(ב) האישור לא יינתן אלא לאחר שנוכח בית המשפט או בית הדין שבני הזוג עשו את ההסכם או את השינוי בהסכמה חפשית ובהבינם את משמעותו ואת תוצאותיו.
(ג) בהסכם ממון שנכרת לפני הנישואין או בשעת עריכתם יכול אימות רושם הנישואין לבוא במקום אישור בית המשפט או בית הדין.
(ג1) הסכם ממון שנכרת לפני הנישואין יכול שיאומת בידי נוטריון לפי חוק הנוטריונים, התשל"ו-1976, ובלבד שהנוטריון נוכח שבני הזוג הניצבים בפניו עשו את ההסכם בהסכמה חופשית ובהבינם את משמעותו ותוצאותיו".
סעיף זה מסדיר את האפשרות של בני זוג לאשר הסכם ממון שערכו ביניהם. המונח "בני זוג" אמנם אינו מוגדר בחוק יחסי ממון, אך כבר לפני שנים רבות נקבע בבית משפט זה כי הוראותיו יחולו רק על בני זוג נשואים (ראו: ערעור אזרחי 640/82 כהן נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד לט(1) 673, 678 (1985) (להלן: עניין כהן)). באופן יותר ספציפי, סעיף 2(א) לחוק יחסי ממון קובע כי בני זוג המבקשים לערוך הסכם ממון מחויבים לאשרו בבית המשפט לענייני משפחה או בבית הדין הדתי המתאים, שלו סמכות מקבילה לעניין זה (ראו: בית דין גבוה לצדק 473/24 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי בירושלים, פסקה 34 [נבו] (22.6.2025) (להלן: בית דין גבוה לצדק 473/24)). באין הסכם כאמור, יחול בעניינם של בני הזוג הנשואים הסדר איזון המשאבים המופיע בפרק השני לחוק יחסי ממון. נוסף על כך, סעיפים 2(ג)-(ג1) לחוק יחסי ממון מאפשרים לבני הזוג לאמת הסכם ממון שנעשה ביניהם בפני רושם הנישואין או בפני נוטריון, כתחליף לאישורו בערכאות. עוד ראוי לציין כי בהתאם ללשונו, הסעיף מתיר לאשר הסכם ממון אף לפני הנישואין. בהתאם לאמור בפסק הדין בעניין כהן, אין להבחין בין אישור שניתן לפני הנישואין לבין אישור שניתן לאחריהם (שם, בעמ' 679).
הועתק מנבו6. חוק בית המשפט לעניני משפחה - בשונה מחוק יחסי ממון, סעיף 1(2) לחוק בית המשפט לעניני משפחה מגדיר את המונח "בן משפחה" ככולל גם "בן זוגו, לרבות הידועה בציבור כאישתו". לענייננו, נודעת חשיבות לסעיף 3(ג) לחוק בית המשפט לעניני משפחה המסדיר את הנושא של אישור הסכמים הנסבים על עניינים שבסמכותו. וזו לשונו:
"כל ענין שלגביו נתונה לבית המשפט לעניני משפחה סמכות לפי חוק זה, גם אישור הסכם בקשר אליו במשמע, אף אם אינה תלויה ועומדת אותה שעה תובענה לגביו, ובית המשפט יהיה רשאי ליתן להסכם תוקף של פסק דין".