| בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק |
| בית דין גבוה לצדק 1898/06 |
| בפני: | כבוד השופטת א' פרוקצ'יה |
| כבוד השופט ס' ג'ובראן | |
| כבוד השופטת ד' ברלינר |
| העותר: | משרד הפנים |
| נגד |
| המשיבים: | 1. בית הדין הארצי לעבודה י-ם – הנהלת בתי
המשפט |
| 2. יעקב רסמי | |
| 3. מועצה מקומית כפר קרע | |
| 4. חסן עתמאנה | |
| 5. תיסיר אחמד מסרי | |
| 6. יוסי נחמני | |
| 7. עירית דימונה |
| עתירה למתן צו על תנאי |
| תאריך הישיבה: | י"ג בשבט התשס"ז | (1/2/07) |
| בשם העותר: | עו"ד יעל בר לב |
| בשם המשיב 2: | עו"ד מוחמד יחיא |
| בשם המשיבים 5-3: | עו"ד חוסיין מחמיד |
| בשם המשיב 6: | עו"ד אהוד פורת, עו"ד שיר רוטנשריין |
| בשם המשיב 7: | חן אביטן |
פסק-דין
השופטת ד' ברלינר:
- היכן צריכה להתברר תביעתו של נבחר ציבור לקבלת שכר עבודתו - האם בבית הדין לעבודה או בבית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק? זוהי הסוגיה המרכזית שהוצגה לפתחנו.
בית הדין לעבודה, על ערכאותיו השונות, סבר כי כאשר התביעה היא לשכר עבודה נפתחו דלתותיו שלו בפני ברורה בפניו. המדינה, שהיא העותרת בפנינו, סבורה כי בכך שגה בית הדין בעיקר משום שבין נבחרי הציבור לבין הרשות לא מתקיימים יחסי עובד מעביד. גם אם לעניין חוקים מסוימים ניתן לראות בנבחר הציבור עובד - אין הוא עובד כמשמעותו בסעיף 24(א) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969, ס"ח 70 (להלן: חוק בית הדין לעבודה או החוק) ולפיכך - בית הדין לעבודה - לא קנה סמכות לדון בעניינו. במיוחד כך, כאשר העילות מכוחן מתבקש בית הדין להתערב הינן מתחום המשפט המנהלי ולא דיני העבודה. מכאן העתירה שבפנינו במסגרתה מבקשת המדינה כי בית משפט זה יקבע כי הסמכות לדון בתביעות שכר של נבחרי ציבור איננה נתונה לבית הדין לעבודה, וכפועל יוצא מכך יבטל שתי החלטות נוגדות של בית הדין לעבודה.
התשתית העובדתית בעתירה מורכבת משתי פרשיות שונות שאין קשר ביניהן למעט הסוגיה המשפטית שבמרכזן.
פרשת רסמי
- משיב מס' 2 יעקב רסמי (להלן: רסמי) נבחר בתאריך 25.1.98 לכהונת סגן ראש המועצה המקומית כפר קרע. בתפקידו זה כיהן עד תום הקדנציה בדצמבר 1998. כ- 9 חודשים לאחר מינויו פנה רסמי בדרישה למשרד הפנים כי יאושר לו תשלום שכר כסגן ראש הרשות. בתשובה לפנייתו - הודיע לו משרד הפנים כי ישולם לו שכר בכפוף להתמלאותם של 3 תנאים: 1. משכורתו מתוקצבת כדין בתקציבה המאושר של המועצה ובקופת המועצה כסף כדי לשלמה. 2. אישור בכתב מראש המועצה כי רסמי מלא תפקידו כסגן, על פי הסמכויות שהואצלו לו על ידי ראש המועצה. 3. קיימת החלטה של המועצה לאחר התמלאות שני התנאים הנ"ל, על תשלום שכרו.
בתאריך 13.12.98 נשלח מכתב מהמועצה למשרד הפנים ובו אישור כי כל התנאים דלעיל התמלאו (להלן: מכתב האישור). כחודש לאחר מכן, פנה רסמי פעם נוספת וביקש אישור סופי לתשלום שכרו. בעקבות פניה זו ערך משרד הפנים בירור נוסף כדי לוודא את נכונות האמור במכתב האישור. בירור נוסף זה העלה כי אליבא דראשי המועצה היוצא והמכהן, בתקופה הרלוונטית, רסמי לא מלא את תפקידו על פי הסמכויות שהואצלו לו ובפועל לימד בשני בתי ספר בתקופה הנ"ל. בנוסף - בקופת המועצה אין כסף לתשלום שכרו, ומכתב האישור - לא אושר על ידי ראש המועצה כנדרש. כיוון שכך - הודיע משרד הפנים לרסמי כי שכרו - לא ישולם. רסמי הגיב בהגשת תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה, שהמשיבים לה היו המועצה המקומית כפר קרע וכן משרד הפנים. באשר למועצה המקומית ביקש רסמי כי בית הדין יצהיר על חובתה לשלם לו את שכרו ולחלופין כי המועצה תצהיר שמולאו התנאים הנדרשים לתשלום שכרו. באשר למשרד הפנים נטען בכתב התביעה כי הוא לא היה מוסמך להציג את התנאים שהציג לתשלום שכרו, וכי היה עליו לאשר את תשלום השכר.