תיק אזרחי (ירושלים) 31455-07-19 פלוני נ' מדינת ישראל

פסק דין

1. לפניי תביעה בסך 150,000 ש"ח בגין תקיפה, מעצר שווא, עיכוב ודרישת הזדהות בניגוד לדין ובהעדר עילה חוקית ולשון הרע נגד הנתבע 2, ששירת במשמר הגבול (להלן: הנתבע) והנתבעת 1, מדינת ישראל. הנתבע 2 הורשע במסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן שהוגש נגדו (17363-03-16 (שלום-י-ם) מחלקה לחקירות שוטרים נ' טראד, מיום 10.17, להלן "ההליך הפלילי" ו/או "פסק הדין") בו הודה בתקיפת התובע ובשיבוש הליכי חקירת האירוע.  התובע מבסס את תביעתו על פסק הדין בהליך הפלילי מכוח סעיף 42א(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 (להלן "פקודת הראיות").

נסיבות המקרה כפי שנקבעו בהכרעת הדין והסדר הטיעון

2. ביום 15.11.2014 עבד הנתבע במשמרת עם שוטרת שהיתה מפקדת הצוות (להלן "נופר") וצוות תגבור, בו שתי חניכות מבסיס ההדרכה של משמר הגבול. במהלך המשמרת, בסמוך לבית קפה ברחוב סולטן סולימאן בירושלים, ביקש הנתבע מהתובע, שעמד מחוץ לבית הקפה, תעודת זהות.  התובע סירב לבקשת הנתבע וקילל את אחותו.  הנתבע השתמש בגז פלפל שהיה ברשותו וריססו לעבר התובע ואנשים נוספים שיצאו מבית הקפה למשמע הויכוח בין התובע לנתבע, שדרש מהם להיכנס לבית הקפה.  הנתבע ביקש מנופר לדווח על תקיפת שוטר ולבקש תגבורת.  לאחר שהאנשים נכנסו לבית הקפה, פתח הנתבע את הדלת ריסס פנימה גז פלפל, דרך את נשקו וכיוונו לעברם, מעבר לדלת הכניסה מזכוכית.
3. התובע יצא מבית הקפה והציג לנתבע רישיון נהיגה. הנתבע אזק את התובע מאחור והסיעו בניידת לתחנת המשטרה הקרובה.  במהלך הנסיעה הקצרה לתחנת המשטרה היכה הנתבע את התובע בידיו תוך החלפת קללות.  בהגיעם לתחנת המשטרה, הושיב הנתבע את התובע על רצפת חדר החקירות על ברכיו, כשפניו צמודים לקיר והוא כבול באזיקים.  בעודו בתנוחה זו, בעט הנתבע בתובע והכהו, גם עם כיסא, פעמיים, בראשו ובצלעותיו.
4. לאחר האירוע הגיש התובע תלונה נגד הנתבע במחלקה לחקירות שוטרים. ביום 23.12.14, בדרכם לחקירה, ביקש הנתבע מנופר לבל תגיד את האמת בחקירתה, בטענה שיהרסו חייו וחיי אישתו וילדיו.  בחקירתה הראשונה, מסרה נופר גרסה כוזבת בנוגע להשתלשלות האירועים וכחודש לאחר מכן כשנקראה לחקירה נוספת שינתה גרסתה.
5. נגד הנתבע, הוגש כתב אישום ולאחר עדות נופר בבית המשפט, תוקן כתב האישום לנסיבות שפורטו בפסק הדין. הנתבע הודה בעבירות המיוחסות לו בהסדר הטיעון בה נגזר עליו 5 חודשי מאסר שריצה בשירות לציבור, קנס בסך 500 ש"ח, ופיצוי לתובע בסך 2,500 ש"ח.

