טענות המערער
- בפי המערער טענות רבות כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי. על פי טרונייתו העיקרית של המערער, בית המשפט התעלם מכך שהמשכנתא אשר ניתנה על ידו למשיבה ולבעלה שימשה לצורך הסרת המשכנתא שרבצה על הנכס לטובת בנק אגוד, וזאת לאחר שבנק אגוד החל לנשות בבני הזוג למען יפרעו את חובם כלפיו. לטענת המערער, תוצאת פסק הדין הינה שהמשיבה נהנית מסילוק משכנתא שרבצה על ביתה (לטובת בנק אגוד), בלא ששילמה בעבורה תמורה כלשהי, ובה בשעה הופטרה המשיבה מן המשכנתא שיצרה לטובת המערער. המערער פותח במספר טענות בעניין תוקפו של שטר המשכנתא מבחינה משפטית; אחר כך, מעלה המערער טענות בעניין ממצאים עובדתיים שקבע בית משפט השלום ולשיטתו בית המשפט המחוזי התעלם מהם או גזר מהם מסקנות לוגיות שגויות; בפי המערער טענות גם כנגד חוסר תום ליבה של המשיבה; לבסוף, המערער מעלה מספר דוקטרינות משפטיות חלופיות המובילות לטענתו לאותה תוצאה - קבלת הערעור ומתן הכשר לשטר המשכנתא.
- אשר לתוקפו של שטר המשכנתא, המערער טוען כי בית המשפט המחוזי שגה בכך שלא ייחס לשטר המשכנתא שעליו חתמה המשיבה את המשמעות הפשוטה והמפורשת של הכתוב בו, לפיו המשיבה ממשכנת את מלוא זכויותיה בנכס לטובת המערער, וזאת להבטחת כל הסכומים המגיעים או שיגיעו למערער מהמשיבה ו / או מבעלה. צוין כי המשיבה כבר חתמה על משכנתא בעבר, לטובת בנק אגוד, כך שמדובר בהליך מוכר לה. במיוחד, המערער מדגיש כי שטר המשכנתא נחתם בנוכחות עורך דין טולצ'ינסקי, אשר הסביר למשיבה את כל הטעון הסבר בטרם חתמה על שטר המשכנתא ואף הצהיר על כך במעמד החתימה בפניו:
"אני מעיד כי ביום 5.10.00 התייצב לפני הממשכן הנ"ל [המשיבה ובעלה - מ.נ.], ולאחר שזיהיתי אותו והסברתי לו את מהות העיסקה שהוא עומד לבצע ואת התוצאות המשפטיות הנובעות ממנה ולאחר ששוכנעתי שהדבר הובן לו כראוי, חתם לפני מרצונו ... אני מאמת את החתימה על שטר זה לפי הוראות תקנה 16(א) לתקנות המקרקעין (ניהול ורישום), תש"ל-1969".
המערער מסיק מהצהרתו של עורך דין טולצ'ינסקי כי המשיבה הבינה היטב כי שטר המשכנתא שעליו היא חותמת הוא שעבוד גמור ומוחלט של זכויותיה לטובת המערער. לטענת המערער, לאחר שנקבע כי המשיבה הייתה מודעת לכך שהיא חותמת על "שטר משכנתא", כלל לא היה מקום להעלות, ביוזמת בית המשפט, את השאלה האם ידעה המשיבה מהי המטרה העומדת ביסוד המשכנתא וגם לא היה מקום לבחון את התנהלות המערער. נטען כי שאלות אלה אינן רלוונטיות למחלוקת נשוא הערעור ושהן מנוגדות לכך שעורך דין טולצ'ינסקי אישר שהסביר למשיבה את כל הטעון הסבר עובר לחתימתה. המערער מדגיש כי בניגוד לקביעת בית המשפט, הבנק לא הסתמך על כך שהבעל ידווח למשיבה אודות מצב חובותיו, אלא על עורך דין חיצוני, שכאמור הסביר למשיבה על מה היא חותמת. המערער טוען כי על פי תקנות המקרקעין (ניהול ורישום), תש"ל-1969 (להלן: תקנות המקרקעין), הוא היה רשאי להסתמך על אישורו של עורך דין טולצ'ינסקי, המעיד על עצמו שהוא הסביר למשיבה את מהות העסקה ואת תוצאותיה המשפטיות וכן מעיד כי המשיבה הבינה