ויודגש, כאשר כתב התביעה מחזיק מספר עילות אזי יש ליישם מבחן זה ביחס לכל עילת תביעה בנפרד. נקדים את המאוחר ונציין כי אם וככל ובחינתן של עילות התביעה השונות על פי המבחן הדו שלבי לעיל מביאה לתוצאות שונות מבחינת הסמכות העניינית אזי אין מנוס מפיצול התובענה. משמע, עניינים המצויים בסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה - שכן התובענה באה בגדר סעיף 24 לחוק ואינה כרוכה בהכרעה באחד העניינים המנויים בסעיף 93א לפקודה - ידונו בפניו. ואילו, עניינים שאינם מצויים בסמכותו של בית הדין לעבודה - שכן ההכרעה בתובענה כרוכה בהכרעה באחד העניינים המנויים בסעיף 93א לפקודה - ידונו בפני בית המשפט לעניינים מינהליים.
יודגש, העקרונות דלעיל חלים גם כאשר עסקינן בתובענה שעילתה אחד העניינים המנויים בסעיף 93א לפקודה, וגם כאשר מבוקש בה סעד כספי והכרעה בענין המנוי בסעיף 93א הינה בגררא בלבד. משכך, גם תובענה כזו אינה מצויה בסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה" (ערעור עבודה (ארצי) 4522-11-18 מיכאל זליג- מדינת ישראל, [נבו] ניתן ביום 29.3.20, להלן: "עניין זליג").
- עוד נקבע בעניין זליג, כי גם תביעות המוגשות לבית הדין לעבודה שעיקרן סעד כספי, והדיון בסוגיות המנויות בסעיף 93א(א) לפקודת המשטרה הוא משני, בתי הדין לעבודה לא ידונו בהן על דרך הגררא:
"בהתאם להלכה הפסוקה, את תכליתו של סעיף 93א, מכוחו נשללה סמכותו הישירה של בית הדין לעבודה לדון בעניינים המנויים בסעיף 93א לפקודת המשטרה - יש לכבד גם עת שוקל בית הדין אם להיזקק להכרעה בענין מסוים בגררא אגב תובענה לסעד כספי. משמע, טיבו של ענין והיותו מנוי בסעיף 93 לפקודה מכריעים את הכף. משכך, כאשר נדרשת אגב אורחא הכרעה בעניין המנוי בסעיף 93א לפקודת המשטרה, אף אם כרוך בה סעד כספי - אין מקום שבית הדין לעבודה יידרש לכך במסגרת שיקול הדעת המוקנה לו מכוח סעיף 76 לחוק בתי המשפט ביחד עם סעיף 39 לחוק."
מן הכלל אל הפרט
- לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ובהתאם לרוח הפסיקה שהובאה לעיל שוכנענו, כי העילות המנויות בכתב התביעה נכללות בגדר העניינים המנויים בסעיף 93א לפקודת המשטרה. משכך בית הדין לעבודה נעדר סמכות עניינית לדון בהן והסמכות העניינית מסורה לבית המשפט לעניינים מנהליים. ונבאר.
- המשיב הועסק במבקשת והסעדים להם הוא עותר בסיסם ביחסי העבודה בין הצדדים. משכך המבחן התלת-שלבי המצוי בסעיף 24(א)(1) מתקיים בענייננו. כעת ובהתאם לרוח הפסיקה עלינו לבחון האם טענות המשיב בתביעתו כלפי המשיבה מנויות בסעיף 93א לפקודת המשטרה, ומשכך הסמכות הבלעדית לדון בהן תהא לבית המשפט לעניינים מנהליים.
