נראה כי גם הגעתו של הנאשם לשלמה פרץ, שנהג ללון אותה עת במעין מחסן(!) ברחוב האיצטדיון בקרית חיים (כך לפי עדותו, עמ' 2879 ש' 21), נעשתה למטרת התרחקות מן הרכב, תוך ששלמה פרץ שומע את הנאשם משוחח על הצורך לקחת רכב כלשהו מהקריות.
הנאשם עצמו בעדותו לפנינו לא השכיל להסביר, ולו באופן חלקי, את התנהלותו המתוארת לעיל, את השימוש שעשה באחרים (לרבות במונית) בעוד רכב השברולט עומד במתחם עסקו של רפי עבדייב כאבן שאין לה הופכין, ובעודו מעוניין, כך לטענתו, להעביר את רכב השברולט למגרש הרכבים של אלירן סבג, אך באופן מפגיע נמנע מלעשות זאת בעצמו.
נזכיר כי גם לאחר שנטל את רכב השברולט ממתחם עסקו של רפי עבדייב הנאשם כלל לא מצא לנכון להשיבו למגרש הרכבים של אלירן סבג. משמע, אין כל אחיזה ראייתית לגרסתו שלפיה רכב השברולט לא היה תקין, ולכן היה צורך להחזירו לאלירן סבג. הרצון להחזירו למגרש הרכבים נעוץ אפוא בתכלית שונה.
מעשי הנאשם מעת הרצח ועד למעצרו
בשלב זה ראוי להזכיר את טענתו של הנאשם, טענה שלראשונה נשמעה בעדותו בבית המשפט, לאחר למעלה משלוש שנים מיום האירוע. לפי טענה זו, בשעות הלילה שבין 24.3.21 ל-25.3.21, ובין 25.3.21 ל-26.3.21 שהה הנאשם בקרית ים, ברחוב ספיר, בחברת אדם בשם אמיל רפאלוב.
לצורך ביסוס הגרסה, שהושמעה לראשונה במהלך עדותו, נעזר הנאשם במקום שבו אסף אותו רפי עבדייב (ברח' ספיר בקרית ים), כמו גם במחקר תקשורת. אל הגרסה חבר אמיל רפאלוב אשר הובא כעד הגנה.
אמיל רפאלוב החל להעיד ביום 15.9.24 (עמ' 4396 ואילך), אך המשיך להעיד ביום 6.2.25 (עמ' 4729 ואילך) לאחר כחמישה חודשים, שכן נסע לטענתו לניכר ושהה שם בין שני המועדים שבהם העיד.
אמיל רפאלוב הותיר עלינו רושם שלילי ביותר, של "עד מטעם", אשר נחשף לגרסתו הכבושה של הנאשם ונאלץ (או אולץ) לחזור עליה ולהדהד אותה. עוד יצוין, כי הוא זה שבאמצעותו ניסה הנאשם לפתור את תעלומת התיק האישי אשר לא נראה יותר בחזקתו, בטענה מוזרה שלפיה התיק שבו היו חפציו האישיים של הנאשם נותר בביתו של אמיל רפאלוב, ולאחר כשנה וחצי(!) נלקח בידי אחד מילדיו (עמ' 4732 ואילך). לעניין זה לא העיד מי מילדיו של הנאשם, ולא בכדי. יתירה מזאת, אמיל רפאלוב, לפי גרסתו, כלל לא מסר בעצמו את התיק, אלא הותירו במסעדה של בנו עבור אחד מילדי הנאשם. באופן תמוה הוא אף לא וידא כלל כי התיק באמת נלקח. זאת ועוד, הוא העיד שנידבר עם הנאשם להגיע בערב חג הפסח (מוצאי יום השבת, 27.3.21) לקבר רשב"י במירון, אך כבר ביום ששי, 26.3.21, הנאשם נעלם. לדבריו, הוא באופן אישי לא ניסה כלל לאתר את הנאשם, לא דיווח על היעדרו, ולא עשה כל פעולה על מנת להחזיר לנאשם את חפציו שבתיק, לרבות מכשיר נשימה שהנאשם, כך לדבריו, אינו יכול לישון בלעדיו. גם על גרסת הטלפון העלום שנשמעה מפי הנאשם נאלץ אמיל רפאלוב לחזור, בטענה שהנאשם סיפר לו שהטלפון ה"כשר" שלו אבד. הוא איתר עבורו טלפון אחר, אך זה לא פעל משום מה, וכך נותר הנאשם ללא אמצעי תקשורת שבאמצעותו יכול היה אמיל רפאלוב ליצור עמו קשר.