במסגרת החקירה הנגדית ביקש צוות ההגנה לקעקע את טענותיו של העד. בתגובה, העד הדגיש, כי גם אם חתם על מסמכים שונים, שמהם ניתן ללמוד כי הסכים לדרישותיו השונות של הנאשם וכי נערכו הסכמים מתוך רצון משותף של הצדדים, הרי היה זה מתוך "כניעה" לרצונותיו של הנאשם ומתוך חשש לגורלו, עד כי חדל להיאבק בנאשם. עוד לדבריו, המנוח היה כונס הנכסים של הנאשם, כך סיפר לו הנאשם שבוע לפני רצח המנוח, והוא המליץ לנאשם להגיע להסדר כספי עם המנוח (עמ' 3607). כדבריו, "היה לי שיחה איתו מחוץ לחנות הוא אמר הוא כונס נכסים הוא רוצה לקחת את זה אז אמרתי לו לאבו עעזיז תשמע זה בסך הכל כסף תגמרו את העניין בכסף. [...] אני ידעתי שיש משהו שאבו עזיז רצה את השטח הזה והוא אמר שהשטח הזה לא שייך לו אז אמרתי תפתרו את זה, זה רק כסף". לטענתו, הציע לנאשם לרכוש את השטח מהמנוח (עמ' 3608, ואילך). הוא גם הציע זאת למנוח, על מנת לסיים את "המלחמה הזאתי" שנמשכת שנים. המנוח ענה כי "הכל בטיפול, הכל מסתדר" והוא אינו צריך את עצותיו. כן סיפר, שבעבר בנו של דוד שטרית היה חייב לו כסף עקב רכישה בחנות, והנאשם דאג שישלם לו את חובו אם יסכים לוותר על מחצית החוב. בלשונו, "ודוד פנה אליי אמר לי תשמע אני יכול להביא לך 50% בערך מהכסף אם אתה תחתום שאתה מתפשר על הזה, אמרתי בסדר עדיף 50% מאשר כלום".
ההגנה יצאה חוצץ גם כנגד דבריו של העד הנ"ל אשר שירתו כנטען את הנרטיב שהתביעה ביקשה לייצר, ללא ביסוס ראייתי ותוך שנסתרו בדבריו שלו. טענות העד על התנכלויות מצד הנאשם לא הוכחו, והיו מבוססות על סברות והשערות. בסופו של דבר, כך נטען, התקיימו יחסי שכנות עסקית תקינים והעד אף נעזר בנאשם לצרכיו השונים.
הנאשם בעדותו (10.4.24, עמ' 3816, ש' 1 ואילך) סיפר שבשנת 1990 החל לעסוק בתחום האלומיניום ולהעסיק פועלים רבים. לאחר שבית עסקו היה במקומות שונים, בתאריך 4.4.95 ערך עסקה עם שלמה איינהורן (ז"ל) על רכישה של 1 דונם תמורת 110,000 דולר. לאחר שלושה ימים, ביום 7.4.95, נערך הסכם בידי מתווך (נ/26), וניתנו באותו מעמד "על החשבון" שני שיקים בנקאיים, כל שיק על סך 100,000 ₪ ובסך הכול 200,000 ₪, על חשבון התמורה. בהמשך, שלמה איינהורן שקע בחובות ובנוסף לגמר התשלום (בסך 100,000 דולר) הנאשם הלווה לו סכום של 250,000 ₪. בית העסק היה ממוקם באזור התעשייה בנשר, במתחם איינהורן הוא "שטח המריבה". החלקה שרכש הנאשם היתה חלקה 93 שמספרה שונה בהמשך לחלקה 49 עליה מוקם בית עסקו, כשקיימות במתחם גם חלקות 48 ו-50. לאחר מכן, היה הנאשם מעורב בתאונה, נפגע קשה בראש ובפנים, אושפז, ומאז שנת 2006 כבר אינו עובד. לדבריו, בשנת 2005 החל לעבוד אצל אחד מלקוחותיו בשיקום נזקי שרפות. הוא היה אחראי על צוותים שמבצעים פרויקטים ברחבי הארץ. קודם לכן, נתן שירותי אלומיניום לגופים שונים, בהמשך היה שכיר, לאחר מכן היה מעורב בתאונה נוספת, נפל מסולם, עבר ניתוח, הפסיק לעבוד וקיבל קצבה מהמל"ל.