את הסבריו אלה. לטענתו, קביעותיו של בית המשפט המחוזי משנות סדרי דין נוהגים והן מנוגדות לדבר המחוקק עצמו, שכן משמעותן הינה ש"כל עסקאות שעבוד מקרקעין הנחתמות אצל עורכי דין בישראל אינן ממלאות עוד אחר הנדרש". המערער מלין גם על התייחסותו של בית המשפט לכך שעורך דין טולצ'ינסקי היה עורך דין חיצוני ולכן לא יכול היה לעדכן את המשיבה בדבר מצב האשראי בחשבונות הבנק שהתנהלו אצל המערער. לכך, טוען המערער, לא הייתה כל חשיבות, שהרי בשטר המשכנתא נקבע מפורשות כי הוא נועד להבטיח את "כל הסכומים ללא הגבלה בסכום... המגיעים וגם/או שיגיעו מאת הממשכן ו/או מאת הלווה ביחד ולחוד". פירוש הדבר הינו שכל האשראי שניטל מן המערער מובטח באמצעות שטר המשכנתא. מאותו טעם, לטענת המערער, אין כל חשיבות למטרה שעמדה ביסוד נטילת המשכנתא. לבסוף, המערער טוען כי לא היה מקום להעניק משקל לטענות המשיבה בדבר חוסר ידיעתה כי מדובר ב"שטר משכנתא", כשאלה נטענו בעל פה ומולן עמד מסמך כתוב ומפורש.
- במישור העובדתי, מלין המערער על התעלמותו של בית המשפט המחוזי ממשמעות קביעתו של בית משפט השלום לפיה המשיבה הייתה מודעת לחובות שיצר בעלה, וזאת על יסוד התרשמות ישירה מן הראיות והמסמכים שהוצגו בפניו. משנקבעו ממצאים עובדתיים פוזיטיביים בדבר מודעות זו של המשיבה, אין זה רלוונטי אם הייתה על המערער חובה לעדכן את המשיבה בדבר מצב האשראי בחשבון, אם לאו - שהרי ממילא, לטענת המערער, מדובר בנתונים שהיו ידועים למשיבה. גם לכך שהבעל נהג לנהל את העניינים הכלכליים של משק הבית, לא היה מקום להעניק משקל כלשהו, לטענת המערער, שכן עניין זה אינו נוגע אליו וממילא כל דברי הדואר מטעמו נשלחו אל שני בני הזוג. לטענת המערער, על המשיבה לשאת בעול החובות שיצר בעלה, ממש כשם שהיא הייתה שותפה לפירות עסקיו במשך השנים. בנוסף, אם אכן הייתה המשיבה "מחוץ לתמונה" לגבי מכלול העניינים הכספיים, ממילא, כך טוען המערער, לא הייתה המשיבה מגלה עניין במצב האשראי בחשבון הבנק. עוד טוען המערער כי בית המשפט לא נתן משקל הולם לשינוי שחל בגרסאותיה של המשיבה, בין הנאמר על ידה בכתב התביעה לבין דבריה בפני בית המשפט ובסיכומיה. ראשית טענה המשיבה כי המשכנתא נעשתה על מנת להבטיח את יתרת האשראי בחשבון המשותף. לעומת זאת, בגרסתה המאוחרת טענה כי כלל לא הבינה שהיא חותמת על שטר משכנתא וכי היא חשבה שמדובר ב"מסמכים להגדלת אשראי". לטענת המערער, נוכח חוסר מהימנותה של המשיבה ובהעדר ניקיון כפיים, לא היה מקום להעניק לה סעד הצהרתי שהוא סעד מן היושר. המערער מבקש להסיק מסקנות לחובת המשיבה גם בשל הימנעותה מזימון שני עדים - עורך דין טולצ'ינסקי ובעלה. לטענת המערער, לא זו בלבד שהמשיבה נמנעה מהעדתו של עורך דין טולצ'ינסקי בפני בית המשפט המחוזי, היא אף סירבה לבקשת המערער להעידו ובית המשפט המחוזי קיבל את סירובה, תוך הסתפקות בעדות שמסר הלה בבית משפט השלום. המערער מוחה על אי זימונו לעדות בפני בית המשפט, כפי בקשתו, כמו גם על הימנעות המשיבה מהעדת בעלה, כדי שיבהיר לבית המשפט למה בדיוק הייתה המשיבה מודעת ולמה לא.
