הנזקים
הפסד השתכרות
- עובר לאירוע התקיפה עבד התובע, כך לטענתו, כזגג עצמאי. בתצהירו ציין כי בטרם האירוע היה "בעל עסק מצליח, החי חיי רווחה, בעל שתי מכוניות, דירה מרווחת, עשיר בחברים, נוהג לבלות ולצאת לטיולים[...]" (סעיף נה ת/3). בעקבות האירוע נאלץ לסגור את עסקו, מצבו הכלכלי התדרדר, והוא הפך ל"אדם עני, חסר פרנסה, חסר תעסוקה [...]" (שם).
- התובע הפנה לחשבוניות שהוציא בעסק, לשיקים שקיבל מלקוחותיו, לתכניות חסכון שהחזיק ולעדות של עדים שהעידו כי עסקו של התובע היה עסק משגשג (ראו למשל עדות אליעזר יצחק ת/5, עדות אחותו של התובע ת/4).
- עם זאת, מסתבר כי מרבית הראיות מתייחסות לתקופה שעד לשנת 1999, כלומר שנים רבות לפני אירוע התקיפה. הקבלות והחשבוניות מהעסק "זגגות הורדים", שם עסקו של התובע, שהוצגו וסומנו נ/11, הוצאו על ידי התובע עד לשנת 1999. קבלות מאוחרות יותר שהוצגו הינן ריקות, ללא כל פירוט או סכומים. התובע לא ידע לתת הסבר לכך.
- עוד התברר כי בדוחות התקופתיים שהגיש התובע למנהל מס ערך מוסף הוא דיווח על עסקאות בסכומים נמוכים ביותר. כך למשל בדו"ח לחודש 02/2002 העסקאות הינן 7,448 ₪; בדו"ח לחודש 04/2002 העסקאות הינן בסך של 9,476 ₪ ובדו"ח לחודש 06/2002 העסקאות הינן 9,124 ₪ ובדו"ח 08/2002 העסקאות הינן 9,596 ₪. לאחר ניכוי מס התשומות התברר כי בחודשים 04/2002 ו- 08/2002 קיבל התובע החזר מס. לאחר 08/2002 לא הגיש התובע כל דו"ח תקופתי (נ/17). התובע השיב בחקירתו כי מדובר בטעות של רואה החשבון, אולם זה לא זומן לעדות ולא ניתן כל הסבר לטיבה של ה"טעות".
- התובע לא הגיש דוחות לפקיד השומה על הכנסותיו בשנים 2002-1997 (עמ' 37). התובע חזר וטען כי זו טעות של רואה החשבון אך גם בעניין זה לא הציג כל ראיה ולא זימן את רואה החשבון.
בדוחות שהגיש למוסד לביטוח לאומי (נ/18) הצהיר התובע על הכנסה שנתית חייבת בשנת 2002 של כ- 21,358 ₪ בלבד, כלומר פחות מ- 2,000 ₪ לחודש. גם לנתון זה לא היה לתובע כל הסבר.
- גם טענת התובע כי לפני האירוע חי ברווחה אינה מתיישבת עם הראיות. התובע חי בשכירות ולא שילם את דמי השכירות באופן שוטף עד כי ניתן כנגדו צו פינוי. כנגד התובע נפתחו מספר תיקי הוצאה לפועל בגין חובות לנושים שונים (נ/5). התובע לא החזיק ברישיון נהיגה תקף (נ/8) ולא הציג שום ראיה על הרכבים שהיו בבעלותו (ראו עדות אשתו בעמ' 41-40). אין גם שום ראיה על העסקת עובדים בעסק.
- מכל אלו ניתן לקבוע כי טענת התובע לפיה עובר לאירוע התקיפה היה עצמאי והשתכר היטב למחייתו מעסק הזגגות, אינה מעוגנת בראיות. להיפך, מתברר כי עובר לאירוע התובע עבד באופן חלקי בלבד והכנסותיו היו זעומות, אם בכלל. אין כל בסיס לחישוב הפסדי השכר של התובע.
- עוד נציין כי לאחר אירוע התקיפה נמצא כי התובע סובל ממגבלות רבות שבגינן נקבעה לו על ידי המוסד לביטוח לאומי נכות בשיעור של 48% בצירוף תקנה 15 וסך הכל 67%. חלק מהנכות הכללית אינה קשורה לאירוע התקיפה.
בנסיבות אלו דומה כי עיקר הפגיעה בכושר השתכרותו של התובע נובע ממצבו הבריאותי הכללי ולא מהפגיעות שנפגע באירוע התקיפה. עוד נזכיר כי התובע אושפז לאחר האירוע גם במחלקה הפסיכיאטרית בבית החולים מזרע ובין היתר נמצא כי הינו מתחזה (נ/12).