תיק אזרחי (חיפה) 32407-12-09 ג'מאל אבו שנב נ' מדינת ישראל

פסק דין

1. ביום 13/01/2003 נעצר התובע על ידי שוטרי משטרת ישראל בחשד לביצוע עבירת תקיפה ואיומים כלפי בני משפחת צ'רבי וכן עבירות של תקיפה וכליאת שווא של שוטר. התובע נלקח לחקירה בתחנת המשטרה במעונה.  במהלך שהותו בתחנת המשטרה כשהינו אזוק בידיו לעצור אחר הגיעו למקום הנתבעים 2 - 3 תקפו אותו וגרמו לו חבלות קשות.

בתביעתו בתיק זה עותר התובע לחייב את התוקפים וכן את משטרת ישראל לפצותו בגין הנזקים שנגרמו לו באירוע התקיפה.  כפי שיובהר להלן המחלוקת העיקרית בתיק עניינה בשאלה באילו נסיבות אחראית משטרת ישראל לפצות מי שנפגע על יד צד שלישי בעת שהיה במשמורתה כדין.

רקע

2. התובע יליד 1965, גר בשכירות ביחד עם משפחתו בדירה ששכר ממחמוד ומוראד צ'רבי (הנתבעים 2 - 3, להלן: הנתבעים) בישוב מעלות תרשיחא (עמ' 25 לפרוטוקול). התובע התגורר בדירה כ-3 שנים.  בשנת 2002 התגלע סכסוך בין התובע לנתבעים והוא נדרש לפנות את הדירה.  ביום 11/12/2002 אף ניתן פסק דין בבית משפט השלום בקריות המורה לתובע לפנות את הדירה (נ/1).  המחלוקות בין התובע לנתבעים לא נותרו בדלת אמות המשפט האזרחי, ובין הצדדים התפתחו גם קטטות.  כך למשל התברר כי ביום 5/12/2002 איים התובע בתחנת המשטרה על מוחמד צ'רבי.  בעקבות איומים אלו הועמד התובע לדין (תיק (שלום עכו) 5/04).  ביום 26/01/2004 הורשע התובע על פי הודאתו והוטל עליו עונש מאסר מותנה (נ/3).
3. ביום 12/01/2003 דרשו הנתבעים מהתובע לפנות את דירתו. בין הצדדים התפתחו ויכוחים ומהומות וכוחות משטרה נקראו למקום.  אין חולק כי במהלך הגעת השוטרים נקט התובע באלימות הן כלפי הנתבעים והן כלפי השוטרים ובין היתר סגר את הדלת וכלא את אחד השוטרים בתוך אחד מחדרי הדירה (ראו הודעת התובע נ/2).  בסופו של דבר נעצר התובע ונלקח לתחנת משטרת מעונה.  לטענת התובע בהודעתו במשטרה (נ/2) הוא נפגע במהלך הקטטה ונגרמו לו חבלות באצבעות ידו ובצווארו.
4. עם הגעתו של התובע לתחנה הוא נחקר על ידי החוקר מר אטיאס בחשד לביצוע עבירות של תקיפה, איומים, תקיפת שוטר וכליאת שווא של שוטר (נ/20 ס' 54, עמ' 47 לפרוטוקול). בתום החקירה הוחלט על ידי ראש מדור חקירות לעצור את התובע ולהאריך את מעצרו עד ליום המחרת (עמ' 47).  לצורך ביצוע המעצר הוחלט על העברתו של התובע למעצר בתחנת המשטרה בעכו.
5. בהתאם להחלטת הקצין נלקח התובע על ידי החוקר אטיאס, בליווי מתנדב בשם הנרי סיבוני ז"ל, אל עבר ניידת המשטרה שחנתה בחצר הבניין. התובע נאזק בידו לעצור נוסף בשם איגור קרב (נ/20).  העצורים והשוטרים המלווים יצאו מדלת התחנה כשהם חולפים על פני עמדת היומנאי לצורך רישום, והתקרבו לניידת.  העצורים הועמדו ליד הניידת והמתינו לפתיחת הדלתות על מנת להיכנס לתוכה ולנסוע.
6. אותה עת הגיעו לתחנת משטרת מעונה הנתבעים. השניים נכנסו דרך שער התחנה לחצר.  הנתבעים התקרבו לתובע והחלו לדבר עמו בערבית (נ/20 ס' 8).  בין הנתבעים לתובע החלו צעקות ולפתע התנפל אחד הנתבעים על התובע והתחיל להכותו (נ/20 ס' 9, עדות התובע עמ' 30, הודעתו של איגור קרב בתיק המשטרה, הודעתו של המתנדב הנרי סיבוני, עדות השוטר אליאס עמ' 52).  לשמע הצעקות נזעק למקום גם היומנאי מר סלימאן ביסאן (נ/21).  במהלך התקיפה הופל התובע לארץ כשהנתבעים מכים בו ובשוטרים המלווים.  כאשר הגיע היומנאי מר ביסאן, הוא נשכב על התובע והגן עליו מפני התוקפים (אירוע זה להלן: אירוע התקיפה).

בסופו של דבר הגיעו למקום שוטרים נוספים, תפסו את הנתבעים ועצרו אותם.  התובע עצמו נלקח לטיפול רפואי (עמ' 31).

