ערעור עתירה/תובענה מנהלית 7000/19 פלוני נ' שירות בתי הסוהר

פסק-דין

השופט ד' מינץ:

ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (השופטת ו' מרוז, סג"נ) בעתירה מנהלית 34252-10-18 [פורסם בנבו] מיום 3.9.2019 בו נדחתה עתירתו של המערער נגד החלטת המשיב (להלן: המשיב או השב"ס) שלא להאריך את שירותו בשב"ס.

הרקע לערעור

1. המערער שירת בשב"ס כסוהר החל משנת 2003. בהתאם לסעיף 85(א) לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971 (להלן: הפקודה) ולנוהל 02-1040 "תקופות שירות בשב"ס" (להלן: נוהל תקופות שירות בשב"ס או הנוהל), העסקתו הוארכה פעמיים ב-5 שנים, עד אשר הוחלט ביום 13.9.2018 שלא לקבל את בקשתו להארכת שירות נוספת.  ברקע להחלטה האמורה, פתיחת חקירה פלילית נגד המערער על ידי היחידה הארצית לחקירת סוהרים בחשד שביצע עבירות של הטרדה מינית, מעשה מגונה, שיבוש הליכי חקירה והדחה באיומים כלפי אסיר (להלן: המתלונן) ששהה באותה העת בבית המעצר שבמגרש הרוסים בירושלים (להלן: ימ"ר ירושלים).  להלן נתאר את השתלשלות העניינים.
2. בתפקידו האחרון שימש המערער בשירות המשיב כסוהר ביטחון בימ"ר ירושלים. החקירה נגדו נפתחה ביום 27.3.2018 והוא הכחיש את החשדות שיוחסו לו וטען כי המתלונן שיקר וכי האירועים המתוארים כלל לא התרחשו.  תיק החקירה הועבר לפרקליטות מחוז ירושלים, אשר החליטה על הגשת כתב אישום נגד המערער בכפוף לשימוע.  על רקע זה נפתח נגד המערער הליך השעיה או פיטורים, בהתאם לסעיף 80(ג)(2) לפקודה ולסעיף 10א לפקודת נציבות בתי הסוהר 02.07.00 "נקיטת צעדים מנהליים נגד סוהרים" (להלן: הפקנ"צ).  הודעה על פתיחת ההליך נמסרה למערער ביום 24.5.2018 ומועד לשימוע נקבע לו ליום 7.6.2018 לפני כלאי עו"ד אלינור מלכה, ראש צוות הליכים מינהליים בשירות המשיב (להלן: עו"ד מלכה).  בהמשך לשימוע, ביום 3.7.2018, החליטה נציבת בתי הסוהר (להלן: נציבת שב"ס) להשעות את המערער מתפקידו.
3. במקביל להליך השימוע הגיש המערער ביום 13.6.2018 בקשה להארכת שירותו אצל המשיב בהתאם לסעיף 85(א) לפקודה, נוכח העובדה שתקופת שירותו עתידה הייתה להסתיים ביום 26.10.2018.
4. ביום 3.7.2018 התקיים למערער ראיון לפני ועדת הארכות מחוזית בנוגע לבקשתו להארכת השירות, זאת לאחר קבלת המלצות וחוות דעת מן הגורמים הרלוונטיים. בסיום הריאיון, המליץ מפקד מחוז מרכז של שב"ס (להלן: הממ"ז) שלא להאריך את שירות המערער בשל החשדות התלויים נגדו בנוגע לביצוע עבירות פליליות חמורות.
5. בהמשך לכך, ביום 5.9.2018 התקיים הליך נוסף שכונה "השלמת שימוע" לפני עו"ד מלכה. לדיון התייצבו המערער ובא-כוחו, אשר כפר במרבית החשדות המיוחסים למערער וטען לקשיים בהעלאת טענות לגופם של דברים בשל אי העברת חומר החקירה לידיו.
6. ביום 13.9.2018 התקבלה החלטה סופית על ידי ראש מטה משאבי אנוש בשירות המשיב, תת גונדר פרומית כהן (להלן: תת גונדר כהן), שלא להאריך את שירותו של המערער אצל המשיב.

