תמצית טענות הצדדים בערעור
- טענתו העיקרית של המערער היא כי ההחלטה על אי הארכת שירותו (אותה שב והגדיר לאורך הערעור כהחלטה על "פיטורים", דבר אליו אתייחס בהמשך) כוללת אכיפה בררנית פסולה ובלתי חוקית. לטענתו, הכלל בשירות המדינה בכלל וברשויות אכיפת החוק בפרט הוא שאין מפטרים עובד רק בשל חקירת משטרה המתנהלת נגדו ואף לא בשל הגשת כתב אישום, אלא רק לאחר הרשעתו. לתמיכה בטענת ההפליה צירף בא-כוח המערער נתונים שהתקבלו במסגרת בקשות חופש מידע שהגיש מהם עולה, לשיטתו, המצב הנוהג בפועל. מעבר לכך, המערער שב וטען לפגמים שנפלו בהליך השימוע שנערך לו, ובריאיון הממ"ז. לשיטתו, לא היה מקום להמלצת הממ"ז שלא להאריך את שירותו, בניגוד להחלטת הנציבה שניתנה מספר ימים לפני כן להסתפק בהשעיה בלבד ולא בפיטורים. כמו כן, לא ניתן לו פרק זמן מספיק להיערך לשימוע ובמסגרת ריאיון ועדת ההארכות בראשות הממ"ז נפגעה זכותו לייצוג. למערער גם לא ניתנה זכות עיון במסמכים מתיקו האישי, ובכך נפגעה גם זכות הטיעון שלו.
- המשיבה מנגד עמדה על כך שדין הערעור להידחות. לטענתה אין לקבל את טענת המערער כי ההחלטה שלא להאריך את שירותו לתקופה נוספת שקולה להחלטה לפטרו. במועד בו נשקלה הארכת שירותו של המערער, כאשר עמדו נגדו חשדות כבדים כמפורט לעיל וראיות מנהליות להפרת חובותיו כסוהר, לא היה כל מקום לקבל את בקשתו להארכת תקופת השירות. המשיבה אף דחתה את טענותיו של המערער להפליה ולאכיפה בררנית וטענה כי הצגת הנתונים אינה מדויקת ובכל מקרה מדובר בנתונים הנוגעים לפיטורים ולא לאי הארכת שירות, כבענייננו. באשר לטענותיו של המערער כלפי הריאיון שנערך לו על ידי הממ"ז, הרי שהמלצתו של הממ"ז היא רק שלב מקדמי ואינה מהווה החלטה סופית בבקשת ההארכה. ההחלטה הסופית בבקשת ההארכה התקבלה על ידי תת גונדר כהן, רק לאחר קיומו של הליך שימוע על פי דין, לאחר שנבחנו ההמלצה וחוות הדעת ונשקלו שיקולים נוספים שהונחו לפניה. גם בטענות המערער בנוגע לקבלת חומרי החקירה הפלילית אין ממש, שכן העברתם אינה בסמכותו של שב"ס ולא ידוע כלל האם המערער פנה לגורמים הרלוונטיים לצורך קבלתם.
דיון והכרעה
- לאחר עיון בטענות הצדדים בכתב, שמיעתם בדיון שהתקיים לפנינו ועיון בחומר החסוי שהוגש לנו על ידי המשיבה ובעיקרי טענות בא-כוח המערער בשימוע בהליך הפלילי, שהוגשו לנו לאחר קיום הדיון, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות וכך אציע לחבריי כי נעשה.
המסגרת הנורמטיבית
- נקודת המוצא היא שמסור לשב"ס, בדומה למשטרה ולצה"ל, שיקול דעת רחב לקבוע את התאמתו של אדם לשרת בין שורותיו, וגדר התערבותם של בתי המשפט בהחלטות בתחום זה הוא צר (ראו: ערעור עתירה/תובענה מנהלית 7926/15 חאג' נ' המפקח הכללי של משטרת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 6 (13.10.2016); בית דין גבוה לצדק 8225/07 סדיק נ' מפכ"ל המשטרה - רב ניצב דודי כהן, [פורסם בנבו] פסקאות 36-34 (6.7.2009) (להלן: עניין סדיק); בית דין גבוה לצדק 753/08 טויטו נ' מדינת ישראל - שירות בתי הסוהר, [פורסם בנבו] פסקה 4 (11.5.2008); בית דין גבוה לצדק 2234/06 שרוף נ' נציב שירות בתי הסוהר [פורסם בנבו] (27.7.2006) (להלן: עניין שרוף)). פקודת שב"ס גם מקנה לנציב שב"ס סמכויות נרחבות במסגרת אחריותו הכוללת לניהול מערכת כוח האדם של שב"ס, לשמירה על רמתה המקצועית ולהתאמתה המלאה למילוי תפקידיה. סמכויות הנציב בהקשר זה מוסדרות בסעיף 80(ג) לפקודה, הקובע כך:
(ג) רשאי, הנציב, בכפוף להוראות פקודה זו והתקנות שהותקנו לפיה -