- למקרא כתב התביעה עולה, כי טענות התובע ברובן מתבססות על התנהלות המשטרה כלפיו מרגע העלאת החשד כנגדו בדבר ביצוע העבירות הנטענות ועד לסיום העסקתו וכן ובהמשך לכך בהתנהלות מולו עם חזרתו לשירות וזאת בנושאים הקשורים לשיבוצו בתפקיד שלא במחוז דרום ובקשת המשטרה לנכות חוב משכרו - נושאים אשר אין חולק כי הם מצויים בגדרו של סעיף 93א לפקודת המשטרה, כאשר לענייננו רלוונטיים "קביעת שוטר לתפקיד, העברתו מתפקיד לתפקיד או ממקום למקום בתפקיד [...] השעייתו מתפקיד, פיטוריו מן החיל ...".
- המשיב מלין בכתב התביעה בהרחבה על הפגמים שנפלו בהליך סיום העסקתו, אי חוקיות פיטוריו והתנהלות המבקשת כלפיו מהיום בו הועלו האשמות כנגדו, חקירתו במח"ש, פיטוריו פעמיים תחילה בעילה של "קלון" ואחר-כך בעילה של "אי התאמה", עד בסופו של דבר ליישום ההחלטה בדבר השבתו לעבודה בינואר 2024 (סע' 22.2 לכתב התביעה). ביחס להתעמרות הנטענת, המשיב טען בכתב התביעה, כי המבקשת קיבלה "במרירות" את ההחלטה השיפוטית המורה על השבתו לעבודה ומשכך היא לא בחלה באמצעים כדי לנסות ולהניא את המשיב מלשוב לשירות במשטרה ולבחור בדרך של "פרישה מרצון" (סע' 22.2.ב לכתב התביעה). המשיב פירט, כי ההתעמרות הנטענת באה לידי ביטוי באכיפה בררנית, הרחקתו ממחוז דרום, דרישת תשלום חוב, נקיטת המבקשת בצעדים משמעתיים כנגד המבקש - פעולות אשר לטענת המשיב נועדו לפגוע בו בכל דרך אפשרית.
- רואים אנו, כי טענות המשיב רובן ככולן הן תוצאה של הליך פיטוריו מהמשיבה והליך השבתו לשירות המשיבה וההתנהלות מולו מאז הוא שב לשירות. משמע שהעילות הנטענות הן תוצאה ישירה של נושאים המנויים בסעיף 93א' לפקודת המשטרה שצוטט לעיל; כמו כן בשים לב לדברי ההסבר לסעיף אשר גם הם הובאו לעיל, המציינים במפורש את דרכי העסקתו של שוטר ותנאי העסקתו המיוחדים אין חולק, כי תנאי שירותו של שוטר נכללים גם הם תחת סעיף 93א'.
- נוסיף, כי טענות התובע להתעמרות נטענו באופן הקושר אותן לעילת הפיטורים והשבתו לעבודה. המשיב טען בכתב התביעה, כי ההתעמרות באה לידי ביטוי בביזוי שנתיים עד להחזרתו לעבודה במשטרה, הפחתת שכר, אי כיבוד החלטת גורם רפואי, הרחקת התובע ועוד (סע' 22.1 לכתב התביעה). אין בטענות אלו באופן בו הן נטענו, כדי לאפשר בחינה מעמיקה בשאלה האם ניתן לנתקן מהטענה העיקרית של הליך הפיטורים והשבת המשיב לשירות. האופן בו עלו הטענות ביחס להתעמרות דווקא קושר באופן ישיר בין הליך הפיטורים והשבת התובע לשירות לבין ההתעמרות הנטענת, שכן ובשים לב לפסיקה אשר הובאה לעיל יש לבחון את הסיבות שהביאו לעילות הנטענות, עת בענייננו אין חולק כי מודבר בהליך הפיטורים והליך השבת המשיב לשירות, הצבתו בתפקיד וכו' - נושאים החוסים באופן מובהק תחת סעיף 93א לפקודת המשטרה. מנימוקים אלו גם אין בסעיף 76 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] כדי להעניק סמכות דיון לבית הדין לעבודה, שכן אין המדובר בעניין משני לתביעה, זאת בשונה מפרשנות המשיב לסעיף 76 לחוק בתי המשפט ולקביעה בנושא בעניין קרחילי.
