כאשר שחזרה רותי ארנון את האירוע ביום 29.3.21, נראה היה כי מוראות האירוע נתנו בה אותותיהם והיא תיארה אותו באופן שהותיר ספק ממשי אם יכולה היתה כלל לזהות את הדוקרים.
בהקשר לזיהוי בנסיבות דנן נפסק בערעור פלילי 4263/14 נעאים נ' מדינת ישראל (2.6.15):
"רבות כבר נכתב על הבעיות הכרוכות בהרשעה המבוססת על זיהוי חזותי של נאשם על-ידי עד יחיד. זיהוי כאמור נשען על עיבוד נתונים הנעשה, בדרך כלל, בשעת מתח, במהירות רבה, ובתנאים אשר עלולים להוביל לבלבול ולזיהוי מוטעה, על-אף שפעמים רבות, המזהה בטוח באמת ובתמים כי האדם אותו הוא מזהה כמבצע העבירה הוא אכן האדם שפשע (ראו: ערעור פלילי 648/77 קריב נ' מדינת ישראל, פ"ד לב(2) 729, 758 (1978)). אלא שמחקרים מראים כי זיהויים אלה, גם כשהם נעשים בביטחון מוחלט וברמת וודאות גבוהה, עלולים להיות מוטעים כתוצאה מתעתועי הזיכרון וממגבלות היכולת האנושית לתפוס את פניו של הפושע בעת ביצוע העבירה, לשמרו בזיכרונו באופן מהימן ולשחזרו בשלב מאוחר יותר".
ההגנה טענה "התיק הזה הוא לא תיק נסיבתי, יש לנו ראייה ישירה" והיא עדת הראיה היחידה בתיק רותי ארנון, שגם לעמדת המאשימה היא עדה אמינה. אכן מדובר בעדה מהימנה אך כפי שכבר נקבע, לא אחת, לעניין עדי ראיה, יש להבחין בין מהימנות לאמינות. נפסק לדוגמה בערעור פלילי 1324/23 אבו עבד נ' מדינת ישראל (15.7.24):
"כשלעצמי, דומני כי הטרמינולוגיה המתאימה יותר לתיאור ההבחנה האמורה היא בין 'מהימנות' לבין 'אמיתוּת', כלומר, בין מהימנות העד לבין אמיתות עדותו. אכן, כאשר עד מעיד על התרחשות מסוימת והוא נמצא מהימן על-ידי בית המשפט, ככלל ההנחה היא כי אין עוד טעם לפקפק באמיתות דבריו. ברם, כאשר מתעורר ספק באשר להתאמה בין תפישתו של העד לבין המציאות האובייקטיבית, בית המשפט לא יוכל להסתפק בעובדה שהעד מהימן (מבחינה סובייקטיבית), כשלעצמה, כדי לקבוע ממצאים עובדתיים על בסיס עדותו".
נזכיר כי רותי ארנון היא אשה מבוגרת, אשר ראתה במשך שניות ספורות את הקורה לבעלה, בעודו נדקר פעם אחר פעם בידי שניים. נוכח התנהלותם הנמרצת של השניים, ניתן היה לחשוב באופן סביר שפעולתם היא פעולה של שני צעירים, מה עוד שבסרטונים שצולמו בתקופת האירוע, הנאשם נראה צעיר לאין ערוך מן המשתקף בימים אלה.
זה המקום להעיר כי במהלך התנהלות ההליך המשפטי דומה היה כי הנאשם נקט בכל מאמץ אפשרי על מנת שלא להיראות "צעיר", ביודעו ובהכירו את דבריה של רותי ארנון שאליהם אף מצא להפנות פעם אחר פעם בעת עדותו. לא נטעה אם נעיר שהנאשם העלה במשקלו, גידל זקן עבות לבן, הקפיד להיעזר בקב לצורך הליכה, ועוד כהנה וכהנה סממנים שאינם יכולים להתיישב עם הגדרת "צעיר".