל לטענה מסוג "לא נעשה דבר" היה על התובעת להציג ראיות פוזיטיביות ואילו בענייננו הגרסה העובדתית מבוססת רק על עדויותיהם של התובעת ובעלה, אשר יש להטיל בהן ספק וממילא יש להתייחס אליהן כאל עדות יחידה. זאת ועוד, לטענת הנתבעת מטענותיה של התובעת עולה כי היא חתמה תוך הסתמכות עיוורת על בעלה. נטען כי לאור זאת ובהתאם לפסיקה מנועה התובעת מלהעלות את הטענה שלא הבינה על מה היא חותמת.
- עוד מודה הנתבעת בכך שחתימתה של התובעת אינה מופיעה על הסדר החוב האחרון - ואולם, לטענת הנתבעת רבותא לא תצמח לתובעת מכך - ההיפך - זאת הואיל ובהעדר תחולה להסדר זה - המיטיב את המצב - על התובעת - סכום החוב אשר על התובעת לשאת בו אף גבוה יותר מזה שחושב.
- זאת ועוד, נטען כי טענותיה של התובעת ולפיהן לא הוסבר לה דבר, עומדות בסתירה לעדותו של פלדמן בעלה ובהתאם לה היא ידעה שנוטלים מלכתחילה משכנתא על סך של 2,500,000 ש"ח, כי היא ידעה שמגדילים את הקרן ל - 4,170,000 ₪ וכי הכל היה לצרכיהם של בני הזוג ומרצונם החופשי ויתרה מכך, כי הוא ידע בזמן אמת שהוא משעבד את הבית.
- נוסף על כך, לטענת הנתבעת, היא הציגה מסמכים המלמדים על העברת סך העומד על 2,585,000 ₪ ישירות לחשבונותיהם הפרטיים של התובעת ובעלה. נטען כי התובעת אישרה את קבלת סכומים אלו ואולם העידה כי כאשר הסכומים הגיעו הם "הועברו הלאה" על ידי בעלה. אלא שלטענת הנתבעת, התובעת לא הציגה כל מסמך או אסמכתא המלמדים כי אמנם הכספים הועברו הלאה ויתרה מכך, התובעת אף לא העידה כי עיינה בתנועות העו"ש המלמדות על כך, אלא טענה רק כי הסתמכה על דברי בעלה. נטען כי אל מול זאת העיד פלדמן כי הכסף אמנם הועבר על ידי הנתבעת לחשבונותיהם הפרטיים שלו ושל התובעת וכי מאותו מועד לא הייתה לנתבעת כל יכולת או שליטה על המשך הניוד של הכספים מחשבונות אלו.
עוד נטען כי בניגוד לטענותיה של התובעת ולפיהן הכספים לא היו לטובתה - העיד פלדמן עצמו כי התובעת הסכימה ליטול את ההלוואה מהנתבעת לפי התנאים, במטרה לשרת את פלדמן באמצעות יחידה משפחתית אחת. זאת ועוד, נטען כי התובעת אשר מתכחשת למטרות ההלוואה והגם שהיא עצמה לא שילמה דבר בגין ההלוואה, טוענת כי יש לזקוף לזכותה את התשלומים בגין ריבית ההלוואה אשר בוצעו על ידי חברת בונים ומוגנים.
- הנתבעת מוסיפה וטוענת כי התובעת טענה בעלמא טענות של עושק ואולם, לא הוכיחה לחץ כלכלי או נסיבות חריגות שלה התומכות בטענותיה אלו.
