ואף אז, האם יש להוסיף על העוולות בפקודת הנזיקין [נוסח חדש] עוולות שיסודן בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו המוגדר באופן רחב גורף ובדרך של קביעת תשתיות של עקרונות וזכויות על זכויות יסוד.
התשובה של כב' השופטת שטרסברג-כהן בקשות עירייה אחרות 2781/93 דעקה נ' בית החולים "כרמל" חיפה (להלן - פרשת דעקה [8]), לפני כארבע שנים היא כי טרם בשל הזמן לכך. שאלה זו לא נפתרה עד היום על ידי בית-המשפט העליון.".
- לסיכום, שיטת המשפט שלנו טרם הכירה ב"עוולה חוקתית" כעילת תביעה עצמאית וישירה המאפשרת פסיקת פיצויים בנזיקין. הוראות חוק היסוד הן הוראות כלליות ועקרוניות, המהוות סטנדרט התנהגות נורמטיבי.
- על כן, על מנת לקבל סעד כספי בגין פגיעה בזכות חוקתית על התובע להראות פגיעה בהתאם לעוולות הנזיקיות הקלאסיות, כגון רשלנות או הפרת חובה חקוקה ספציפית ולא להסתמך על חוק היסוד כשלעצמו.
- בהינתן הנקוב לעיל, אני קובע כי אין לתובע עילת תביעה מכוח חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. כמו כן, לתובע אין עילת תביעה מכוח הפרת חובה חקוקה ורשלנות כפי שיפורט להלן.
הפרת חובה חקוקה ורשלנות.?
- התובע טען כי נחסם מגישה לחשבונות הפייסבוק של הנתבעות וכי עצם החסימה מהווה הפרת חובה חקוקה ורשלנות מכוח פקודת הנזיקין.
- אמנם התובע ביסס את תביעתו על חובה כללית של הנתבעות כלפיו, חובה המהווה סטנדרט התנהגות נורמטיבי, ואולם על מנת לבחון התנהלות הנתבעות נדרשת הוכחה כי הנתבעות הפרו הוראת חיקוק ספציפית שהדין הטיל עליהן באופן מפורש.
- מעיון בחומר הראיות שהגיש התובע לא מצאתי כל ביסוס לטענה לפיה הנתבעות הפרו הוראת חוק מסוימת בפקודת הנזיקין, ובכלל. התובע לא הצביע על הוראות חיקוק שהופרה מצד הנתבעות ביחס לפעולת החסימה הנטענת ולמעשה מדובר בטענה שאין לה כל בסיס או על מה לסמוך.
- לפיכך, אני דוחה טענת התובע כי הנתבעות הפרו חובה חקוקה כלשהי. בנוגע לטענת התובע לרשלנות מצד הנתבעות דין טענה זו להידחות. אסביר.
- לטענת התובע, הנתבעות התרשלו משלא פעלו כפי שרשות מקומית סבירה וראש רשות מקומית סביר היה פועל והיה עליהן לצפות את הנזק שהוא תוצאה של מעשיהן.
- לדבריו של התובע, רשלנותה של גב' קפלן מתבטאת בעצם הבנתה השגויה של החשבון שלה, כך שברגע שהיא חשבה כי הפרופיל שלה הוא פרטי נגזרות מכך פעולות שהיא עושה מתוך מחשבה לקויה. בעניין זה, התובע טען בשורות 21-9 בעמוד 17 לפרוטוקול הדיון, הדברים הבאים:
"התשובה היא לא רק ככה כן או לא. כי קודם כל את שאלת אותך האם העובדה שהיא חסמה מחשבון פרטי מקימה עילת רשלנות, ואני מתקן. הרשלנות שלה נולדת מעצם הבנה שגויה של החשבון שלה, וברגע שאתה חושב שהחשבון פרטי, נגזרות מזה כל מיני פעולות שאתה עושה מתוך המחשבה הלקויה שלך, שהחשבון שלך הוא חשבון פרטי והחשבון הוא לא פרטי.".
- דומה כי התובע מנסה ליצור יש מאיין. התובע לא הוכיח יסודות עוולת הרשלנות ביחס למי מהנתבעות וכתב התביעה שהגיש אינו מפרט באופן המינימלי מהן יסודות עוולת הרשלנות המיוחסות לנתבעות.
- התובע לא הוכיח כי הגב' קפלן חבה כלפיו בחובת זהירות מושגית או קונקרטית כפי שניסה לטעון, ובוודאי שלא הוכיח כי "טעות בהבנה" או "מחשבה לקויה" מצדיקים פיצוי נזיקי כלשהו ולכן דין טענתו בענין זה להידחות.
