נודה על האמת, לא מצאנו ולו שמץ של אמת בגרסתו הפנטסטית של הנאשם שאינה ניתנת לאישוש או אימות, שאינה מתיישבת עם שורת ההיגיון והשכל הישר, שאינה משכנעת ואינה אמינה, וכל מטרתה היתה לכזב בנו תוך ניסיון למצוא הסבר לשלל הראיות הנסיבתיות אשר התגבשו כנגדו. נדגיש, עסקינן בגרסה כבושה שמשקלה מלכתחילה נמוך בהיעדר הסבר סביר לכבישתה. הסבריו של הנאשם לא רק שלא היו סבירים אלא היו שקריים, שכן ניתן גם ניתן היה להעלות את הגרסה ולו בחלקה הקטן ביותר בשלב החקירה ובטרם הגשת כתב האישום, כך שניתן היה לבחון אם יש לה בסיס ראייתי, ולו בסיס מינימאלי. הנאשם במכוון נמנע מלהעלותה, והוציאה לאור, בתמצית, רק לאחר כמחצית השנה, ולא בכדי. מכל המעורבים בגרסתו התמוהה והביזארית, זכר הנאשם את פרטיו המלאים של אדם אחד ויחיד, אביאל דדון, עבורו הותיר הנאשם את שלט רכב השברולט על הגלגל האחורי. אלא שאביאל דדון נספה בתאונת דרכים מספר חודשים לפני מסירת הגרסה, וכך יכול היה הנאשם להטיל עליו את אשמת השימוש ברכב השברולט ששימש את הרוצחים, ובלשון העם "להפיל עליו את התיק". שי פלג קצין החקירות כינה מעשה זה מעשה נבלה, אנו לא נעשה שימוש במונח זה, אך נבהיר כי לא האמנו ולו במקצת לדבריו של הנאשם, שכול כולם באו על מנת לנסות לחלצו מן התסבוכת הראייתית שעמה נאלץ להתמודד. הוא בחר לעשות זאת לאחר שעיין בראיות, באמצעות גרסה כבושה, שאינה ניתנת לבדיקה, שמערבת אדם שהלך לבית עולמו ופרטיו היו ידועים, וכן מערבת אנשים נוספים שכולם(!) נותרו עלומים ונעלמים.
בית המשפט העליון נדרש לסוגיה דומה בערעור פלילי 7567/22 זגורי נ' מדינת ישראל (5.1.25) וקבע:
"מול מסכת הראיות המפלילה והמסבכת את המערער מכל עבר, ניצבה בבדידות גרסתו הכבושה אשר מלבד מופרכותה בפני עצמה והעובדה כי אינה מתיישבת עם מכלול הראיות, משקלה - נשחק עד דק. זאת מאחר שלצד הסבריו הלא-משכנעים של המערער לכבישת גרסתו, מתגשמים בה החששות המובנים בגרסה כבושה (יעקב קדמי על הראיות חלק ראשון 501 (2009)). המערער אישר אמנם את מרבית אירועי הערב אך הקפיד להרחיק את מעורבותו ברצח המנוח ובירי בסמטה, באופן המלמד כי גרסתו "נתפרה" היטב למידות הראיות לחובתו. גם הטענה כי לאחר הרצח, נסע כמתוכנן לבית חברו - [...], הועלתה רק בשלב "נוח" עבורו, הואיל וחברו [...] נרצח בינתיים, כך שלא היה ניתן לאמת עמו את הדברים.
על רקע האמור עד כה, ניכר כי מסכת הראיות המשמעותית לחובת המערער, אשר קובצה והתגבשה החל מהרגע הראשון של חקירת רצח המנוח, נוטלת גם את עוקצן של יתר טענותיו בדבר חקירה "מגמתית" אשר כביכול נועדה "להפליל" אותו. משכך, אף אין חשש כי אי-אלו כשלי חקירה נטענים או כיווני חקירה שלא נבדקו, קיפחו את הגנתו או הטילו ספק סביר באשמתו (ערעור פלילי 9284/17 חורש נ' מדינת ישראל, פסקה 13 (5.3.2020))".