הנתבעת מוסיפה וטוענת כי אל מול התנהלותה של התובעת באשר למכירת הדירות האחרות בבניין, באשר לדירת גולדברג ובאשר למשכנתא מבנק לאומי - טוענת התובעת, רק באשר להלוואה אשר נטלה מהנתבעת - כי היא בטלה ומבוטלת הואיל ופלדמן - בעלה 'עבד עליה', לא הסביר לה דבר וכך גם עו"ד וינדר וכי היא לא קראה את המסמכים ולא הבינה אותם. זאת הגם שהתובעת חתמה לא פחות מ - 112 חתימות על מספר הסכמי הלוואה לאורך לא פחות משלוש שנים וחודשיים- ללא כל כפייה ואונס, כאשר הייתה מיוצגת, קיבלה את כספי ההלוואה ואף השתמשה בהם כדי לפרוע את המשכנתא שנטלה מבנק לאומי.
נטען כי בנסיבות אלו בהן גרסתה של התובעת היא כה לא הגיונית ואף שיקרית, יש להפעיל בהקשר אליה את חזקת השקר כפי שנקבעה בע"א 765/18 שמואל חיון נ' אלעד חיון (1.5.2019). נטען כי תימוכין לכך, ניתן למצוא בעדותו של פלדמן -בעלה - אשר העיד (בעניין גולדברג) כי הוא משקר ואף מזייף מסמכים ובהינתן שלא זו בלבד שגרסתה של התובעת אינה הגיונית ומנוגדת להיגיון החיים, אלא שהיא אף מנוגדת להוראות הדין. זאת, ביתר שאת נוכח מחדלה של התובעת מהצגת מסמכי המשכנתא אשר נטלה בעצמה מבנק לאומי - על מנת להראות על מה חתמה התובעת שם וכן, מה היו תנאי אותה משכנתא ומה הוסבר לה. נטען כי שיקוף לכך שעדותה של התובעת אינה מהימנה - נמצא גם בדברי כב' השופטת גרוסמן אשר דנה בבקשה לצו מניעה אשר הוגשה על ידי התובעת בפסקה 24 להחלטתה מיום 29/6/23.
- לגופן של טענות - טוענת הנתבעת כי היא קיימה אחר החובות המוטלות עליה בדין במלואן. כך, נטען כי - בניגוד לטענותיה של התובעת - לא חלה על הנתבעת, במועדים הרלוונטיים לחתימה על הסכם ההלוואה, כל חובת הסבר. אשר לכך, מפנה הנתבעת ללשון סעיף 3 לחוק אשראי הוגן, אשר לפני תיקון 5 שנכנס לתוקפו רק ביום 25/8/19 קבעה: "מלווה העומד לחתום על חוזה הלוואה עם לווה, יתן לו עותק ממנו והזדמנות סבירה לעיין בו לפני חתימתו, וכן ימסור לו עותק חתום ממנו לאחר החתימה" - קרי אינה קובעת כל חובת הסבר כנטען על ידי התובעת. עוד נטען כי בדומה, לא הסבירה התובעת את המקור בדין לטענותיה ולפיהן חלות על הנתבעת: החובה להסביר על פה את ההיבטים המשפטיים והכלכליים על ידי המלווה או עורך דין מטעמו; החובה להחתים את הלווה אצל המלווה; החובה שלא להסתפק בחתימת הלווה בפני בא כוחו; והחובה לוודא כי הלווה הבינה את מהות הסכם ההלוואה והשלכותיו - כל אלו חובות אשר אינן קיימות בדין.
לטענת הנתבעת, הגם שטענות כפי שפורטו לעיל, הועלו על ידה במסגרת כתב ההגנה וכן, במסגרת כתב ההגנה התייחסה הנתבעת לפסיקה אליה הפנתה התובעת - בחרה התובעת שלא להגיש כתב תשובה על כל המשמע מכך.