- לשיטתו של המערער, מספר דוקטרינות משפטיות מובילות אל אותה תוצאה. ראשית, המערער טוען כי עומדת לו זכות תחלוף לגבי המשכנתא הקודמת שנרשמה על הנכס, לטובת בנק אגוד, בהתאם להוראות סעיפים 13(ב) ו-14 לחוק המשכון, התשכ"ז-1967 (להלן: חוק המשכון). לטענתו, פירעון המשכנתא לבנק אגוד באמצעות הכספים שהלווה לזוג, שקול לעשיית עושר על חשבונו, שכן המשיבה יוצאת פטורה מפירעון המשכנתא מחד גיסא והמקרקעין אינם משועבדים למערער מאידך גיסא. עוד טוען המערער כי המשיבה התרשלה משנמנעה מעריכת בדיקות כלשהן בטרם חתמה על שטר המשכנתא. לו הייתה מבקשת לברר פרטים כלשהם עובר לחתימה, היה המערער מוסר למשיבה כל מידע הדרוש לה לקבלת החלטה מושכלת. לטענת המערער, הוא סמך בתום לב על חתימת המשיבה על שטר המשכנתא ושינה מצבו לרעה נוכח הסתמכות זו. המערער טוען כי, למצער, יש בהתנהלותה של המשיבה משום אשם תורם וכי היה על בית המשפט להתחשב בכך שעה שאיין את תוקפו של שטר המשכנתא.
- לאור האמור לעיל, המערער מבקש לבטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי המצהיר כי שטר המשכנתא לא ייחשב כחתום על ידי המשיבה ולא ניתן יהיה לממשו נגדה; לחלופין, המערער מבקש להורות על העברת סך המשכנתא שרבצה על הנכס לטובת בנק אגוד ואשר נפרעה מכספי ההלוואה שנתן המערער, בסך כ-119,000 דולרים, לידיו.
טענות המשיבה
- המשיבה סומכת ידיה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי - על קביעותיו העובדתיות והמשפטיות גם יחד וסבורה כי אין מקום להתערב במה שנפסק. ככלל, לטענת המשיבה, רבות מהשגותיו של המערער על פסק הדין מכוונות כנגד ממצאים עובדתיים שקבע בית המשפט ובאלה, כידוע, אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב. במישור המשפטי, נטען כי המערער מנסה לחמוק מחובותיו על פי דין ולגלגל לפתחה את אחריותו שלו. עוד נטען כי המערער מבסס את טענותיו על ממצאי מהימנות שקבע בית משפט השלום במסגרת הליך זמני ובשל כך, המערער אינו מתמודד עם ממצאיו של בית המשפט המחוזי בפסק הדין נשוא הערעור.
- המשיבה מבקשת לפרט את הנסיבות שעמדו ברקע החתימה על שטר המשכנתא ואת אופן התנהלותם של חייה המשותפים עם בעלה. המשיבה טוענת כי היא עקרת בית נאמנה שעמדה בצל בעלה מזה כעשרים שנה והקדישה את רוב זמנה לגידול ילדיה ולטיפול במשק הבית. בשנים האחרונות, היא נמצאת בסכסוך חריף עם בעלה ולטענתה בעלה הוא איש עסקים שקיים פעילות עסקית ענפה בבנק, כאשר בכל חשבונותיו שימש כבעל החשבון והחותם היחיד. לטענת המשיבה, היא מעולם לא פגשה במנהל הסניף וזה האחרון לא עדכן אותה בעניינים הקשורים בחשבונות הבנק. המשיבה מדגישה כי מדובר בחוב שנלקח במסגרת חשבון החח"ד השייך לבעל בלבד. על פי גרסתה, בחודש אוקטובר 2000, נתבקשה המשיבה על ידי בעלה להתלוות אליו לסניף הבנק לחתימה על מסמכים להגדלת אשראי בחשבונם המשותף - חשבון שלמצבו אכן הייתה מודעת. לימים התברר לה כי המסמכים שנחתמו כללו "שטר משכנתא" שאינו מוגבל בסכום לשעבוד בית מגוריה, לטובת חשבונות הבעל. לטענתה, היא לא הייתה בקיאה "בהלכות הבנק" או בעסקי בעלה, שניהל את כלכלת התא המשפחתי באופן בלעדי והיא חתמה על המסמכים מתוך אמון בבעלה ובבנק, מבלי להבין במה מדובר.
