אשר למניע, נטען כי מדובר בפיקציה משפטית רעועה, המבוססת על סברה לא נכונה ועל פרשנות מאולצת ודמיונית. בבסיס המניע הנטען ניצבה גרסתה של עו"ד מורן ועקנין, אלא שזו מסרה עדות רגשית, סובייקטיבית, רוויית סברות ופרשנויות חסרות עוגן במסמכים. בחקירה הנגדית נחשפו פערים מהותיים בין תיאוריה לבין פרוטוקול הדיונים וסרטונים שצילמה בעצמה. היא הודתה כי הנאשם לא היה "שחקן פעיל" בדיונים האזרחיים, ולא ראתה אותו מעולם מאיים או נוהג באלימות. עדותה הלכה והשתנתה לאורך ההליך, הייתה נגועה בהוספת פרטים חדשים בבית המשפט, לאחר "ריענון זיכרונה". נטען, כי סרטונים שצילמה במתחם המריבה בעת ביקור משותף של המנוח והנאשם במקום סתרו את גרסתה מיניה וביה. אלו אינם מעידים על מתיחות, איומים או אלימות, ומוכיחים בפועל את ההיפך הגמור. הנאשם נראה בהם רגוע, שקט ושלו. הסרטונים צולמו כשנתיים לפני הרצח, ולא הייתה כל אינטראקציה משמעותית בין הנאשם לבין המנוח לאחר מכן. גם פרוטוקול הדיונים מהווה ראיה אובייקטיבית כתובה, ומצייר את הנאשם כמי שכמעט ואינו מדבר בדיונים, אינו מכיל אינדיקציה כלשהי להשמעת איומים, אמירות קשות או אלימות מילולית מצדו. מכל מקום, חלף זמן ניכר מהיום שבו התרחשו האירועים המצולמים הנ"ל ועד ליום הרצח מה גם שהנאשם לא היה מודע לחלק מההליכים שהוגשו כנגדו.
הסנגורים ציינו, כי הטענה שלפיה הנאשם פלש לחלקה לא לו במתחם המריבה הופרכה. אף הוצגו ראיות למכביר כי זכויותיו של הנאשם במתחם היו לגיטימיות; כן הובאו ראיות שלימדו על אופן רכישת זכויות הנאשם במתחם בדמות עדויות עדים שונים שגיבו את אותן ראיות. בין הנאשם לבין המנוח לא התגלע כל סכסוך וודאי שבהליכים שנוהלו לא היה כדי לבסס מניע לרצח.
הודגש, בניגוד לטענת המאשימה, כי קיימת ראייה ישירה אחת ומרכזית המגולמת בגרסתה של רותי ארנון, עדת הראייה לרצח. זו תיארה בעקביות ובפירוט את מבצעי הרצח כ"צעירים". תיאור זה אינו יכול להתיישב בשום צורה ואופן עם גילו של הנאשם, יליד שנת 1957. לטענת ההגנה ראיה זו מפריכה את התיאוריה שהגתה המאשימה. בהקשר זה נטען כי הועלמו ראיות מזכות מזירת הרצח, ובראשן מצלמת הגוף של שוטר הסיור (אופיר באום) שהגיע ראשון למקום. מצלמה זו תיעדה את התשאול שנערך לרותי ארנון, תשאול שבמסגרתו היא חזרה שוב ושוב על דבריה שלפיהם מבצעי הרצח היו בחורים צעירים. סרטון מצלמת הגוף נחשף בשלב מאוחר של ההליך, בשל התערבות בית המשפט, וחשיפה זו המחישה, לפי הטענה, את הרצון למנוע מההגנה ומבית המשפט גישה אל ראיות מזכות קריטיות.