- זאת ועוד, לטענת הנתבעת התובעת לא הוכיחה כי הריבית אשר נקבעה בהלוואה אינה חוקית או אינה סבירה. אשר לכך, מפנה הנתבעת לכך שהתובעת לא צירפה את מסמכי המשכנתא אשר נטלו בני הזוג מבנק לאומי על מנת להראות את הריבית אשר נגבתה מהם מבנק זה. עוד לעניין זה מדגישה הנתבעת כי חוות דעת אשר צירפה התובעת באשר להחזרים הצפויים של המשכנתא של בנק לאומי, יצאה מנקודת הנחה שגויה ולפיה סכום המשכנתא עמד על פחות ממיליון ₪. זאת בניגוד לעדותו של פלדמן אשר אישר כי המשכנתא הייתה על סך למעלה ממיליון ₪ ונוסף על כך בניגוד לרישום בפנקסי המקרקעין -המלמד כי מדובר במשכנתא אשר עמדה בעת נטילתה על סך של שני מיליון ₪ - עובדה המאיינת את חוות דעת המומחה מטעם התובעת אשר נקודת המוצא לחישובו - שגויה. עוד הודגש כי מומחה זה לא ערך כל חוות דעת באשר לסכום החוב העדכני והעיד כי לא בדק אותו ואינו מערער עליו.
זאת ועוד, בכל הנוגע לסבירות הריבית אשר נגבתה על ידה, מפנה הנתבעת להסכם הלוואה אשר כרת פלדמן עם חברה אחרת - תמ"א מילר 19 ביום 14/3/18 אשר לפיו הריבית ההסכמית עמדה על 31.1% ואילו ריבית הפיגורים עמדה על 42.14% לשנה כולל מע"מ (בתמיכה לכך, מפנה הנתבעת לנספח 13 לתצהיריה וכן לעדות פלדמן משורה 15 בעמוד 140 ועד לשורה 4 בעמוד 141).
- עוד טוענת הנתבעת כי לא הוכחה כל הסתבכות כלכלית של פלדמן או של חברת בונים ומוגנים עובר לנטילת ההלוואה ממנה בשנת 2017. אלא ההפך - נטען כי מתוך עדותו של פלדמן עלה כי ההסתבכות החלה בשנת 2021. עוד מפנה הנתבעת לכך שהדירה בה מתגוררים התובעת ובעלה והיא נשוא הדיון, אינה דירה סתם, אלא היא דירת פנטהאוז המשתרעת על כ- 155 מ"ר עיקרי - בתוספת לבניין אשר בנה כאמור פלדמן עצמו. נטען כי עדותו של פלדמן ולפיה במועד נטילת ההלוואה לא היה בהסתבכות כלכלית, נתמכת הן בכך שחברת בונים ומוגנים החזירה קרוב לשני מיליון ₪ בגין הריבית לאורך השנים וכי בהתאם לעדות פלדמן מדובר בתשלומים שהועברו "מתוך הפרויקט ברחובות" והן בכך שבנק הפועלים אישר הגדלת אשראי לחברת סביוני בשנת 2022 לסך של שלושה מיליון ₪.
- לבסוף - בכל הנוגע לטענותיה של התובעת באשר להיתר העסקא - נטען תחילה כי במסגרת הסעיף הקובע החלת היתר העסקא, נקבע מפורשות כי בכל מקרה של סתירה בין הוראות סעיף זה למי מסעיפי ההסכם יגברו הוראות ההסכם. משכך, נטען כי אין בסעיף היתר העסקא כדי לאיין את הוראות ההסכם, לרבות אלו הנוגעות לריבית. זאת ועוד, נטען כי ממילא אין לקבל את תצהיר העד מטעם התובעת בנוגע למשמעות היתר העסקא במקרה דנן, שעה שעדותו לא הובאה כחוות דעת. אשר לכך, נטען ראשית כי לא הוכח שהעד אשר נתן את התצהיר מהווה עד העונה אחר הגדרת מומחה ויתרה מכך נטען כי אין לקבל תצהיר זה שעה שהתובעת לא נתנה כל הסבר להתנהלותה הפסולה בהבאת עדות העד כתצהיר ולא כחוות דעת ואף לא עתרה לתיקון מחדלה מהבאת חוות דעת בנושא. נטען כי בנסיבות אלו אין לזקוף לחובת הנתבעת את הימנעותה כדין מחקירת העד ואין לקבל תצהירו כראיה.