- המשיבה טופלת את עיקר האשם על המערער ולטענתה, עסקינן ב"מקרה עגום במיוחד בו נהג הבנק ברשלנות חמורה ובחוסר תום לב משווע, תוך הסתרה ואי גילוי של פרטים מהותיים, הטעייה והפרה בוטה של כמעט כל החובות המוטלות על צד למו"מ, קו"ח על בנק במערכת יחסיו כלפי לקוחותיו, ערביו ו / או ממשכניו". משעה שהמערער הודה באי מסירת מידע לגבי מצב האשראי בחשבון הבנק למשיבה, המסקנה הינה, לטענת המשיבה, כי המערער לא עמד בחובתו ואין היא צריכה לשאת בתוצאות אשם זה. המשיבה טוענת כי המערער מנסה להתחמק מאחריותו על ידי הפניית האצבע לעורך דין חיצוני לבנק, שאין בידיו כל מידע לגבי מצב האשראי בחשבונות הבנק. לטענתה, על פי נורמות המשפטיות המעוגנות בחוק ובפסיקה, חובותיו של בנק אינן מתפוגגות לאחר חתימה על שטר המשכנתא בפני עורך דין ואין בהליך זה כדי לפטור את הבנק מחובות הגילוי החלות עליו. המשיבה טוענת כי חובת הבנק וחובת עורך הדין שבנוכחותו נעשית החתימה על שטר המשכנתא - הן חובות משלימות ולא חופפות: עורך הדין מסביר את המשמעות המשפטית של העסקה ואילו הבנק מסביר את הסיכונים הכלכליים, טיבם והיקפם, באמצעות יידוע הממשכן אודות מצבם של חשבונות הבנק, ההלוואות, החובות, מצבו הכלכלי של הלווה ועוד. לשיטת המשיבה, גישת המערער הינה "כל כך מופרכת, עד כדי כך שאילו היתה מתקבלת, עוה"ד המחתימים על משכנתאות היו חייבים לקבל גישה ישירה ובלתי מוגבלת למידע בנקאי פרטי וסודי, שאחרת היו צפויים להתרשלויות". המשיבה מדגישה את קביעת בית המשפט המחוזי לפיה המערער לא טרח ליידעה בדבר קיומו של חוב בגובה 490,000 ש"ח שהיה קיים בחשבון בטרם החתימה על המשכנתא וגם בדבר ההלוואה בסך 585,000 ש"ח שנטל הבעל לאחר החתימה על המשכנתא. בנוסף, לטענתה, המערער הסתיר מהמשיבה את "הבעיות שהתעוררו בחשבונות הבנק". מכיוון שמדובר בחובות, חשבונות והלוואות שלא היו שייכים לה, לא היה באפשרותה לערוך בירורים ולדרוש מהבנק מידע לגביהם ומנהל הסניף אף הודה בפני בית המשפט המחוזי כי לא היה מוסר מידע למשיבה, גם אם זו הייתה מבקשת את המידע מיוזמתה. המשיבה טוענת כי הבנק עבד רק מול בעלה וכי בפועל הוסתרו ממנה פעולותיו של הבעל, אף על פי שדובר בסכומים אדירים. בנוסף, לטענתה, מכתבי ההתראה שנשלחו על ידי המערער, הופנו לבעל בלבד, למעט מכתב אחד שהופנה אל שני בני הזוג, אלא שלא היה לו קשר לחוב נשוא תיק זה. בסיכומו של דבר, המשיבה טוענת כי היא לא ידעה ולא הייתה יכולה לדעת מה הסיכונים הכרוכים בחתימתה, משום שהמערער נמנע מליידע אותה בכל פרט שהוא, הן בעת חתימתה והן לאחר מכן.
- לטענת המשיבה, הבנק הפר "כמעט כל חובה אפשרית" כלפיה, ובכלל זה, החובה לנהל משא ומתן בתום לב והחובה לקיים ולבצע הסכם בתום לב. קונקרטיזציה של חובת תום הלב מובילה למסקנה כי היה על הבנק לעמוד בסטנדרט גילוי מסוים. היא מדגישה כי לא מדובר בשני צדדים רגילים להסכם, אלא מדובר בבנק וממשכן. עוד נטען כי היקף חובת הגילוי מדורג לפי ציפיות המתקשרים וכי יחסי האמון שבין הבנק לבין הלקוח, ואף בין הבנק לבין מי שאינו לקוח שלו - יוצרים רמת ציפיות גבוהה ביותר. לטענת המשיבה, הפרת חובת הגילוי הינה מהעילות השכיחות ביותר לביטול משכנתאות. המשיבה טוענת כי על פי פסיקת בית המשפט המחוזי, חובתו של בנק מתחדדת מקום שמדובר בשעבוד לטובת חובות בן זוג.
