כדי להסדיר את הנכס צריך היה "לסלק את כל הבעיות שמסביב. וחלק מהבעיות היו פלישות של [הנאשם]". הנאשם קיים איתם עשרות פגישות במטרה לרכוש את הנכס (עמ' 3268). הוצג לעד מסמך (נ/36) שאותו לא הכיר, למרות שהוא לכאורה חתום עליו. הוסיף העד ואמר שלא הסכים להתדיין עם הנאשם בבית-דין צדק (לפי דין תורה), כי נאמר לו שהנאשם לא יכבד את הפסק שהוא מעין פסק בוררות (עמ' 3278).
ההגנה טענה כי גם דבריו של העד הנוכחי אינם מבוססים על ראיות, אלא על שמועות וסברות, ואין לקבל את דבריו שלפיהם המנוח ראה את הודעת הדוא"ל האמורה ששלח לו העד. נטען כי העד הבהיר שמעולם לא אוים בידי הנאשם, ולמעשה, דבריו מוכיחים אף הם כי דובר בסכסוך אזרחי רגיל, שבו עשוי היה הנאשם לצאת וידו על העליונה. אין בגרסתו של יוסף מנדל כדי לבסס התנהלות של סכסוך אלים בין הנאשם למנוח, ודאי שאין בה כדי לבסס מניע לרצח.
עוד נטען, כי הפנייה לדין תורה היתה יוזמתם של יוסף מנדל ומשה איינהורן, והתכחשות לכך מצביעה, בין היתר, על חוסר מהימנות עדויותיהם.
לנושא פעילותו של הנאשם במתחם, התייחס גם חתנו של המנוח, אייל צפריר שנרשם כעד תביעה, וזומן כעד הגנה (11.12.24, עמ' 4664 ואילך), עת הוברר כי בחקירתו אמר שכשבוע לפני שנרצח סיפר לו המנוח שהנאשם הציב שלט במתחם למרות שהיה אסור לו לעשות כן. המנוח אף סיפר לו שהנאשם משתלט על שטחים במתחם, אם כי העד עצמו לא ידע על כך דבר באופן אישי.
עו"ד אלן עשרת שייצג את הנאשם בחלק מההליכים בבית משפט השלום, סיפר (21.12.23, עמ' 3497 ואילך) שנוכח מחלוקת בדבר הבעלות במקרקעין, ניעור צורך להגיש תביעה להצהרה על הבעלות בבית המשפט המחוזי. הנאשם עשה כעצתו, אם כי לא בייצוגו, אך היורשים ביקשו להתדיין בדין תורה, והתביעה נמחקה. בסופו של דבר היורשים לא הסכימו לכך, יוסף מנדל סירב להתדיין, משה איינהורן סירב להגיע, אך במקביל חויב הנאשם בהוצאות לטובת המנוח בגין מחיקת התביעה, 15,000 ₪ לתשלום, ו-5,000 ₪ למקרה שיבקש לחדש את ההליך (עמ' 3509). או אז, לאחר שלא התייצב לדיון, הנאשם "קיבל פסק דין, הפסק דין הזה זה היה פסק דין הצהרתי שכל המקרקעין שהוא רכש, עת פרע, בכל המתחם, כל הרכישות נמחקות, בטלות והנה צו למיסוי, להחזיר לו את כל המיסים שהוא שילם, מיסי רכישה וכן הלאה, מוחקים את הכל". לדברי עו"ד עשרת, פסק הדין היה "פשוט אסון", אם כי ניתן לאחר מעצרו של הנאשם. לגרסתו, הנאשם כלל לא היה מודע לכך שהוגשה כנגדו תביעה לבית המשפט המחוזי, לאחר מכן בוטל פסק הדין בבית המשפט העליון בכפוף לתשלום הוצאות (ששולמו) על סך של 30,000 ₪.