זאת ועוד, נטען כי ממילא בהתאם לפסיקה יש לבחון את מהותו של היתר עיסקא כפי שבוחנים כל הסכם - קרי לפי אומד דעתם של הצדדים ובהתאמה לכך, לקבוע אם מדובר בהסכם השקעה או בחוזה הלוואה רגיל. לטענת הנתבעת במקרה דנן, אומד דעתם של הצדדים היה להתקשר בעסקת הלוואה - אשר תנאיה ברורים ונחתמו כדין והכל תוך שההלוואה הובטחה במשכנתא שנרשמה כדין בכל המרשמים. בנסיבות אלו, נטען כי אין בסעיף הקובע כי מדובר בהיתר עסקא כדי לשנות את מהותה של העסקה כעסקת הלוואה ולאיין את חובת הלווים להשיב את ההלוואה לפי תנאיה.
- לאור כל האמור נטען כי יש לדחות את כלל טענותיה של התובעת ולדחות את תביעתה, תוך ביטול צו המניעה אשר ניתן המעכב המשך הליכי הוצאה לפועל למימוש הדירה.
טענות התובעת בסיכומי התשובה מטעמה;
- בסיכומי התשובה מטעמה טוענת התובעת כי הלכה למעשה הודתה הנתבעת בסיכומיה בכך שהסתפקה בגילוי פורמאלי ואולם לא עשתה דבר בצורה אקטיבית כדי לוודא כי התובעת הבינה את משמעות ההסכמים עליהם חתמה והסיכונים הכרוכים בהם, לרבות ההשלכות על ביתה. עוד נטען כי הנתבעת מנועה מלטעון לחזקת ההבנה מטעם התובעת, שעה שהנתבעת עצמה התנערה מהמשמעות המשפטית והמסחרית של סעיף "היתר העסקא" שכללה בהסכמים שלה. נטען כי לא יתכן שהנתבעת תייחס לתובעת רמת הבנה גבוהה יותר מזו המופגנת על ידי הנתבעת ביחס להסכמים ומשכך, דין טענותיה להידחות מפאת חוסר תום לב והשתק.
- עוד נטען כי בהתאם לפסיקה על מלווה חוץ בנקאי חלות חובות מוגברות יותר מאלו של בנק, זאת הן לאור האוכלוסיה המוחלשת הפונה למלווה החוץ בנקאי, החשופה יותר לניצול לרעה והן הואיל ובניגוד לבנקים הפועלים בהתאם לרגולציה- הנתבעת פועלת בחלל ריק. אשר לכך, נטען כי האמור חל ביתר שאת בהינתן שהנתבעת עצמה העידה כי היא פועלת בלא נהלי עבודה סדורים.
- התובעת מוסיפה וטוענת כי יש לאבחן בין הפסיקה שהוצגה על ידי הנתבעת לבין ענייננו. כך, נטען כי בעניין לבקוביץ דובר בסעד זמני אשר נקבע כי התובעת הגישה בידיים שאינן נקיות וכשעורך הדין אשר החתים אותה כלל לא נחקר ומשכך התשתית העובדתית לא נבדקה. זאת ועוד נטען כי בעניין גילמן התובעת לא העלתה כל טענה כנגד עורך הדין אשר בפניו חתמה על שטר המשכנתא ונוסף על כך נקבע כי היא לא הסתמכה הסתמכות עיוורת, אלא חתמה לאחר שנועצה בבעלה ובעורך דינה והבינה את המסמך. נטען כי במקרה דנן בהבדל מאלו - עורך הדין לא הסביר לתובעת דבר והדבר הובהר לאחר חקירתו. עוד נטען כי אין להחיל במקרה זה את דברי כב' השופט עמית שהתייחסו להסתמכות עיוורת על יועץ מהימן על החותם, בעוד שבנסיבות המקרה דנן הוכח שהתובעת הגיעה למעמד החתימה בפני עורך הדין וינדר רק לצורך טכני של אימות חתימתה ולא לצורך קבלת ייעוץ משפטי.
- נוסף על כך, טוענת התובעת כי יש לדחות את הטענות כלפיה המתבססות על חזקת השקר- הן הואיל וזו לא קנתה שביתה בהלכה הפסוקה ונוסף על כך משיסודותיה אינם מתקיימים במקרה דנן, הואיל והתובעת לא שיקרה בנושאים מהותיים אלא לכל היותר הסתירות בעדותה מתייחסות לעניינים שוליים ופריפריאליים.