- כבר נפסק כי טעות בפרשנות משפטית או "הבנה לקויה" של מצב דברים, ככל שאינה מלווה בהפרת חובת זהירות קונקרטית המוכרת בדין, אינה מקימה עילת רשלנות. הפסיקה קובעת כי לא כל טעות מהווה מעשה של רשלנות, שיקול דעת שיתברר כשגוי אינו מקים חזקה לרשלנות (ערעור אזרחי (מחוזי ת"א) 2278/09 אהרון (רוני) קפלן נ' יואב סלומון (נבו 14.8.2011) יש לבחון את נסיבות המקרה על פי הנסיבות שהיו בעת ביצוע המעשה ולא כ"חוכמה שבדיעבד" ולבחון האם הפעולות שננקטו הן פעולות סבירות ((תיק אזרחי (מחוזי מרכז) 34486-03-14 פלוני נ' מדינת ישראל (נבו 8.4.2018), רשות ערעור אזרחי 5277/08 עזבון המנוח אמיר אליקשוולי נ' מדינת ישראל - משטרת ישראל (28.7.2009), ערעור אזרחי 4584/10 מדינת ישראל נ' שובר (4.12.2012), ערעור אזרחי 3580/06 עזבון המנוח חגי יוסף ז"ל נ' מדינת ישראל (21.3.2011), תיק אזרחי (שלום בת ים) 50092-05-18 גילה סגל נ' תמר פלד (נבו 14.10.2020)).
- הדברים האמורים לעיל מקבלים משנה תוקף ביחס למועצה לנוכח העובדה כי התובע לא ידע להצביע על המועד שבו לטענתו נחסם מעמוד המועצה. התובע צירף צילומי מסך ללא תאריך מטעמים לא ברורים. תוצאות החיפוש שהציג התובע אינן מלמדות בהכרח כי נחסם מעמוד המועצה. נראה כי התובע עשה חיפושים מפרופילים שונים וממכשירים שונים ואין בפנינו הוכחה או אסמכתא ברורה לעצם החסימה של התובע מחשבון המועצה.
- מהמקובץ לעיל עולה כי התובע לא הוכיח כי הנתבעות הפרו חובה חקוקה ולא הוכיח יסודות עוולות הרשלנות ביחס למי מהנתבעות לרבות הנזק הנטען (רשות ערעור אזרחי 2063/16 הרב יהודה גליק נגד משטרת ישראל, פורסם בנבו, 19/1/2017)
- הנה אם כן, הוכח כי לתובע אין עילת תביעה כנגד הנתבעות ולכן איני נדרש לטענות התובע בנוגע לסיווג חשבונות 'הפייסבוק' של הנתבעות כציבוריים או כפרטיים. הדיון בטענות אלו במסגרת התביעה שבה עסקינן במתכונת שבו היא הוגשה מתייתר ואין לו כל תכלית מלבד להכעיס ולהתריס.
- בנוגע לטענת התובע כי המקרה שבו עסקינן דומה למקרה שנדון בפרשת קוניק די לציין כי לנוכח הקביעה לפיה לתובע אין עילת תביעה כנגד הנתבעות וכי מדובר בפלטפורמות שונות, על כן פסק הדין אינו רלוונטי למקרה דנן. פסק הדין שניתן בפרשת קוניק קבע במפורש שאין בו כדי "לכונן הסדר כולל" בנוגע לחשבונות נבחרי ציבור ברשתות החברתיות וכי הסדר כזה ראוי שייקבע על ידי הגורמים המאסדרים.
- לפני סיום אתייחס לטענת התובע שהועלתה לראשונה בסעיף 37 לסיכומיו כי בנוסף לעוולות עליהן הוא מבסס את תביעתו, הוא טוען כי הנתבעות עוולו כלפיו בעוולה לפי חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, תשס"א- 2000 (להלן: חוק איסור הפליה במוצרים).
- ראשית, בדיון קדם המשפט מ- 28/4/2025 הצהיר התובע לפרוטוקול כי הוא אינו תובע מכוח חוק איסור הפליה במוצרים: "אני לא תבעתי לפי חוק אפליה במקומות ציבוריים כי העילה שלי אחרת. התביעה שלי כספית אך העוולה/הרשלנות הוא מהעולם המינהלי" (ראו: שורות 33-32 בעמוד 5 לפרוטוקול הדיון שם).
