המבקשת הוסיפה, כי אין העובדה שהמשיב מבקש סעד כספי כדי להעניק לבית הדין סמכות עניינית; ככל והמשיב מבקש לתבוע סעדים כספיים מעניינים המנויים בסעיף 93א לפקודת המשטרה הנכללים במסגרת יחסי העבודה בין המשיב לבין המבקשת, תחילה על המשיב לפנות לערכאה המתאימה לה מסורה הסמכות העניינית לדון בעניינו בהתאם לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, תש"ס-2000 (להלן: "חוק בתי-משפט מנהליים")לפי פרט 37 לתוספת הראשונה ובתום ההתדיינות בערכאה המוסמכת, ככל שתוצאות ההליך יקימו צורך בסעד כספי - אז יוכל התובע לשוב ולפנות לבית הדין לעבודה (סע' 13 לבקשה).
המבקשת הפנתה להוראת סעיף 24(א) לחוק בתי הדין לעבודה, תשכ"ט-1969 (להלן: "חוק בתי הדין לעבודה") וטענה, כי בסעיף 93א לפקודת המשטרה הוצאו במפורש העניינים המנויים בסעיף 24(א) מתחולת בית הדין לעבודה, זאת כאשר מדובר בשוטר המשרת במשטרת ישראל, הנושא אופי פיקודי מובהק.
לדידי המבקשת, הסעדים ההצהרתיים וצו העשה, כמו גם הסעדים הכספיים המבוקשים נובעים במישרין מטענות התובע על אודות פיטוריו מהמשטרה והחזרתו לשירות - טענות המצויות במסגרת יחסי העבודה בין השוטר לבין המשטרה. לצורך בירור הטענות נדרש לברר את תקינות הפעלת הסמכות הארגונית וניהול כוח האדם במשטרה, כך גם לברר את אופן קבלת ההחלטות בעניינו של המשיב בתקופות הרלוונטיות, כאשר עניינים אלה נכללים תחת "קביעת שוטר לתפקיד ו/או העברה מתפקיד" - עניינים המנויים במפורש בגדרי סעיף 93א לפקודת המשטרה (סע' 54-56 לבקשה). לפיכך, טענה המבקשת, כי בחינת שיקול הדעת בעת בחינת ההחלטות עליהן מלין המשיב במסגרת תביעתו מסורה לבית המשפט לעניינים מנהליים ולא לבית הדין לעבודה.
- מנגד, טען המשיב, כי הוא לא מבקש לבטל את המעשה המנהלי אלא לבחון את תוצאתו, זאת על רקע טענותיו כי הוא זכאי לפיצוי כספי בגין האופן שבו הופעלו סמכויות המבקשת כלפיו. קבלת עמדת המבקשת תוביל לפיצול הדיון בין בית המשפט המנהלי לבין בית המשפט האזרחי באופן מעוות (סע' 24-25 לתגובה).
המשיב הפנה לפסיקה בעניין קרחילי (סע' 26 לתגובה וההפניות שם) והוסיף, כי אכן הכרעת בית דין גבוה לצדק קובעת, כי סעיף 93א לפקודת המשטרה מונע מבית הדין לעבודה לדון בפיטורי שוטרים, אולם סעיף 76 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד-1984 (להלן: "חוק בתי המשפט") מאפשר לבית המשפט לדון בשאלה שבסמכות ערכאה אחרת, עת המדובר בעניין משני לתביעה. על כך הוסיף המשיב, כי בעניינו אין צורך לדון בשאלת הפיטורים היות והנושא הוכרע בבית המשפט לעניינים מנהליים, אין המדובר בתביעה אשר מהותה לברר את חוקיות פיטוריו של השוטר ומשכך לבית הדין לעבודה מסורה הסמכות לדון בתביעה דנן (סע' 27-28 לתגובה). כמו-כן, טען המשיב כי תביעות כספיות ותביעות בגין פגיעה בזכויות קוגנטיות הן בסמכות ייחודית לבית הדין לעבודה (סע' 29 לתגובה). עוד נטען, כי סעיף 93א לפקודת המשטרה מונע מבית הדין לעבודה לדון בעילת פיטורי שוטרים אך לא מונע מבית המשפט האזרחי לדון בתביעה נזיקית-כספית הנובעת מההחלטות המנהליות כגון פיטורים. כך גם לא נשללת סמכות בית הדין לעבודה לדון בעילות התנכלות, הפרשי שכר, הוצאה כפויה לחל"ת, פגיעה בזכויות הפנסיוניות, ניכויים בניגוד לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 ועוד (סע' 30 לתגובה).