ההגנה סבורה, וכך טענה ארוכות בסיכומיה, כי אנשי החקירות היו אמורים להתרכז בחשדות כלפי בני משפחת דדון, בפרט שמעון דדון ובנו אביאל, החל מהשלב הראשון של החקירה, זאת בשים לב לכך שעו"ד מורן ועקנין העלתה סכסוך זה בחלק מגרסאותיה. לטענת ההגנה החוקרים היו אמורים לחקור את שמעון ואביאל דדון באזהרה, לבחון את מצלמות האבטחה בביתו של שמעון דדון, ולהחשיד את השניים. הוזכרו סכסוכים נוספים שבהם היה מעורב המנוח וראוי היה להעמיק בהם חקר.
אין להתעלם מטענות ההגנה, אלא שכאמור, גרסת אביאל דדון נמסרה מפי הנאשם רק לאחר כמחצית השנה, כך גם גרסת האליבי. הנאשם שבחלק מחקירותיו דיבר, ואף הובהרו לו הראיות והקשר של הרוצחים אל רכב השברולט, בחר במודע שלא להזכיר דבר וחצי דבר על אודות מסירתו הנטענת של רכב זה לאביאל דדון. גם אם הנאשם לא נתן אמון במשטרה, גם אם סבר שלא ניתנה לו זכות ההיוועצות במלואה, לו היתה בפיו גרסה מזכה יכול וצריך היה למוסרה בראשי פרקים. היינו, להבהיר שהרכב ששימש כפי הנראה את הרוצחים היה בחזקת אביאל דדון בשעות הרלוונטיות, ושהוא באופן אישי היה במירון. לו היה עושה כן, ניתן היה לבחון את העניין לאשורו וטרוניות באי כוחו היו במקומן, אף ניתן היה לקבלן. אלא שהנאשם, הגם שהיה ער ומודע לראיות ככל שהתקדמה החקירה, בחר למלא פיו מים. בהינתן כך, התקשינו לקבל את תלונותיהם הקשות של באי כוחו, על אי בדיקת גרסת אליבי אפשרית (שלא היתה קיימת) על אי בדיקת מצלמות אבטחה רבות בנתיב הנסיעה של רכב השברולט, לרבות במירון ובקבר רשב"י, ועל אי חקירתם באזהרה של שמעון דדון ובנו אביאל.
לעניות דעתנו, "גרסת אביאל דדון" בכללותה, מעבר להיותה גרסה כבושה, היא גרסת בדים שקרית, כוזבת, הזויה, ועגומה במיוחד. אומנם עורך דין צ'רלי סבג שייצג את הנאשם במהלך החקירה טען (2.12.24, עמ' 4521 ואילך) כי כבר בשלב החקירה שמע מפי הנאשם שמסר את הרכב לאדם אחר, וכי היה במירון בעת הרלוונטית. עם זאת, בניגוד לכל היגיון, עורך הדין לא טרח להמליץ לנאשם להעלות זאת במהלך החקירה, אלא המליץ לו לשמור על שתיקה. עו"ד צ'רלי סבג לא העלה את הטענה במהלך הדיונים שעסקו בהארכת מעצרו של הנאשם לצרכי חקירה (מעצר "ימים"), וגם בעת הדיון הראשון בתיק עצמו (20.5.21) לא טען לפנינו כל טענת אליבי, אף לא הזכיר או רמז על קיומה של טענה זו, בניגוד לטענות אחרות כבדות משקל שמצא לנכון להשמיע. עו"ד צ'רלי סבג אמר כי ביום הדיון לפנינו כבר ידע שלא ימשיך לייצג את הנאשם, אך לא שוכנענו שהיתה מניעה מלטעון בקצרה כי טענתו הבסיסית של הנאשם היא טענת אליבי ("במקום אחר הייתי"), וכי רכב השברולט המצוין בכתב האישום (ששימש את רוצחי המנוח) כלל לא היה ברשותו של הנאשם בשעת הרצח.