לאחר שסיים עדותו הגיש העד בקשה לקבלת כל החומר הרלוונטי על מנת "לטהר את שמו ולהביא לקביעות משפטיות עקרוניות שיימנעו הישנות מקרים מסוג זה". הבהרנו שאין בסיס חוקי לבקשתו שכן אינו צד להליך, וככל שהוא מעוניין כי נדון בבקשה הדבר ייעשה לאחר תום ההליכים כולם.
נודה על האמת כי גם אנו לא הבנו מדוע הדברים נרשמו בתעודות כפי שנרשמו, אם כי ייתכן ומקור הטעות הוא בדמיון בין שמו של העד לשמו של הנאשם, אך לא דברים אלו הם הרלוונטיים כי אם המשתקף בתמונות עצמן ואשר בכל הנוגע לנכונותו (מעבר רכב השברולט במקומות שונים) לא ניעורה מחלוקת.
בשלב זה ראינו לציין כי נראה ברורות שהנאשם לא היה ער לקיומה של מערכת איתוראן פעילה ברכב, נוכח מקום רכישת הרכב (מגרש למכירת רכבים), אופן רכישת הרכב (מידי אלירן סבג סוחר הרכבים, בשעת ערב, וללא מסמכים), ובטרם הושלמו הליכי העברת הבעלות בו, בפרט שדובר במגרש למכירת רכבים שהיו מעורבים בתאונות ואשר הושמשו בהמשך. אף אלירן סבג העיד כי לא היה מודע לקיומה של מערכת איתוראן ברכב השברולט וככל שהדבר היה תלוי בו לא היה מסכים להתקנתה. כאשר הנאשם נשאל על כך במהלך עדותו, שהתייחסה לחקירה שבה הוזכרה מערכת האיתוראן, כך אמר (5.5.24, עמ' 4142, ש' 17-16), "זה שיש איתוראן ברכב והכל מתועד במצלמות איפה הבעיה? טוב שיש איתוראן ברכב וטוב שהכל מתועד זה מצוין, כל המדינה מתועדת".
בסיכומיה טענה ההגנה כי ראיית האיתוראן, המהווה "אבן יסוד בתיק" היא ראייה בלתי קבילה, שהושגה באופן בלתי חוקי, תוך פגיעה קשה בפרטיות, הטעיית בתי משפט וחשיפת כשלים מהותיים בשרשרת הראיות ובאמינות הנתונים. ההגנה יצאה חוצץ כנגד איסוף הנתונים לאחר ניתוק השירות, שכן רכב השברולט נותק משירות איתוראן ביום 12.3.20 (כשנה לפני הרצח), ולמרות זאת מכשיר האיתוראן המשיך לאגור נתונים על תנועות הרכב ולהעבירם.
נטען כי חברת איתוראן פעלה בניגוד לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981, חוק המחשבים, התשנ"ה-1995, ותוך הפרת חובות חוזיות כלפי מנוייה. פעולותיה שכללו מעקב, איכון ותיעוד תנועות אדם, מהוות חדירה בלתי חוקית לפרטיות ומנוגדות לעקרונות יסוד של כבוד האדם וחירותו. נטען כי החברה אוגרת "מאגר נתונים גולמיים בלתי חוקי על אזרחי ישראל", וזה ניתן לשליפה בכל עת. הודגש כי אין הבדל בין חברה פרטית לאדם פרטי בהקשר של מעקב, ופעולות אלה, אם היו מבוצעות בידי חוקר משטרה או אזרח פרטי, היו נחשבות לעבירה פלילית חמורה. הנאשם, כמו כל אזרח, לא נתן הסכמה מדעת למעקב רטרואקטיבי אחר רכבו, בפרט לא לאחר ניתוק השירות.