על הביקור במקום, שתועד בידי עו"ד מורן ועקנין, העיד שבעקבות התנהלותה כנגדו שלח הודעה ללשכת עוה"ד, אם כי הנאשם לא בהכרח היה מודע לה. מכל מקום, הנאשם לא התפרע באותו ביקור והוויכוח היה דווקא בינו לבין הנאשם. הנאשם הכיר את המסמכים הרלוונטיים היטב אך לא היה שותף בניסוח כתבי הטענות. המנוח טען כנגד כל מסמך שהוגש כי עסקינן במסמך מזויף (עמ' 3529, ש' 13 ואילך). עם זאת, למרות המחלוקות, הדברים נעשו בצורה מכובדת והמאבק המשפטי היה "כיפוף ידיים" בינו לבין המנוח. לטענתו, דברי עו"ד מורן ועקנין על אודות התנהגותו והתנהלותו של הנאשם בדיונים אינם נכונים, בפרט שלא נכחה בחלק מהם. אם כתובים מפיה דברים קשים כלפיו, הרי זה בגלל שהיא המתינה לסוף הדיון ו"לכלכה" עליו (עמ' 3549, ש' 37).
ההגנה סבורה כי דברי העד נכונים ומהימנים, ומשקפים אל נכון את שאירע בהליכי המשפט. העד זומן כעד תביעה (לטענתה - תוך הפרת כללי חיסיון עו"ד-לקוח), ובאי כוח הנאשם היו מנועים מליצור עמו קשר עובר לעדותו. כך או כך, דבריו הוכיחו את טענות ההגנה, וגרסתו תמכה בטענות אלו. קצפה של ההגנה יצא על בקשת המאשימה לפלג את דבריו (שנמסרו בחקירה) שכן דובר בדברים אמינים ומהימנים שתיארו היטב את המצב, סתרו את הלך הרוח הנטען, והבהירו שהנאשם לא היה אלים, לא התנהג באופן מתלהם, ולמעשה העד היה זה שנזדעק באחד הדיונים, ולא הנאשם שנכח אך נותר רגוע ושלו.
ניסים אבו חצירא שקנה שטח משלמה איינהורן ז"ל, העיד (21.12.23, עמ' 3551 ואילך, ו-27.12.23, עמ' 3574 ואילך) שהוא מפעיל במתחם חנות. לפני כעשרים שנה, כאשר הנאשם עבר למקום, החלו עימותים, "שהוא פלש לשטח שלי והוא אמר שזה שלו, וככה התחילו בעיות כמו שריפת חנות, פגיעה ברכב, חיתוך צמיגים, שמשות, ניתוק מים, ופניתי למשטרה כל הפעמים האלה, לא עזר לי שום דבר, הצטרכתי להתמודד עם זה לבד בסופו של דבר, לוותר על השטח". הנאשם טען, "שחלק מהאזור שלו", שלמה איינהורן התכחש לטענת הנאשם, אך הנאשם לא ההין לקבל עמדתו, "הוא אמר זה שלי וזה יעלה לך בכסף אם אתה תילחם איתי, זה הכל, וזה עלה לי". כן אמר, "בסופו של דבר היה איזה מישהו שעשה מעין עסקת, איך נקרא לזה, תיווך בינינו, והוא אמר אני מוכן לתת לך שבעת אלפים שקל על הנזקים שאולי קרו לך, ותחתום לי על זכות מעבר ובסופו של דבר הוא בנה שם מה שהוא בנה שם, אין לי כלום שם, וזהו". ב"זכות המעבר" האמורה, נפתח עסק "טוטו לוטו", בשטח שאמור להיות מאושר לכיבוי אש, אזור חניה, וזה המקום שבו נבנה עסקו של הנאשם שכונה "קיוסק" או "תחנת טוטו לוטו". את המנוח הכיר העד מתוך כוונה שיטפל עבורו בקבלת היתר בדיעבד, "לגליזציה", לבית עסקו.