- נוסיף ונציין, כי במסגרת הדיון בשאלה האם אכן התובע חווה התעמרות במבקשת עם חזרתו לשירות, יידרש בית הדין לדיון בשאלות המנויות בסעיף 93א' לפקודת המשטרה, בנושאים אשר הוחרגו מסמכותו העניינית של בית הדין. טענות המשיב כאמור קשורות באופן ישיר לתנאי השירות ובלשון סעיף 93א' "קביעת שוטר לתפקיד, העברתו מתפקיד לתפקיד או ממקום למקום בתפקיד..".
- כמו כן, טענת המשיב, כי אין הוא מבקש לבטל את המעשה המנהלי אלא לבחון את תוצאתו, אין בה ממש שכן ההחלטה בעתירה המנהלית ניתנה לעניין בחינת החזרת התובע לשירות, לאחר הקביעה שעילת הפיטורים הומרה מקלון לאי התאמה. פסק הדין בעתירה המנהלית לא דן בתקינות הליך הפיטורים עצמו או בהתנהלות המשטרה כלפי המשיב עם החזרתו לשירות, דרישת החוב הנטענת וכן הרחקתו מאזור דרום. הדיון בעתירה המנהלית התמקד בשאלת השבת המשיב לשירות בתנאים מסוימים, כאשר הוסכם שעניינו של המשיב יוחזר למשטרה להמשך דיון ובחינת קיומה של בדיקה חלופית אותה יכול המשיב לבצע שתאפשר חזרתו לשירות. יש לציין, כי בפועל הוחזר המבקש לשירות ובכתב התביעה הוא טען לכשלים של המשטרה מולו בנוגע להחזרתו.
- המשיב ציין בתגובתו (סע' 36), כי מדובר "בכשל מערכתי, באחריות גורמים רבים, בכירים..."; יש באמירה זו כדי לתמוך במסקנה כי עניינו של המשיב על כלל טענותיו כלפי המשיבה והבכירים בה אשר נתנו לכאורה החלטות בעניין המשיב, יש שיבחן על-ידי בית המשפט המוסמך לכך בהתאם לפקודת המשטרה ובוודאי שלא על דרך הגררא בטענה, כי המשיב מבקש סעד כספי.
- לאור האמור ובהתחשב ברוח הפסיקה אשר צוטטה לעיל וכן בדברי ההסבר לסעיף 93א' לפקודת המשטרה, לא ניתן לקבל טענות המשיב ביחס לדיון בטענותיו "כדיון אגבי במסגרת תובענה לסעד כספי.." (סע' 22 לתגובה); כך גם אין לקבל טענות המשיב, כי הוא מבקש לבחון את תוצאות המעשה המנהלי. טענות אלו עומדות בסתירה לאופן בו ניסח המשיב תביעתו על כלל העילות המנויות בה. כמו כן גם אם בית הדין היה נעתר לבקשת המשיב לדון בטענות אלו, על מנת להגיע להכרעה נכונה וצודקת היה נדרש בית הדין לדון ולתן החלטות גם בנושאים המנויים בסעיף 93א' לפקודת המשטרה על דרך הגררא, ואין לבית הדין לעבודה סמכות לכך, הן לפי החוק והן לפי הפסיקה.
סוף דבר
- לאור כל האמור לעיל, דין הבקשה להתקבל. בית הדין לעבודה נעדר סמכות עניינית לדון בעניינו של המשיב ובהתאם - התביעה מסולקת על הסף.
ברי, כי אין באמור כדי למנוע מהמשיב להגיש תביעתו לבית המשפט המוסמך.
- בנסיבות העניין ובשים לב לתוצאת ההליך - אין צו להוצאות.
- זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום.
| מר סאלם ריאתה |