הצו לקבלת נתוני איתוראן הוצא מכוח סמכות שבדין - בעקבות בקשה שהוגשה לבית משפט השלום על ידי היחידה החוקרת, ולפי סעיף 43 לפקודת סדר הדין הפלילי [מעצר וחיפוש] [נוסח חדש], התשכ"ט- 1969. נדמה שלא יכולה להיות מחלוקת שצו כאמור, לפי הפקודה הנ"ל, והשימוש בנתוני איתוראן פוגע בזכות לפרטיות. עם זאת, מדובר בפגיעה מצומצמת עד מאד שנוגעת אך ורק לעניין מיקומו של רכב השברולט במועדים ספציפיים. בהשוואה לנתונים אחרים שיחידה חוקרת יכולה לבקש (למשל, מכוח חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- נתוני תקשורת), תשס"ח- 2007), כגון נתוני תקשורת שכוללים שיחות, מסרים המועברים יעדם ומועדם (ללא תוכן המסר), וגם נתוני מיקום, הרי שהשימוש בנתוני איתוראן מהווה אמצעי מידתי.
נוסף על כך, בנסיבות העניין הצו ניתן לתכלית ראויה, הבקשה למתן הצו הוגשה זמן קצר לאחר שהמנוח נרצח בביתו, וברי שהוא נבע מהצורך לאתר באופן מידי את המשתמש ברכב ששימש את מבצעי העבירה. כפי שקבע בית המשפט העליון בתיק בית דין גבוה לצדק 3809/08 המוזכר לעיל:
"קשה להלום בימינו אלה אכיפת חוק בלא מעקב אחר נתוני תקשורת - החל מאיתור מקומם של עבריינים בעת ביצוע העבירות, מעקב אחריהם והערכות מיידית למניעת עבירה מתבצעת".
בהקשר דנן נפנה גם אל האמור בערעור פלילי 5121/98 יששכרוב נ' התובע הצבאי הראשי, פ"ד סא (1) עמ' 461:
"קבוצת השיקולים השלישית שעשויה להיות רלוונטית להכרעה בשאלת קבילותה של ראיה שהושגה שלא כדין, עניינה בהשפעה שתהא לפסילת הראיה על מלאכת עשיית הצדק במובנה הרחב. השאלה המרכזית המתעוררת בהקשר זה הינה אם המחיר החברתי הכרוך בפסילת הראיה גבוה מן התועלת האפשרית שתצמח מכך. הפרמטרים העיקריים בעניין זה הינם חשיבות הראיה להוכחת האשמה, מהות העבירה המיוחסת לנאשם ומידת חומרתה. כאשר מדובר בראיה חשובה ומכרעת לתביעה וכאשר העבירות המיוחסות לנאשם חמורות מאוד, הרי פסילת הראיה עשויה לפגוע יתר על המידה באינטרסים הנוגדים שעניינם לחימה בפשע והגנה על שלום הציבור ועל נפגעי העבירה. בנסיבות אלה, פסילת הראיה תוביל לידי כך שהאשם בביצוע עבירות חמורות לא ייתן את הדין על מעשיו - תוצאה שעלולה כשלעצמה לפגום בעשיית הצדק ובאמון הציבור בבתי המשפט. מטעמים אלה, נוהגים בתי-המשפט באנגליה ובאוסטרליה להתחשב במידת חיוניותה של הראיה ובחומרת העבירה המיוחסת לנאשם, בבואם להכריע בשאלת קבילותן של ראיות שהושגו שלא כדין".