עו"ד פז גולדהורן (10.10.24, עמ' 4507, ש' 26 ואילך) ייצג את חנניה פיסו בהליכים משפטיים אחרים, וערך הסכם הלוואה בינו לבין הנאשם (נ/43). קודם לכן לא הכיר את הנאשם. לאחר כשנתיים (בשנת 2019) ערך תוספת להסכם ההלוואה. משחנניה פיסו לא עמד בתנאי ההחזר, הגיע בחברת הנאשם לפגישה במשרדו, כדי לנסות לפתור את בעיית החזר התשלומים. להתרשמותו, יחסיו של חנניה פיסו עם הנאשם היו יחסים תקינים, והנאשם תמך בו. הוא לא היה ער לכך שחנניה פיסו אמר (בחקירתו) כי היה מיוצג תחילה בידי המנוח ופנה לעד בעקבות סכסוך שהתפתח בין המנוח לנאשם. אם עו"ד מורן ועקנין אמרה שחנניה פיסו חשש מהנאשם, הרי, לדבריו, מעולם לא התרשם כך, למרות שייצג את חנניה פיסו במשך שנים לא מעטות. הוא אמר, "שרשום בהסכם והחלק הזה [...] מובהר להם שבתום תקופת התשלום הנכס הזה יועבר לאבו עזיז ובהסכם השני רשום שזה יירשם לטובת צד ג". נאמר לעד שנטל את כספי חנניה פיסו, נמלט מהארץ, וכיוון שכספים שהיו בחזקתו שייכים לנאשם, התייצב להגנתו של הנאשם. הוא הסביר כי בסוף שנת 2020 פנה אליו חנניה פיסו על רקע אי העברת כל הכספים לנאשם. עלתה הצעה שהתשלום ייעשה באמצעות העד, על דרך של מנגנון נאמנות. היינו, חנניה פיסו הפקיד בחשבון נאמנות שהיה על שמו של העד המחאות דחויות של שכירות שקיבל מנכס כלשהו, והעד היה אמור להעביר את הכספים לנאשם. בסופו של דבר הכספים לא הועברו לנאשם כי העד עזב את הארץ, אך בהמשך חלק "נכבד" מהכספים הוחזרו לבנו של חנניה פיסו. לגרסתו, הוא עדיין חייב כסף לחנניה פיסו (כחמישים אחוז של הכספים שהופקדו בחזקתו). אמנם הכספים הוחזקו בנאמנות לטובת הנאשם, אך חנניה פיסו לא נתן לו הנחיות בנוגע להעברתם לידי הנאשם. הוא לא יידע את הנאשם בדבר החזרת הכספים לבנו של חנניה פיסו, וטען כי אין לו כל קשר עם הנאשם.
אליעזר סוויסה העיד (11.7.24, עמ' 4273, ש' 2 ואילך) כי תיווך בין הנאשם לשלמה איינהורן המנוח בדבר רכישת חלקה במתחם. במסגרת המפגש לחתימה על זיכרון הדברים (נ/26, ביום 7.4.95). הנאשם גם הלווה לשלמה איינהורן סכום כסף, לדבריו, לשם תשלום מס (נ/27, נ/28 שלדברי העד נחתם במשרד עו"ד). הנאשם היה מעוניין ברכישת חלק נוסף במתחם אך שלמה איינהורן אמר שככל שיהיה צורך בכך, ימכור לו בעתיד. לאחר מספר שנים, משה, הבן של שלמה איינהורן, אמר שברצונם למכור שטח נוסף במתחם. העד פנה לנאשם אשר היה מעוניין ברכישה. הם נפגשו במועצה הדתית ו"סיכמו את הדברים ביניהם ונדמה לי שאחר כך הוא קנה". בהמשך, "היה עוד איזה חצי שטח שהיה שייך לשלמה והיורשים משה רצה למכור אותו. [...] מחצית, כן, חצי משטח, אני לא זוכר את השטח זה 49 50 אני לא יודע. [...] המפעל שלו, הגבול של המפעל שלו [של הנאשם] ממש מאחוריו". דובר במעברים בחלקה מס' 50 (נ/32).