- אשר לממצאיו העובדתיים של בית משפט השלום, המשיבה טוענת כי מדובר בהכרעה בסעד זמני בלבד וכי התמונה המלאה הועלתה רק בפני בית המשפט המחוזי. מה גם שלטענת המשיבה בית משפט השלום קבע ממצאי מהימנות בשלב שבו הוצגו רק ראיות לכאורה ובטרם הועלתה התשתית הראייתית המלאה בפניו. לעומת זאת, כך נטען, בית המשפט המחוזי הסתמך בעיקר על הודאתו של מנהל הסניף לפיה הבנק לא יידע את המשיבה בדבר קיומם של חובות כלשהם, לא בעת החתימה ולא לאחר מכן. זאת ועוד, המשיבה טוענת כי אין בסיס לטענה שהעלה המערער, לפיה הוסכם בין הצדדים כי הדיון בסעד הזמני יהווה חלק מן הדיון בתובענה העיקרית לגופה.
- אשר לאי זימון הבעל לעדות בבית המשפט, המשיבה טוענת כי המערער הגיש בקשה לזמנו כעד, אך זנח בקשה זו בהמשך ההליך. אשר לעורך דין טולצ'ינסקי, נטען כי טענת המערער הינה "תמוהה", שכן המערער עצמו נמנע מלזמנו עד לאמצע הליך החקירה של מנהל הסניף מטעמו. נטען כי בצדק דחה בית המשפט את הבקשה לזימונו כעד, שכן הבקשה הוגשה "באיחור של 3.5 שנים", כשבכך הכוונה למועד התנהלות ההליכים בפני בית משפט השלום. לטענת המשיבה, במסגרת עדותו בפני בית משפט השלום, הוברר כי בידי עורך דין טולצ'ינסקי לא היה מידע לגבי מצבם של חשבונות הבנק, החובות או ההלוואות, ומשכך לא היה עוד צורך בעדותו. בנוסף, לטענת המשיבה, משעמדה לרשות בית המשפט תשתית ראייתית רחבה התומכת בטענותיה, שאף מקבלת חיזוק מהודאתו של מנהל הסניף - לא הייתה כל חשיבות בעדותו של עורך דין טולצ'ינסקי.
- לבסוף, המשיבה דוחה את הטענה בדבר עשיית עושר ולא במשפט וטוענת כי בזמנו היא הבינה מבעלה שהחוב לבנק אגוד שולם באמצעות מכירת נכסים שהיו בארצות הברית, וכי טענה זו "הוכחה כנכונה באמצעות מסמך שהוצג למנהל סניף הבנק במהלך הדיון וסומן ת/2 המהווה ראיה להעברת סכום של 130,000 דולרים לבנק מארה"ב". כלומר, לטענת המשיבה, החוב לבנק אגוד כוסה באמצעות תמורה שהתקבלה ממכירת נכסים של בני הזוג בארצות הברית ולדבריה "כך ידעה המשיבה ובכך הודה מנהל סניף הבנק בחקירתו".