טענות הצדדים

6. התובע מסתמך בתביעה, על נסיבות האירוע שפורטו בפסק הדין וכתב האישום ומבקש להוסיף עליהן נסיבות שלטענתו לא דן בהן בית המשפט בהליך הפלילי. גרסת התובע מכילה גם נסיבות הסותרות את הכרעת הדין ולטענתו, כיון שהיה אך עד בהליך הפלילי, לא חל עליו, בניגוד לנתבע, השתק המונע ממנו לטעון טענות נוספות או שונות.
7. התובע מחלק את נסיבות התביעה לשלושה אירועים נפרדים: הויכוח בינו לבין הנתבע מחוץ לבית הקפה עד לאיזוקו, פינויו לניידת והנסיעה לתחנת המשטרה וההתרחשות בתחנת המשטרה. לטענת התובע, האירוע הראשון החל כאשר הנתבע ונופר נכנסו לחניון, הממוקם ליד בית הקפה בו שהה באותו זמן.  התובע טען, שעמד מחוץ לבית הקפה והציע לנתבע עזרה, שבתגובה, ענה לו בגסות שיסתום את פיו ודרש את תעודת זהותו.  התובע הכחיש שקילל את אחות הנתבע וענה לו, שתעודת זהותו נמצאת ברכבו.  הנתבע הגיב בתוקפנות, דחף את התובע, תפס בידו וריסס בגז פלפל את התובע ואת לקוחות בית הקפה שיצאו לרחוב בשל הרעש.  לאחר מכן, על בסיס הנסיבות בפסק הדין, טען התובע, שהנתבע דרך את נשקו וכיוונו אל הנוכחים במקום האירוע וריסס בגז פלפל בתוך בית הקפה, לאחר שהתובע והאחרים נכנסו חזרה.  התובע יצא מבית הקפה עם רישיון נהיגתו בכדי להזדהות והנתבע אזק אותו מאחור ופינהו לניידת.
8. האירוע השני, לשיטת התובע, התרחש במהלך פינויו לתחנת המשטרה ובו, בניגוד לכתב האישום, טען התובע, שהנתבע ריסס את פניו בגז פלפל פעם נוספת, היכהו ובעט בו לפני הכנסתו לניידת. לאחר שהתובע הוכנס לניידת, לטענת התובע ובהתאם למתואר בפסק הדין, הנתבע המשיך להכותו גם במשך הנסיעה לתחנת המשטרה וקיללו.
9. באירוע השלישי, שהתרחש בהגיעם לתחנת המשטרה, טען התובע, שהנתבע הטיח את ראשו בקיר מספר פעמים. מכות אלו ניתנו בנוסף למתואר בפסק הדין, לפיו הושב התובע על רצפת חדר החקירות והוכה בבעיטות, אגרופים ובאמצעות כיסא.  התובע מבסס זאת, על הנטען בכתב האישום המקורי, בו הואשם הנתבע שחבט בראש התובע בקיר (סעיף 8 בנספח 2 לתצהיר התובע) טענה שנמחקה מכתב האישום המתוקן (סעיף 8 בנספח 4 לתצהיר התובע).
10. הנתבעת (להלן: "המדינה") דוחה את גרסת התובע לאירועים וטוענת שיש לקבל רק את הנסיבות שבפסק הדין ולראות בהן, כפי שהוכרע, כחלק מאירוע מתמשך. לטענתה, חל על התובע השתק מלהוסיף או לטעון לנסיבות אחרות או סותרות מקביעות בית המשפט, לאור בקשתו, להכיר בתביעה דנא, בנסיבות שבפסק הדין.
11. מנגד, הנתבע הציג גרסה לנסיבות האירוע, שחרגה מזו שבפסק הדין. לטענתו, למרות שהסכים להסדר הטיעון לא חל עליו השתק, כי נעשתה כיון שהיה מותש מלהגן על עצמו ועזב את שירותו במשמר הגבול ולכן יכול לטעון לגרסת שונה של האירועים מזו שפורטה בהסדר הטיעון.  ואולם הנתבע לא ביקש רשות להגיש ראיות לסתור את פסק הדין.
12. למרות זאת, כללה עדותו גרסה שונה לאירוע, לפיה עובר לבקשתו תעודת זהות מהתובע, ראה שהתובע שישב ברכב, זרק בקבוק מעל גדר החניון, יצא מהרכב ורץ לעבר בית הקפה. עוד העיד, שהחניון היה מקום מוכר למשטרה לעסקאות סמים, היה לו חשד סביר שהבקבוק המושלך הכיל סמים ולכן ביקש מהתובע תעודת זהות, כשהתובע הגיע לכניסה לבית הקפה, לאחר ריצתו מהרכב (ש' 32-33 בעמ' 36 וש' 1-21 בעמ' 37 לפרוטוקול מיום 25.5.2022).  גרסה זו לנסיבות שקדמו לבקשת הנתבע מהתובע לתעודת זהות הועלתה לראשונה בעדותו בבית המשפט.  הגרסה אינה נכללת בתצהירו, בגרסאותיו בחקירתו במחלקה לחקירות שוטרים או בדוח הפעולה שמילא לאחר האירוע והנתבע הודה בכך (ש' 22-26 בעמ' 37 לפרוטוקול הדיון מיום 25.5.2022).  הנתבע זנח טענה זו בסיכומיו.
