בניגוד לעמדת המדינה, נראה לי כי המגמה צריכה להיות דווקא העדפת הפניה לערכאה הייחודית על פני הגשת עתירה לבג"צ. בגדר שיקולים לגיטימיים לעניין זה יבואו, כאמור, גם שיקולים של מדיניות שיפוטית המוכתבת על ידי עומס העבודה, לצד ההתמחות של בית הדין לעבודה. בעניין צ'רני נאמר בנושא זה:
"בנוסף למאפיינים האזרחיים של הענין, הנחו את בית משפט זה גם היבטים נוספים אשר השפיעו על סיווגו של ענין מינהלי כמקים סמכות אזרחית מקבילה, ואלה נעוצים בעיקרם בהיבטים של מדיניות שיפוטית כגון: עומס עבודה, צורך בכלים לחקר האמת, קיומה או העדרה של תשתית נורמטיבית לענין העומד לדיון, וכיוצא באלה שיקולים פונקציונאליים (בית דין גבוה לצדק 1921/94 סוקר נ' ועדה לבנייה למגורים ולתעשייה, פד"י מח(4) 237, 246-245). ... ברקע פסיקתו של בית המשפט העליון בענין זה, עמדה גישה מעשית-פרטנית, שנבעה ביסודה מצרכים מערכתיים של חלוקה ואיזון נטלים בין ערכאות השיפוט. ...
... השאלה מתי הסמכות המקבילה 'הפוטנציאלית' בין בית דין גבוה לצדק לבין בית המשפט המחוזי, מופעלת הלכה למעשה, היא עניין של מדיניות שיפוטית הנתונה להחלטתו של בית המשפט הגבוה לצדק לאור מיגוון שיקולים" (שם, בפיסקאות 13 ו-14, וראה לעניין זה גם י' זמיר "מכרזים ציבוריים בבית משפט אזרחי" משפט וממשל א (תשנ"ב) 197, 205; א' גורן ומ' בירנהק "בית המשפט לעניינים מינהליים" משפט וממשל ד (תשנ"ז) 243).
אשר על כן, אציע לחברי לדחות את העתירה ובנסיבות העניין ללא צו להוצאות.
שופטת
השופטת א' פרוקצ'יה:
אני מסכימה.
שופטת
השופט ס' ג'ובראן:
אני מסכים.
שופט
הוחלט כאמור בפסק-דינה של השופטת ד' ברלינר.
ניתן היום, י"ז באדר ב' התשס"ח (24.3.08).
| שופטת | שופט | שופטת |