ההליך בבית המשפט המחוזי

7. על ההחלטה שלא להאריך את שירותו, הגיש המערער עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים, בה טען כי אי הארכת שירותו בשב"ס לאחר 15 שנות שירות, במהלכן הוארך שירותו פעמיים, כמוה כפיטורים. לאחר שנציבת שב"ס החליטה שאין מקום לפטרו בעקבות פתיחת החקירה נגדו אלא להסתפק בהשעיה בלבד, לא היה בסיס להחלטה שלא להאריך את שירותו על ידי דרג נמוך יותר, שלפניו הונחה מסכת עובדתית זהה.  לטענתו די בכך כדי לחייב את ביטול ההחלטה שלא להאריך את שירותו.  עוד נטען כי ההחלטה בלתי חוקית, נגועה בחוסר סבירות קיצוני ומפלה, שכן הנורמה בשירות המדינה היא כי אין מפטרים עובד בשל פתיחה בחקירה פלילית נגדו אלא רק לאחר הרשעה.  כן העלה המערער טענות ביחס להליך השימוע שנערך לו וטען כי גם בשל הפגמים שנפלו בהליך זה דין ההחלטה בטלות.  המשיבה טענה מנגד כי דין העתירה להידחות וכי ההחלטה שלא להאריך את שירותו של המערער התקבלה כדין, מכוח הסמכות המוקנית לנציבת שב"ס בסעיף 85 לפקודה.  ההחלטה מצויה במתחם הסבירות ולא קמה כל עילה להתערב בה.
8. בית המשפט לעניינים מנהליים דחה את העתירה. נקבע כי מהוראת סעיף 85 לפקודה עולה כי נציב שב"ס או מי שהוסמך על ידו רשאי להאריך את תקופת שירותו של סוהר, לפי בקשתו, לתקופות נוספות, שכל אחת מהן לא תעלה על תקופה של חמש שנים.  הארכת השירות נעשית לפי קריטריונים שנקבעו על ידי שב"ס, והסמכות שלא להאריך חוזה עם סוהר אינה מותנית בקיומו של הליך פלילי או משמעתי נגדו.  די בקיומה של חקירה בגין חשד לביצוע עבירה - קרי קיומן של ראיות מנהליות לחריגה מנורמות ההתנהגות המצופות מסוהר - לצורך קבלת החלטה על אי הארכת שירות.  ההחלטה שהתקבלה בעניינו של המערער היא החלטה מנהלית.  ככל החלטה מנהלית, התערבות בית המשפט בה מוגבלת למקרים בהם זו לוקה באי סבירות, מבוססת על שיקולים פסולים או שהתקבלה בחוסר סמכות.  באופן פרטני ביחס להחלטות על פיטורים או על הארכת שירות ברשויות אכיפת החוק, שיקול הדעת המסור לבעלי הסמכות אף רחב יותר וגדר ההתערבות בהן מצטמצם בהתאמה.
9. לאחר בחינת הטענות הגיע בית המשפט לכלל מסקנה כי אין מקום להתערב בהחלטה שלא להאריך את שירות המערער בשב"ס. החשדות התלויים והעומדים נגד המערער חמורים ודי היה בחקירה שנפתחה נגדו כדי להקים עילה לאי הארכת השירות.  קל וחומר שלא נפל פגם בהחלטה לא להאריך את שירותו לנוכח החלטת הפרקליטות להעמידו לדין בכפוף לשימוע אשר מלמדת על קיומה של תשתית ראייתית לכאורית המבססת את החשדות.  ההתנהגות המיוחסת למערער שעניינה ביצוע מעשה מגונה באסיר, קיום שיחות אינטימיות עמו, קבלת הצעה מינית לכאורה מהאסיר, לרבות אי דיווח על כל אלו - אינה התנהגות מקובלת של סוהר והיא עולה כדי פגיעה בערכי הארגון, במשמעת הארגונית השוררת בו ובתדמיתו.  הראיות המנהליות בעניינו של המערער מקימות בסיס איתן להחלטה שלא להאריך את שירותו.  באשר לטענות המערער לגופן של הראיות שנאספו נגדו במסגרת החקירה הפלילית, מקומן להתברר בפורום המתאים, במסגרת השימוע הפלילי שייערך לו או במהלך ההליך הפלילי שיתקיים נגדו, אם יוגש כתב אישום.
10. בית המשפט גם דחה את טענת המערער כי היה מקום להסתפק בעונש ההשעיה שהטילה עליו נציבת שב"ס עד להכרעה בהליך הפלילי. ההחלטה על השעייתו הייתה החלטת ביניים שנועדה לתת מענה מיידי למצב שנוצר ולא ניתן בה מענה לפרק זמן ממושך.  העובדה שהנציבה ציינה בהחלטתה כי ההשעיה היא עד לקבלת החלטה אחרת מלמדת אף היא על זמניותה.  נדחתה גם טענתו של המערער כי פגמים בהליך השימוע שנערך לו מצדיקים את ביטול ההחלטה.  בית המשפט ציין כי טענת המערער בדבר פגם שנפל בקיום הריאיון בינו לבין הממ"ז במסגרת ועדת ההארכות, מבלי שהתאפשר לו להיות מיוצג על ידי עורך דין, אינה משוללת יסוד.  עם זאת נקבע כי פגם זה אינו עולה כדי פגיעה מהותית בזכויותיו של המערער, נוכח העובדה שנערך לו שימוע בשני שלבים ובשניהם היה מיוצג על ידי בא-כוחו.  במסגרת הליך השימוע העלה בא-כוח המערער כל טענה אפשרית לזכותו, לרבות השגותיו נגד הריאיון שערך הממ"ז ונגד המלצתו, טענות אשר נבחנו לגופן טרם ניתנה הכרעה בעניינו של המערער.  לאור האמור וחרף הפגם שנפל בקיום הריאיון, אין להתערב בהחלטה שהתקבלה בהיותה סבירה ומבוססת.
11. לבסוף, נדחתה גם טענתו של המערער כי לא קיבל לידיו חומרי חקירה. בית המשפט קבע כי ליבת חומר החקירה נמסרה למערער טרם עריכת השימוע.  נוכח העובדה שמדובר בחקירה תלויה ועומדת לא קמה חובה למשיבה לאפשר לבא-כוח המערער לעיין בכל חומר החקירה.  כמו כן, חומרת החשדות התלויים ועומדים נגד המערער לא אפשרו את דחיית הליך השימוע עד לאחר סיום החקירה בעניינו והעמדתו לדין, ודי היה בראיות המנהליות שחלקן הובאו לעיונו כדי להכריע בעניין.

מכאן הערעור שלפנינו.