13. בסיכומיו, חזר הנתבע על גרסתו בתצהירו, לפיה, במהלך סריקת רכבים בחניון הפריע התובע לנתבע ולשוטרת נופר וצעק עליהם. הנתבע ביקש מהתובע תעודת זהות והתובע סירב לבקשה וקילל את הנתבע.  לפי גרסת הנתבע, לאחר שבקשתו מהתובע להזדהות בתעודת זהות נענתה בשלילה, התובע החל לדחוף את הנתבע בחוזקה והמשיך לקלל.  לטענת הנתבע, הויכוח הרם גרם להתקהלות באי בית הקפה.  הנתבע, שהרגיש לטענתו מאוים מההתאספות ודחיפות התובע, ריסס בגז פלפל את מי שהתקהל (ש' 20-27 בעמ' 41 לפרוטוקול מיום 25.5.2022).  הנתבע הכחיש את טענות התובע לגילויי אלימות במהלך הכנסתו לניידת, במהלך הנסיעה לתחנת המשטרה ובתחנת המשטרה.  לטענת הנתבע, היה התובע שתוי במהלך האירוע ובהגיעם לתחנת המשטרה הטיח התובע את ראשו בקיר לאחר שסירב לשבת על כיסא (ש' 29-30 בעמ' 41 לפרוטוקול מיום 25.5.2022).
14. התובע דחה את גרסת הנתבע, וטען לתקיפה, מעצר שווא, עיכוב ודרישת הזדהות בניגוד לדין ובהעדר עילה חוקית ולשון הרע. לטענת התובע, הנתבע ביצע את העבירות במהלך ביצוע תפקידו ולכן נושאת המדינה באחריות ישירה או שילוחית לנזקים שנגרמו לו ויש לחייב את הנתבעים ביחד ולחוד.  המדינה טענה, שהתובע לא הוכיח שנעצר ואת משך המעצר לטענתו.  לטענתה, עוכב התובע לחקירה ולאחר שהסתיימה שוחרר לדרכו.  כן טענה, שטענות התובע, לכך שדרישת תעודת זהותו לא היתה חוקית מתבססות על הלכה מאוחרת.  לטענתה, בהתבסס על פסק הדין, יש לבחון רק את האירועים בתחנת המשטרה, שהוכרו כעבירה פלילית, למול טענות התובע ולראות בטענותיו להטחת ראשו בקיר כהרחבת חזית.
15. לטענת התובע, נמנעה המדינה מלהעיד עדים מטעמה, להציג ראיות להכשרה לשימוש בכוח או לפיקוח על הנתבע. בהעדר ראיות ועדויות אלו, טען התובע, שהמדינה התרשלה בהכשרת הנתבע ויש לראות בה כאחראית ישירה לפעולותיו.  התובע הוסיף, שהנתבעת לא קבעה הנחיות או הוראות כיצד לפעול בנסיבות מסוג האירוע.  עקב כך, לא בוצעה הפרדה בין התובע לנתבע לאחר הויכוח ביניהם בחניון והנתבע המשיך בביצוע המעצר ללא פיקוח מפקדיו.  לטענתו, תקיפת הנתבע היתה צפויה וקביעת הנחיות בענין, יכלה למנוע את שאירע.  לטענת התובע, חוסר הבקרה על פעולות הנתבע התבטא, בין השאר, בכך שהמדינה לא התקינה מצלמות בתחנת המשטרה לתיעוד הנעשה בה.
16. התובע טען, שהמדינה נמנעה מלהעיד שוטרים שנכחו בתחנה בעת האירוע והיו עדים לתקיפתו. מנגד, טענה המדינה, שמסכת עובדות התביעה, הוכחה ונקבעה בהליך הפלילי ולכן לא נדרשה לזמן עדים מטעמה.  עוד טענה, שנטל ההוכחה היה מוטל על התובע והיה עליו לזמן את נופר לעדות מטעמו להוכחת הנסיבות הנוספות להן טען.
17. עוד טען התובע, שהמדינה נושאת גם באחריות שילוחית לפעולות הנתבע, שנעשו בסיור משטרתי, שמהווה חלק מייעוד ותפקיד המשטרה ולכן יש לראות בפעולותיו, גם אם היו פליליות, ביצוע במסגרת תפקידו. כתוצאה מכך, לשיטתו ומכוח סעיף 13 לפקודת הנזיקין, נושאת המדינה באחריות שילוחית למעשי הנתבע.
18. גם הנתבע טען, שפעולותיו נעשו במסגרת תפקידו, אך בניגוד לטענת התובע, שהוא נהנה מהגנה כשלוח המדינה. מנגד, המדינה טענה, שפעולות הנתבע נעשו תוך חריגה מוחלטת מתפקידו ולכן נושא באחריות לנזקי התובע באופן בלעדי.  לטענתה, פעל הנתבע מתוך אינטרס של אישי להגנת כבוד אחותו, כשהגיב באלימות לקללות התובע ולכן אין לראות בפעולותיו חלק מעבודתו.  לטענת המדינה, הרשעת הנתבע בהליך הפלילי, מעידה שפעולותיו נעשו תוך חריגה מוחלטת מתפקידו ולכן אין להידרש להכשרות שעבר.  לעומתה טען התובע, שהרשעת הנתבע בהליך הפלילי מבססת אחריות שילוחית של המדינה למעשיו.
19. לבסוף טענה המדינה, שאין לחייב את הנתבעים בפיצויים עונשיים ואם תימצא אחראית לנזקי התובע, יש לנכות את הסכום שנפסק לטובתו בהליך הפלילי מהפיצוי שייפסק.