- יתרה מכך, נטען כי הגם שלא הוטלה על הנתבעת כל חובת הסבר ונוסף כל כך, הגם שבהתאם להוראות החוק, לא חלה כל חובת אימות חתימה על ידי עורך דין לשם כניסתו לתוקף של הסכם ההלוואה - הרי שהנתבעת בבחינת "שלייקס על שלייקס"- בחרה להפנות את התובעת לחתום על הסכם ההלוואה לפני עורך דין, אשר אישר כי תנאי ההלוואה ומשמעותה הוסברו לתובעת קודם לחתימתה. בכל הנוגע לאישור עורך הדין, טוענת הנתבעת כי במסגרת הפסיקה נקבע מפורשות באשר לבנק - וקל וחומר באשר למלווה חוץ בנקאי עליו לא חלה כל חובת הסבר או אימות חתימה - כי הוא רשאי להניח בעת קבלת שטר המשכנתא החתום על ידי עורך דין, כי הסברים אמנם ניתנו לבני הזוג אשר נטלו משכנתא והדברים חלים ביתר שאת מקום בו המבקש חתם על שטר המשכנתא בפני עורך דין שלא ייצג את הבנק ולא בסניף הבנק ומשכך לא יכול להעלות טענה כי הוטעה על ידי הבנק בעת החתימה (הנתבעת מפנה לעניין זה לקביעות בית המשפט העליון ברע"א 11519/04 יפה לבקוביץ נ' בנק הפועלים בע"מ (7/7/05) (להלן: "עניין לבקוביץ").
- עוד מוסיפה הנתבעת וטוענת כי אין ממש בטענותיה של התובעת במסגרתן מנסה היא להטיל דופי בעו"ד וינדר, אשר אימת את חתימתה ואישר כי הבהיר לה את תנאי העסקה עליה חתמה. אשר לכך, פותחת הנתבעת וטוענת כי אין לאפשר לתובעת להסתמך על הקלטה כביכול שנערכה עם עו"ד וינדר - שעה שהקלטה כאמור כלל לא הוצגה במסגרת ההליך המשפטי וכל תוכנה הוא רק זה המשוקף בשאלות בא כוחה של התובעת.
זאת ועוד, נטען כי אין לקבל, כתומכת בטענות התובעת ולפיהן עו"ד וינדר ככלל אינו מסביר את פרטי העסקה והסיכונים הכרוכים בה, עת מאשר הוא חתימה וחותם על אישור כדוגמת האישור עליו חתם בעניינו - את עדותם של שני העדים מטעמה של התובעת- עקיבא גרינצייג ולאה שטול- אשר העידו כי הגיעו ביכול לעו"ד וינדר לשם חתימה על שטרי משכנתא וזה לא הבהיר להם את משמעות העסקה והסיכונים הכרוכים בה, אלא החתימם ואימת חתימתם ותו לא. אשר לעדויות אלו, מפנה הנתבעת לכך, שעדים אלו קשורים בקשר משפחתי לעורך דינה של התובעת (הגם שהעד - עקיבא - הסתיר קשר זה וטען רק כי 'עשה לעורך הדין טובה'). עוד הפנתה הנתבעת לסתירות בעדויות עדים אלו. נוסף על כך, הפנתה הנתבעת לכך שעדים אלו - הגם שפנו לעו"ד וינדר במסגרת תרגיל לשם הגשת ראיות הנוגעות לכך בהליך זה- בחרו שלא להקליט את המפגש בינם לבין עו"ד וינדר והסתפקו רק בתצהירם, במסגרתו טענו לקורות אותו מפגש. בהקשר לכך, נטען כי רק במסגרת חקירתו הנגדית, טען העד עקיבא כי הוא ביקש לבצע הקלטה של המפגש ואולם, הייתה לו תקלה במכשיר ההקלטה. הנתבעת טוענת כי גרסה זו, לא זו בלבד שהיא כבושה, אלא שבכל מקרה לא הוסבר על ידי העד מדוע - ככל שאמנם ביקש להקליט את השיחה ואולם קרתה תקלה - לא ערך מפגש נוסף עם עו"ד וינדר אשר הוקלט.