פרופ' וולפין בדק את התובע ובחן את המסמכים שהוצגו לו והמציא את חוות דעתו מיום 26.8.2011 (ת/1). בחוות דעתו ציין כי מעיון בתיעוד הרפואי בעניינו של התובע נמצאו רישומים רבים על כאבי צוואר וגב תחתון וכאבים בכתף ימין טרם האירוע. בין היתר הופנה התובע לבדיקת הדמיה בשל הכאבים בכתף כשלושה שבועות לפני האירוע. המומחה הוסיף כי לא מצא כל ממצאים המעידים על פגיעה אנטומית של עמוד השדרה המותני, על חבלה בגב תחתון או על פגיעה בכתף שמאל במהלך אירוע התקיפה. עם זאת, סבר כי יתכן ואירוע התקיפה גרם להחמרה מסוימת במצבו הקודם של התובע ועל כן העמיד את נכותו של התובע בשל החמרה זו על 5% בגין הגבלה קלה בתנועת עמוד שדרה צווארי ו- 5% בגין הכאבים וההגבלות של תנועת כתף ימין. סך הכל העריך כי לתובע נכות משוקללת בשל החמרה במצבו בשיעור של 9.75%. המומחה גם השיב לשאלות הבהרה ואף נחקר בבית המשפט, אולם לא שינה מדעתו.
הפסיכיאטרית ד"ר קרת בדקה אף היא את התובע והמציאה את חוות דעתה מיום 1.6.2011. המומחית מצאה כי קיימת אצל התובע מידה מסוימת של פגיעה נפשית בעקבות אירוע התקיפה. עם זאת, ציינה כי לא מדובר בתסמונת בתר חבלתית (P.T.S.D) אלא ב"[...] "מצב שלאחר חבלת ראש" עם אלמנטים פוסטראומטיים". המומחית הוסיפה כי קיימים אלמנטים ברורים של הגזמה. המומחית העריכה כי הנכות הנפשית בעקבות אירוע התקיפה הינה בשיעור של 10% בלבד.
- לאחר קבלת חוות הדעת ויתרו הצדדים על חקירתה של ד"ר קרת. פרופ' וולפין השיב לשאלות הבהרה ונחקר לבקשת התובע. לאחר מכן נשמעו העדויות לגבי נסיבות המקרה והנזק. כן הוגש כל תיק החקירה במשטרה.
יצוין כי בא כוח הנתבעים 3-2 התייצב למרבית הישיבות אולם לא לכולן. עוד יצוין כי הנתבעים 3-2 לא העידו ולא זימנו כל עדים מטעמם. הנתבעים 3-2 לא הגישו גם סיכום טענות, אף שניתנה להם ארכה להגשה ואף שנשלחו אליהם התרעות בשל מחדלים בהגשה.
דיון והכרעה
- כפי שניתן להבין, סוגיית אחריותם של הנתבעים 3-2 לנזקיו של התובע אינה דורשת דיון מעמיק. הנתבעים 3-2 נמנעו מהבאת ראיות ונמנעו מהגשת סיכומי טענות. הנתבעים 3-2 הועמדו לדין בגין תקיפת התובע, הודו במיוחס להם והורשעו. בנסיבות אלו יש לקבוע כי הנתבעים 3-2 אחראים לפצות את התובע בגין הנזקים שנגרמו לו באירוע התקיפה.
- מורכבת יותר שאלת אחריותה של המדינה. כפי שיפורט להלן הגעתי למסקנה כי יש להטיל אחריות גם על המדינה בשל רשלנותה ורשלנותם של השוטרים, אשר לא נקטו באמצעים סבירים למנוע את התקיפה.
בטרם אבחן את הטענות אדגיש כי הטלת אחריות על המדינה בשל התרשלות השוטרים בתחנת מעונה אינה באה להמעיט מהשבחים המגיעים לשוטרים על התנהגותם לאחר תחילת התקיפה כאשר פעלו בנאמנות, בנחישות וסיכנו עצמם כדי להגן בגופם על התובע. התנהגות זו של השוטרים, שלא חסו על עצמם, מנעה נזקים חמורים יותר ופגיעות קשות יותר בתובע. עם זאת, התנהגותם הראויה של השוטרים לאחר תחילת האירוע, אינה מפחיתה את הרשלנות שהביאה לפרוץ האירוע עצמו.