בית המשפט המחוזי קבע כי בנק סביר והגון צריך לדעת כי בהחתימו על ערבויות, התחייבויות ובטוחות - עליו לעדכן את החותם בדבר מצבת החובות של הלווה נכון ליום החתימה. נקבע כי הבנק לא יכול להסתמך על כך שהחייב - בין אם זה הבעל, בין אם זה קרוב משפחה ובין אם זה צד זר - "ימלא את מקומו במסירת המידע" לצד הממשכן. אם הבנק היה מבקש לפרט את המידע הרלוונטי בפני המשיבה, אך המשיבה הייתה מודיעה לו שהיא מודעת לחובות הקיימים - היה הבנק ממלא בכך את חובתו. ואולם, כך קבע בית המשפט המחוזי:
"... במקרה הנוכחי, נדהמתי לשמוע, שהבנק בכלל לא מודע לחובותיו כלפי נותן בטוחה, והוא מנהל את עסקיו כשהוא ער רק לזכויותיו שלו ולא לאפשרות שגם לנותן הבטוחה קיימות איזה שהן זכויות".
- בית המשפט הוסיף וציין כי הוא מודע לקביעות בית משפט השלום במסגרת ההליך של צו מניעה לפיהן המשיבה ידעה שהיא ובעלה היו בחובות וכי לאחר שבנק איגוד סירב להמשיך ולהעמיד אשראי לרשותם, טיכסו השניים עצה כיצד להתמודד עם סירובו זה; ולכך שבית משפט השלום "לא האמין לתובעת [המשיבה - מ.נ.] שבנק הפועלים שילם את הכסף לבנק איגוד". יש להניח כי כוונת בית המשפט המחוזי הייתה לכך שבית משפט השלום לא האמין לטענת המשיבה לפיה היא לא ידעה שבנק הפועלים שילם את הכסף לבנק איגוד, שהלוא המשיבה הכחישה את הטענה כי הבנק העביר את סכום ההלוואה לבנק אגוד לטובת פירעון המשכנתא אצל האחרון ולמעשה, טענה זו שימשה את הבנק כטענת הגנה. על כל פנים, בית המשפט המחוזי קבע כי בית משפט השלום טרם הכריע בפלוגתא בתיק לגופה וכי ניתן לדלות מקביעותיו חלק מן הנדבכים לצורך החלטה בשאלה האם הבנק גילה למשיבה מהו מצב חשבונותיו של הבעל, עובר לחתימת שטר המשכנתא. בית המשפט המחוזי קבע כי חרף ממצאיו העובדתיים של בית משפט השלום, על הבנק הייתה מוטלת חובה להבהיר למשיבה את גובה החיובים בחשבון עובר לחתימה. נקבע כי לאור הדרך שבה הבעל ניהל את החשבונות והעביר כספים מחשבון לחשבון, ידיעת המשיבה כי בחשבון היה חוב ומה גובהו, מוטלת בספק רב.
- אשר לשאלה השלישית, בדבר הנפקות של אי יידוע המשיבה לגבי מצב החובות בחשבון עובר לחתימה על המשכנתא: בית המשפט קבע כי יישום הדין, ובכלל זה חובות המוטלות על בנק כלפי נוטל משכנתא, על עובדות המקרה כפי שתוארו לעיל, מוביל למסקנה כי אין ליתן תוקף מחייב לחתימת המשיבה על שטר המשכנתא. נקבע כי גם אישה המפקידה את ניהול העניינים הכספיים כולם בידי בעלה וסומכת עליו, הייתה חושבת פעמיים אילו ידעה כי עם חתימתה, "בית המגורים, שהוא מבצרה שלה ושל ארבעת ילדיה, כבר 'חייב' סכום של 450,000 ₪". עוד נקבע כי המשיבה ידעה על קיומם של נכסים אחרים הרשומים על שם בעלה בלבד, כך ש"בקשה נוספת של הבנק למשכנתא על בית המגורים" הייתה עשויה להדליק אור אדום אצל המשיבה או להניעה לערוך בירורים נוספים מול בעלה ומול הבנק. בית המשפט הדגיש כי מדובר בעסקה רצינית, אשר החותם עליה אמור לדעת את כל הפרטים הרלוונטיים לצורך החתימה ובוודאי שחוב קודם בסדר גודל כזה - הוא אחד מהדברים הללו.
- הסעד ההולם, כך נקבע, הוא זה שיביא את המשיבה להיות במצב בו הייתה אלמלא אי גילוי החוב שהיה כבר קיים ואשר אותו הייתה המשכנתא אמורה להבטיח. לפיכך, נקבע כי שטר המשכנתא לא ייחשב כחתום על ידי המשיבה ולא ניתן יהיה להפעילו נגדה. בסוף דבריו, הבהיר בית המשפט המחוזי כי גם אם נפלו סתירות בדברי המשיבה, "התנהלותו סותרת החוק של הבנק" הייתה חמורה יותר, וכי אלמלא האשם שנפל בפעולות הבנק "סביר להניח שהתובעת לא היתה חותמת על שטר המשכנתא, ומכאן שהתוצאה היא שהיא אינה קשורה לשטר המשכנתא, וחתימתה עליו אינה מחייבת ולא ניתנת להפעלה כנגדה".
טענות הצדדים