תשובת המערער
- המערער טוען כי תגובתה של המשיבה לערעור משקפת ניסיון להתחמק מן האחריות המוטלת עליה בגין מעשים שעשתה מדעת ובהתאם לאינטרסים שלה בזמנו. ככלל, המערער שב על טענתו לפיה החתימה בפני עורך דין יוצרת חזקה בדבר ההסבר שניתן, לפיה כל המידע הדרוש לממשכן הועבר אליו עובר לחתימתו, כך בפרט כאשר עורך הדין מצהיר זאת בנוכחות הממשכן. לטענת המערער, גרסת המשיבה לפיה חתימתה על שטר המשכנתא ניתנה להבטחת אשראי בחשבון המשותף היא "בגדר לעג לרש", מאחר שהוכח כי חשבון זה מעולם לא עמד ביתרת חובה משמעותית וממילא לא קם כל צורך לשעבד להבטחתו בית מגורים בשווי כה ניכר. המערער מבקש ליתן משקל לקביעותיו של בית משפט השלום בדבר חוסר אמינותה של המשיבה וטוען כי בניגוד לגרסת המשיבה בסיכומיה, מעולם לא "הוכח" על ידה כי העברת כספים מארצות הברית נעשתה לפירעון החוב בבנק אגוד ואין כל תמה על כך שלנתון זה אין ביטוי בפסק הדין נשוא הערעור. אשר לטענות המשיבה לגבי החוב שנוצר לאחר חתימת שטר המשכנתא, בסך 585,000 ש"ח, המערער טוען כי המשיבה חתמה על משכנתא להבטחת כל אשראי שיועמד לרשות בעלה וכי ממילא לא ניתן היה ליידעה לגבי חוב זה בעת החתימה על המשכנתא. בנוסף, המערער טוען כי לא היה זה מתפקידו לזמן את עורך דין טולצ'ינסקי לעדות, שכן שטר המשכנתא - מסמך בכתב החתום על ידי המשיבה - מדבר בעד עצמו; מה גם שכאמור, לדבריו, הוא ביקש את זימונו אך המשיבה התנגדה.
דיון והכרעה
- ההכרעה בערעור הנוכחי נגזרת, לטעמי, מצירופם של שני נדבכים עובדתיים עיקריים: ראשית, העובדה שהבנק לא יידע את המשיבה בדבר היקף החוב שהיה קיים בחשבון החח"ד עובר לחתימה על המשכנתא על ידה. שנית, העובדה כי ההלוואה שנתן הבנק בסך 585,000 ש"ח שימשה, לפחות ברובה, לפירעון המשכנתא שהייתה לבני הזוג בבנק אגוד. כפי שיפורט להלן, מחד גיסא, גובה החוב הוא נתון מהותי ואי הבאתו לידיעת המשיבה משמעו הפרת חובת הגילוי החלה על הבנק. אי עמידתו של הבנק בחובת הגילוי עומדת בעוכריו, במובן זה שלא ניתן לכבד את שטר המשכנתא "פשוטו כלשונו", כפי שביקש הבנק. מאידך גיסא, משהוכח כי ההלוואה שניתנה על ידי הבנק לאחר החתימה על המשכנתא שימשה לפירעון משכנתא קודמת של בני הזוג בבנק אגוד - אין זה ראוי לאיין את שטר המשכנתא משל לא היה ועל ידי כך להותיר את הבנק בלא מקור פירעון אפילו לעניין חוב זה. המסקנה היא, כפי שנרמז בראשית הדברים כי דין הערעור להתקבל באופן חלקי, במובן זה שהבנק יוכל לממש את המשכנתא נשוא הערעור עד כדי גובה הסכום שהועבר על ידו לבנק אגוד, לשם פירעון המשכנתא שהייתה לבני הזוג שם. עם זאת, אני סבורה כי אין ליתן לשטר המשכנתא תוקף מלא אשר משמעותו חיוב המשיבה ב"כל הסכומים ללא הגבלה בסכום ... המגיעים וגם/או שיגיעו מאת הממשכן ו/או מאת הלווה ביחד ולחוד ל-בנק הפועלים בע"מ", ככתוב בשטר. הטעם לכך נעוץ כאמור בכך שהבנק לא עמד בחובת הגילוי החלה עליו. אפרט את הטעמים העומדים ביסוד מסקנותיי אלה.
- ביום 4.10.2000, המשיבה ובעלה חתמו על טופס הנושא את הכותרת "שטר משכנתא" בגדול ולאחריה נכתב:
"שטר זה מעיד, שלהבטחת כל הסכומים ללא הגבלה בסכום בצירוף ריבית, דמי עמלה, הפרשי הצמדה וכן הוצאות אחרות - הכל כמפורט בתנאים המיוחדים דלהלן, המגיעים וגם/או שיגיעו מאת הממשכן ו/או מאת הלווה ביחד ולחוד ל-בנק הפועלים בע"מ, ממשכנים בזה ה"ה מרטין יהודה [הבעל - מ.נ.], מרטין מיכל [המשיבה - מ.נ.] את זכותם במקרקעין המתוארים ברשימה להלן והם יהוו ערובה לתשלום "הסכומים המובטחים" כהגדרתם בתנאים המיוחדים דלהלן..."