- התובעת מבקשת כי תיוחס חשיבות ליריעה הקצרה אשר ייחסה הנתבעת לנושא משמעותי ומרכזי בטיעונה של התובעת - הוא נושא היתר העיסקא. אשר לכך, נטען כי הנתבעת כלל לא התמודדה עם הטענה המהותית שבנסיבות בהן העסק נכשל היתר העסקא פוטר את הלווה מהשבה. עוד נטען כי הנתבעת בחרה לצטט פסיקה כללית על משמעות כוונת הצדדים ואולם, לא הציגה גרסה עובדתית מטעמה ובכלל כך לא ניתחה מדוע בנסיבות המקרה אין לראות את החוזה כחוזה השקעה. נטען כי מחדלה של הנתבעת מהצגת גרסה כאמור, חל ביתר שאת בשים לב לכך שהנתבעת הודתה כי לסעיף הייתה משמעות, שכן הוא הוכנס לבקשת הלווה אך היא נמנעה מלפרט מה הייתה הכוונה הכלכלית או המשפטית של אותה משמעות. נטען כי משלא הציגה הנתבעת כל גרסה סותרת או הסבר המיישב את דבר קיומו של הסעיף עם הגדרת העסקה כהלוואה רגילה, היא לא הרימה את הנטל לסתור את טענת התובעת ולפי אומד דעת הצדדים בזמן אמת היה ליצור עסקת השקעה הכפופה לתנאי היתר עסקא. עוד נטען לעניין זה כי אין בעובדה שההסכם מנוסח כהסכם הלוואה כדי לשלול מהותו כהסכם השקעה וכי כשם שכל הלוואה בנקאית הכפופה להיתר עסקא מוגדרת מבחינה משפטית והלכתית כעסקה משותפת של השקעה כך גם בעניינו. נטען כי היתר העסקא אינו נספח דתי חסר משמעות, אלא הוא כלי חוזי שנועד למנוע איסור ריבית על ידי שינוי אופי העסקה מהלוואה רגילה לעסקת השקעה הכפופה לתנאי ההיתר. נטען עוד כי בסיכומיה מטילה הנתבעת ספק במומחיות הרב ברונפמן וטוענת כי לא הוגשה חוות דעת כדין ואולם, בכך היא מבקשת לחמוק מהדיון המהותי הנוגע למשמעות המונח היתר עסקא שנוסח על ידה וההשלכות שלו על נסיבות ענייננו ועל העובדה שאינה שנויה במחלוקת שכל הכספים ירדו לטמיון ומשכך ממילא אין כל חובת השבת זולת את קרן ההלוואה בניכוי הסכומים ששולמו.
- נוסף על כך טוענת התובעת כי אין ממש בניסיונה של הנתבעת להטיל דופי בעדים מטעמה עקיבא ולאה - בהקשר לעדותם פותחת התובעת ומציינת כי אין כל חובת הוכחה בדין הישראלי באמצעות הקלטה וכי די בתצהירם, אשר מהווה עדות ישירה ומלמד על שיטה ודפוס פעולה רשלניים של עו"ד וינדר.
- לסיום נטען כי אין להטיל לפתחה של התובעת את המחדל מהעדת עורך הדין מלמן, אשר אימת את חתימתה של התובעת באחד הנספחים. אשר לכך נטען כי טענותיה של הנתבעת ולפיה קיימה את חובת הגילוי וההסבר הן בגדר הודאה והדחה ומשכך, שומה היה על הנתבעת להביא את עו"ד מלמן לעדות כדי לתמוך טענותיה אלו.
- לאור כל האמור, חזרה התובעת על טענותיה וביקשה כי תביעתה תתקבל.