- שנית, מדובר בהרחבת חזית אסורה שדינה להידחות. כידוע, הכלל האוסר הרחבת החזית נועד למנוע מבעלי-דין להעלות טענות חדשות המפתיעות את הצד שכנגד ולהתמקד במחלוקת האמיתית הנטושה ביניהם. אמנם אין משמעות הכלל כי מרגע שהוגשו כתבי הטענות לא יכול עוד בעל-דין להעלות טענה כלשהי שלא נטענה בהם במפורש ואולם המדובר בטענה משפטית שלגביה אין חולק כי היא הייתה בגדר עילת התביעה מלכתחילה ונובעת מן הנתונים העובדתיים שהונחו לפני בית המשפט בכתבי הטענות, (ערעור אזרחי 8881/07 רמי לב נ' אליאס טובי (27.8.2012), פורסם בנבו.
- בהינתן כי המסגרת המשפטית של הדיון נתחמת בכתבי הטענות, ובשים לב כי התובע לא טען להפרה של חוק איסור הפליה במוצרים בכתב תביעתו ואף לא ביקש לתקן כתב תביעתו, על כן, אני דוחה טענת התובע לפיצוי מכוח חוק איסור הפליה במוצרים.
- במיוחד הדבר נכון לנוכח העובדה כי לא ניתנה לנתבעות הזדמנות להתגונן מפני טענה ספציפית ומפני הדרישות הראייתיות הייחודיות לחוק איסור הפליה במוצרים.
התנהלות התובע
- בתביעתו, התובע גילה טפח אך כיסה טפחיים כפי שיפורט להלן.
- התובע טען כי נחסמה כניסתו לפלטפורמת פייסבוק של הנתבעות וכי נמנעה ממנו האפשרות להתעדכן בנעשה ביישוב ואולם לא גילה כי הוא פעיל פוליטי יריב של הנתבעת 1 אשר התמודד בבחירות למועצת תל מונד וכי היה מודע לנעשה ביישוב ואף פתח אתר אינטרנט בשם "חרא.ישראל" שבמסגרתו הוא הביע ביקורות (לכאן ולכאן) ואף דירג את הנעשה במועצה על ידי בעלי תפקידיה, דוגמת ראש המועצה והמנכ"לית, במדד 'חרא' שהקים באתר. התובע אף ביקש מהעוקבים באתר לדרג את הנ"ל בממד האמור.
- כך, למשל, התובע העניק לנתבעת 1 (גב' קפלן) מדליית הזהב השבועית של חרא.ישראל לאחר שכינה אותה "אסתיטקה רעילה" ו-"המרססת" וביקש מהעוקבים שלו באתר לדרגה במדד 'החרא' (ראו נספח 1 לכתב הגנה של הנתבעת 1, עמ' 14 בנט).
- למנכ"לית המועצה העניק התובע "ועל כל אלה, תקבלי מאיתנו, תהילה, את מדליית הכסף השבועית המכובדת של חרא.ישראל" וזאת לאחר שביקש מהעוקבים שלו לדרגה במדד הנ"ל, (ראו: נספח 2 לכתב הגנה של הנתבעת 1, בעמ' 17 בנט).
- ועוד, התובע לא גילה כי הגיש תביעות בעניין דומה לעניינו כאן וכי ניהל כנגד הנתבעות הליכים נוספים בבתי משפט אחרים ועובדות אלו הוסתרו במבוא לכתב תביעתו ומן הראוי היה לחשוף הליכים אלו בפני בי המשפט.
- בהקשר לאמור, התובע הסתיר משיקוליו כי ביום 21/12/2023 ניתן פסק דין בעתירה מנהלית (עתירה מנהלית 60883-06-23) אשר ניהל כנגד הנתבעות סביב ענין דומה לעניין שבו עסקינן. (ראו: שורות 20-36 בעמ' 26 ו- 1-4 בעמ' 27 לפרוטוקול הדיון).
- סבורני כי מן הראוי היה שהתובע יפרוס בפני בית המשפט את מלוא התמונה העובדתית כהווייתה, בדיוק ובשלמות מבלי להסתיר נתונים או הליכים רלוונטיים הנוגעים למחלוקת שבין הצדדים.
סיכום
- המורם מכלל האמור הוא שלתובע אין עילות תביעה כנגד הנתבעות מהטעמים שפורטו לעיל. לפיכך, אני מחליט לדחות את התביעה ומחייב את התובע לשלם לנתבעות הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪ לכל אחת מהנתבעות.
- כל הסכומים ישולמו בתוך 30 יום שאם לא כן יישאו ריבית שקלית.
זכות ערעור כדין.