אחריות המדינה
- כדי לבסס את טענת אחריות המדינה עלינו לברר האם קיימת חובת זהירות, מושגית וקונקרטית, בין רשויות המדינה ומשטרת ישראל כלפי מי שמוחזק במעצר כדין והאם הופרה החובה.
מזה שנים רבות נקבע בפסיקה כי על המדינה, שירות בתי הסוהר והמשטרה, קיימת חובה לדאוג לשלומם ולביטחונם, הפיזיים והנפשיים של אסירים הנתונים במשמורת (ראו: ערעור אזרחי 1892/95 אבו סעדה ואח' נ' שירות בתי הסוהר - משטרת ישראל, פ"ד נא(2) 704 (1997); ערעור אזרחי 8650/08 רפאלוב נ' מדינת ישראל - שירות בתי הסוהר [פורסם בנבו] (17.7.2013)).
לחובה זו המוטלת על רשויות אכיפת החוק יש גם עיגון חקיקתי. סעיף 1(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996, קובע כי "מעצרו ועיכובו של אדם יהיו בדרך שתבטיח שמירה מרבית על כבוד האדם ועל זכויותיו". סעיף 3 לפקודת המשטרה [נוסח חדש], התשל"א - 1971 קובע כי "משטרת ישראל תעסוק במניעת עבירות ובגילוין, בתפיסת עבריינים ובתביעתם לדין, בשמירתם הבטוחה של אסירים, ובקיום הסדר הציבורי ובטחון הנפש והרכוש" (ההדגשה הוספה - ר' ס').
בקשות עירייה אחרות 8650/08 הנ"ל הדגיש השופט ח' מלצר כי "אחריות ישירה זו שבה נושאת המדינה ביחס למי שכלפיו מופעל כוח המרות השלטוני, חלה הן במישור המשפטי-ציבורי והן במישור המשפטי אזרחי-נזיקי. מניעת פגיעה בזכויות היסוד של מי שמצויים במשמורת המדינה - וככלל זה הזכויות לחיים ולשלמות הגוף (והנפש) - מעבר למתחייב ולנדרש כתוצאה מהחזקתו של אסיר בין כותלי בית הסוהר, אינה רק עניינו של האסיר, זהו עניינה של החברה כולה, המחויבת לנורמות של זכויות אדם, מוסר ואתיקה".
- קיומה של חובת זהירות מושגית בין המדינה לבין מי שמוחזק במשמורת כדין על ידי רשויות האכיפה אינה עוד במחלוקת. עם זאת ברי כי אין להטיל על המדינה אחריות לכל נזק שייגרם למי שמוחזק על ידה. חובת הזהירות וחובת השמירה המוטלות על המדינה משתרעת רק על הגנה מפני סיכונים שניתן היה לצפותם. כאשר ניזוק עציר או אסיר, כתוצאה מהתנהגות עבריינית של צד שלישי, אין להטיל על המדינה אחריות אלא אם ניתן היה וצריך היה לצפות את אפשרות האירוע המזיק. כך למשל בקשות עירייה אחרות 3510/99 ולעס נ' אגד - אגודה שיתופית לתחבורה בישראל, פ"ד נה(5) 826, 840 (2001), שעסק באחריות של אגד לנזק שנגרם למבקר בתחנה נאמר:
כללו של דבר: בבואנו לבחון את שאלת הטלת האחריות בנזיקין בגין מחדלו של הנתבע מלהגן מפני מעשה עברייני המבוצע על-ידי צד שלישי כלפי התובע, נדרשים אנו לבדיקת שאלת התקיימותו של כל אחד מיסודות עוולת הרשלנות. במרכז החקירה עומדת שאלת צפיותו של האירוע העברייני - אופיו והיקפו. שאלה זו עשויה להתעורר הן בשלב בדיקת החובה והן בשלב בדיקת קיומו של הקשר הסיבתי המשפטי שבין הפרתה של החובה לבין התוצאה המזיקה.