דיון והכרעה;
- בהליך התקיימו שני דיוני הוכחות. הראשון ביום 22/5/25 - לדיון זה התייצב הרב ברונפמן, אשר הגיש תצהיר מטעם התובעת ואולם, הנתבעת העלתה טענה ובהתאם לה עד זה הגיש תצהיר תחת הגשת חוות דעת ומשכך, העד לא נחקר, תוך שהנתבעת שמרה על טענותיה בדבר קבילות תצהירו; נחקרו בחקירה נגדית עדי התובעת: רו"ח מוטי רוזנפלד; מר גרינצייג עקיבא; גב' לאה שטול; התובעת; מר יחזקאל פלדמן - בעלה. עוד העיד בדיון זה מטעם הנתבעת: עו"ד יונה וינדר. דיון נוסף התקיים ביום 15/7/25 במסגרתו העידו מטעם הנתבעת: מר רועי פרישמן ומר טל מתוק. בסיום הדיון ניתנו הנחיות באשר להגשת סיכומים - אשר הוגשו.
- משכלל הראיות הוצגו בפני בית המשפט, בכלל כך, העידו עדי הצדדים והצדדים הגישו סיכומיהם, הגיעה עת ההכרעה - במסגרתה - אקדים אחרית ראשית - לאחר שבחנתי את כלל הטענות והראיות, נחה דעתי כי דין התביעה להידחות. משפורטה הכרעתי, אפנה לפירוט ההנמקה העומדת בבסיסה.
- כעולה מריכוז טענותיה של התובעת, ניתן לחלק את טענותיה לשתי חטיבות מרכזיות - הראשונה - נסבה על תוקף חתימתה של התובעת על הסכם ההלוואה, נספחיו והסדרי החוב - בכלל כך לאור - טענותיה של התובעת בדבר היקף חובות הגילוי וההסבר החלות על הנתבעת ובהלימה לכך, על הפרתן כלפיה על ידי הנתבעת וכן, לאור טענותיה ולפיהן התרשלה הנתבעת כלפיה או כי ההסכם ונספחיו נחתמו תוך כפיה ועושק. פועל יוצא מכך מטענות אלו טוענת התובעת כי דין הסכם ההלוואה והנספחים אשר נחתמו על ידי התובעת - בטלות או למצער יש להורות על שינוי חלק מהוראותיהם. חטיבת הטענות השנייה - נסבה על הוראות סעיף ספציפי בהסכם ההלוואה אשר כותרתו "היתר עיסקא" - המחיל על הוראות ההסכם, לגישתה של התובעת הוראות ספציפיות אשר לאורן - גם ככל שיש ליתן תוקף להסכם ולנספחיו - הרי שממילא, חלה על התובעת לכל היותר החובה להשיב את קרן ההלוואה ואף זאת תוך קיזוז כל תשלום אשר בוצע על חשבון ההלוואה לאורך השנים.
להלן אבחן את טענותיה אלו של התובעת, ראשונה ראשונה ואחרונה אחרונה.
- טענותיה של התובעת הנסבות על תוקף חתימתה על ההסכם והנספחים נשוא הדיון;
עיקר הבחינה הנורמטיבית באשר לטענה זו נסבה על בחינת היקף החובות החלות על הנתבעת ותחילתה בחוק אשראי הוגן (אשר נקרא בעבר חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות). במסגרת סעיף 3 לחוק זה מוטלת על המלווה חובת גילוי קוגנטית, המחייבת אותו למסור ללווה עותק מחוזה ההלוואה לפני חתימתו, ולאפשר לו זמן סביר לעיין בו. עוד נקבע כי החוזה חייב לכלול גילוי מלא של פרטים מהותיים ובכלל כך - את פרטי הלווים והערבים להסכם; סכום ההלוואה; הסכום שקיבל הלווה בפועל במועד כריתת הסכם ההלוואה; פרטים בדבר שיעורי הריבית; שיעור העלות הממשית של האשראי; סוג ההצמדה, שיעור ההצמדה והבסיס לה; שיעור העלות המרבית של האשראי החל לגבי ההלוואה; תקופת ההלוואה סכומי התשלומים לפירעון ומועדיהם; הצעדים שהמלווה רשאי לנקוט במקרה של אי-תשלום; שיעור ריבית הפיגורים; וקיומה של אפשרות לפירעון מוקדם.