נטען שכלל לא הוכח שרוצחי המנוח יצאו את רכב השברולט ושבו אליו, שכן נתיב הליכתם לא תועד במלואו וקיימות בו הסתעפויות. נטען כי ראיה מרכזית בדמות מסלול הנסיעה של רכב השברולט שנערך בהתאם לנתונים שהתקבלו מחברת איתוראן, היא ראיה בלתי קבילה ורצופת כשלים.
עוד נטען שהוצגה שרשרת מוצגים פגומה בכל הנוגע לדם, ולפרופילים גנטיים. כך, שעה ששוטרים רבים לא הקפידו על סטריליות הזירה ואפשר שגרמו להעברה משנית של פרופילים גנטיים שנמצאו על הנעליים. כן נטען, כי פרופיל גנטי שנמצא על אחד המעילים אינו קושר את הנאשם אליהם, שכן, בניגוד לנטען בתחילת ההליך, לא נמצא דם על המעילים שאותרו.
לצורך תמיכה בטענות אלו, הוגשה מטעם ההגנה חוות דעת שעסקה בראיות הפורנזיות ועורך חוות הדעת גם נקרא להעיד מטעם ההגנה.
כן הועלו במסגרת ההליך טענות רבות בדבר מחדלי חקירה שונים ומרובים, שנבעו מכך שאנשי החקירות היו "נעולים" על קונספציה חקירתית שלפיה הנאשם הוא אחד משני מבצעי הרצח. משכך, לא נעשו פעולות חקירה מתבקשות, נזנחו במתכוון כיווני חקירה נוספים, וראיות שהיו עשויות להועיל להגנת הנאשם לא זכו לביסוס או לאישוש. יתירה מכך, אנשי המשטרה זיהמו זירות חשובות, תיאמו גרסאות, שתלו ראיות, והתמקדו אך ורק בהוכחת התזה הראשונית שלפיה הנאשם הוא אחד הרוצחים, תוך ייצור ראיות להוכחתה.
אשר לנאשם, זה הציג גרסת אליבי אמינה שלא נכבשה. גרסתו נתמכה בראיות חיצוניות והיא נמסרה באיחור כתגובה סבירה להתנהלות אנשי החקירות כלפיו. הוא חש כי חוקרי המשטרה, ובמיוחד ראש הצוות, הטיחו בו שהוא הרוצח ללא קשר לראיות; תחושתו הייתה שלא היתה כוונה אמתית לרדת לחקר האמת. חוקרים אמרו לו במפורש שגם אם יהיה לו אליבי, הוא הרוצח. תחושה זו, בצירוף מניעת זכותו להיוועץ כראוי בעורך דין, הובילה אותו לשמור על שתיקה במסגרת חקירותיו הראשונות. רק לאחר שניתנה לו הזדמנות לדבר בחופשיות עם עורכי דינו, מסר את גרסתו המפורטת. הטענה שלפיה "בדה" גרסה לאחר שנחשף לחומרי החקירה אינה נכונה, שכן הוא לא קיבל חומרי חקירה רלוונטיים לטענת האליבי, ואף מסר קווים כלליים לאליבי כבר בתחילת הדרך לעורך הדין שייצג אותו במהלך החקירה טרם הגשת כתב האישום. על כך גם העיד מטעם ההגנה עורך הדין.
נוסף על כך, נטען כי בשעות הלילה שלאחר הרצח, בין 24.3.21 ל-25.3.21, ובין 25.3.21 ל-26.3.21 שהה הנאשם בקרית ים בביתו של חבר אשר אף הוא העיד מטעם ההגנה.