7. למען שלמות התמונה נציין כי כנגד הנתבעים הוגש כתב אישום לבית משפט השלום בעכו בו יוחסה להם עבירה של תקיפה חבלנית, עבירה לפי סעיף 382(א) + 380 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. למחמוד צ'רבי יוחסה גם עבירה של תקיפת שוטר במילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 273 לחוק העונשין.  ביום 8/12/2003 הושג הסדר עם הנתבעים, הם הודו בעבירות שיוחסו להם בכתב אישום מתוקן (שלא הוגש לעיוני), הורשעו ודינם נגזר.

התביעה

8. בכתב התביעה שהגיש התובע בתיק זה נטען כי במהלך אירוע התקיפה האמור הוא נחבל קשה בגופו ונגרמו לו נזקי גוף רבים. התביעה הוגשה כנגד הנתבעים בשל אחריותם הישירה לתקיפתו וכנגד משטרת ישראל בשל אחריותה לרשלנות השוטרים בשמירה על התובע בעת שהיה במשמורתם.  כן נטען כי במהלך הקטטה ניסו השוטרים למשוך את התובע ולהרחיקו, מבלי לשים לב להיותו אזוק.  משיכות אלו גרמו לו נזק.

התובע טען כי היה על השוטרים לצפות את האפשרות שהנתבעים יבקשו לפגוע בו ועל כן היה עליהם למנוע כל אפשרות של מפגש בינו לבינם.  לטענתו נוהלי התחנה והעדר הפרדה בין החשודים למתלוננים מהווה רשלנות.

9. לטענת התובע הוא נפגע במהלך האירוע באופן קשה בכתפיו, בגבו ובזרועותיו ונאלץ לעבור טיפולים רפואיים. לכתב תביעתו צירף את חוות דעתו של ד"ר מאזן פלאח, מומחה בתחום האורתופדיה, שהעריך כי נותרה לתובע נכות בשיעור של 35% בגין הגבלה ניכרת בתנועות כתף שמאל ונכות בשיעור של 25% בגין הגבלה ניכרת בתנועות כתף ימין.  עוד טען כי נגרמו לתובע נכויות נוספות בתחום האורתופדי, ובהן 20% בשל הגבלה בתנועת עמוד שדרה צווארי, 15% הגבלה קלה בתנועת עמוד שדרה מותני, 10% בגין קרע מלא בגיד משמאל ו- 10% בגין הפרעה בתפקוד שני המרפקים.
10. התובע הוסיף וטען כי בעקבות מצבו הבריאותי נקלע גם למצוקה נפשית, לחרדות, קשיי ריכוז וקשיי תפקוד. התובע צירף חוות דעת רפואית של הפסיכיאטר ד"ר פרח, שמצא כי לתובע נכות נפשית צמיתה בשל מצב פוסט טראומתי חריף בשיעור של 30%.
11. כתב התביעה הומצא לכל הנתבעים. המדינה התגוננה מפני התביעה ושללה כל אחריות מצד השוטרים.  נטען כי הפגיעות בתובע נגרמו בשל מעשי הנתבעים 3-2.  עוד נטען כי השוטרים לא יכלו לצפות את מעשה התקיפה.  לטענת המדינה לא נפל כל פגם בנהלי הובלת העצירים וכניסת הציבור למתחם התחנה.  עוד נטען כי התובע אחראי במעשיו שלו לקרות האירוע, הן בשל מעורבותו בתקיפה של בני משפחת צ'רבי והן בשל התנהגותו בזמן האירוע.  לבסוף נטען כי אין כל קשר בין הנזקים הנטענים לאירוע התקיפה וכי הנזקים הנטענים מופרזים ואינם תואמים את מצבו האמיתי של התובע.
12. הנתבעים 3-2 הגישו אף הם כתב הגנה במסגרתו כפרו בכל נסיבות האירוע. הנתבעים טענו כי אין להם כל אחריות לנזקיו של התובע וכי נסיבות הפגיעה בתובע היו שונות מהנטען.  הנתבעים 3-2 כפרו גם בנזקים הנטענים ובקשר הסיבתי בין אירוע התקיפה לנזקים.

ההליכים

13. המדינה ביקשה לבדוק את התובע והגישה חוות דעת מטעמה. בחוות דעתו של פרופ' רופמן שצורפה מטעמה ציין המומחה כי חלק ניכר מתלונותיו של התובע קשורות לאירועים שקדמו לאירוע התקיפה.  המומחה הפנה לתיעוד המצביע על פגיעות בהן נפגע התובע שנים רבות לפני אירוע התקיפה נשוא התביעה.  בשים לב לכל אלו העריך ד"ר רופמן, למען הזהירות, כי התקיפה החמירה מעט את מצבו הכללי בתחום האורתופדי והעריך את הנכות בשל החמרה זו ב- 5% בלבד.
14. המדינה צירפה גם את חוות דעתה של ד"ר ענת רטנר, מומחית בפסיכיאטריה. המומחית מצאה כי התובע סובל מהפרעת אישיות שאינה קשורה לאירוע הנטען והחלה עוד לפניו.  עוד העריכה המומחית כי קיים מרכיב קבוע של מגמתיות בתלונותיו של התובע.  בסיכומו של דבר סברה כי אין לייחס לתובע כל נכות בתחום הנפשי בעקבות אירוע התקיפה.

יצוין כי הנתבעים 3-2 לא הגישו חוות דעת רפואית מטעמם והודיעו כי הם מצטרפים למסקנות המומחים מטעם המדינה.

15. בשים לב לפערים הגדולים בין הערכות המומחים הושגה בין הצדדים הסכמה על מינוי מומחים מטעם בית המשפט. בהתאם מונו פרופ' וולפין כמומחה בתחום האורתופדי, וד"ר נעה קרת כמומחית בתחום הפסיכיאטרי.