בלשונו של הנאשם (עמ' 3988), "אם אני נמצא בשטחים האלה פיסית, תראו שאני אומר. כי 20 שנה, 18 שנה, עכשיו בוא עורך דין אפרים ארנון או עורך דין אה. [...] כן, בא לתבוע אותי. [...] בא לסלק אותי. [...] מה זה, התביעה הזאת מה היא יכולה לעשות לי? יש לי הסכמים. [...] היית[י] אומר עוד משהו אחר, תביעת סרק. [...] תביעת סרק, זה כאילו שאני עכשיו אתבע את הבית של כבוד השופט [האב בית הדין] שהוא פולש לבית שלי. אז [האב בית הדין] יבוא אותו דבר, [...] אותו דבר, אז [האב בית הדין] יגיד מה אני רכשתי את ההסכם, יש לי הסכם, אבל התביעה תתנהל בבית משפט, היא תתנהל בבית משפט. [...] גם את חלקה 49 שהיא רשומה בטאבו הוא תבע אותה גם, שאני פולש לחלקה 49".
לדברי הנאשם, הוא חשב שהתביעה שהגיש המנוח היא תביעה הזויה (עמ' 4001). כן אמר (עמ' 4009), "[...] אוי ואבוי אם במדינת ישראל. [...] שאת תערכי הסכמים, תחתמי על הסכמים עם רוכש, תשלמי לו את מלוא התמורה ואחרי זה יבוא מישהו ויסלק אותך, אז איזה חוק יש פה? אז איך אפשר לנהל".
לא התעלמנו מכך שהוברר כי לא עם כל אדם, ולא בכל מערכת יחסים, התנהל המנוח על מי מנוחות. לדוגמה את המנוח תיאר אחד משכניו שיחסיהם היו רעועים.
כך נאמר מפי עד ההגנה, שכנו של המנוח, אילן הלחמי (3.7.24, עמ' 4269), "ש: אם אני אסכם את הדברים שאמרת בזמנו במשטרה ואת הדברים שאמרת היום אז המנוח [...] היה אדם קשה, מעצבן, חושב שהכל מגיע לו, אמרת משהו נכנס דרך הקיר, הפריע לך, זה מדויק? ת: נכון".
אלא שאדם קשה ומעצבן החושב שהכול מגיע לו, הוא אדם שקשה מאוד להתמודד עמו, בפרט כאשר אותו אדם הוא עו"ד ותיק ומקושר, ומהווה צד להליך משפטי מורכב אשר עניינו הוא נישול אדם אחר מנכסיו, כל זאת על רקע טענת פלישה והשגתם של נכסים שלא כדין.
כעסיו של הנאשם וחמתו, על המצב שאליו נקלע ושאליו הביאו המנוח, השתקפו ונשמעו כמעט בכל משפט שהוציא מפיו, למרות שטרח, באופן מגוחך למדי, להצהיר שלא כעס על המנוח, כדבריו (עמ' 4013), "אני חוזר ואומר, היו תביעה שאני נמצא בשטחים עשרות שנים, אני נמצא ב, מחזיק בהן פיסית. [...] והוא טוען שאני פולש אליהם, זו תביעת סרק, מה היא יכולה ל".
גם כאשר הוצג לו (עמ' 4031) תצהירו שלפיו נפגע קשות מהמנוח ושקל לפנות כנגדו בתלונה ללשכת עורכי הדין, תחילה ניער את חוצנו, טען כי "ממש לא" שקל את העניין, כי חתם על התצהיר לבקשת עורך דינו, וכי הסכסוך היה בין עורך דינו לבין המנוח. בהמשך אמר שלא בהכרח קרא את האמור בתצהיר, כשנאמר לו שהוא חתום על התצהיר ושהוא מתחמק מתשובה, אמר לבסוף "[...] מה אני אגיד לך, אני לוקח את זה על עצמי, מה שכתוב פה אני לוקח על עצמי, אין בעיה" (עמ' 4035 ש' 5- 7. התצהיר צורף כחלק מראיות התביעה לקלסר מספר 2 הנושא כותרת תיק אזרחי 2205-01-19 הליך בביהמ”ש שלום, והוא נושא ברקוד 03031).