דיון והכרעה

20. בכתב תביעתו, ביקש התובע לראות בממצאים ובמסקנות שנקבעו בהליך הפלילי כאילו נקבעו בתביעה דנא, בהתאם לסעיף 42א(א) לפקודת הראיות. עוד טען התובע, שקיימת לו גם זכות לטעון לנסיבות נוספות, מעבר לממצאי ההליך הפלילי, טענה שהמדינה דחתה.  לטענתה, בקשת התובע להכיר בממצאי פסק הדין, מחילה עליו השתק מלטעון טענות נוספות או שונות.  הנתבע לעומתה, בחר לטעון נגד הסדר הטיעון בהליך הפלילי, בטענה שהסכים לו כי הותש (ש' 8-12 בעמ' 43 לפרוטוקול מיום 25.5.2022) ולכן, לא חל עליו השתק בנוגע לטענות נגד ההסכם בתביעה.  התובע טען, שכיון שההסכם נחתם בין המדינה לבין הנתבע, והוא אינו צד בו, הוא בעל הדין היחיד בתביעה שלא חל עליו השתק.

1. תכלית סעיפים 42א(א-ה) לפקודת הראיות למנוע כפל דיון בעניינים שנפסקו בהליך הפלילי ופסקי דין סותרים בערכאות שונות (ערעור אזרחי 9057/07 דוד אפל נ' מדינת ישראל, פסקה 31 מיום 2.4.2012).  בשל נטל ההוכחה הגבוה בהליך הפלילי, משמש המצבור הראייתי שנאסף כבסיס להרשעה, כראייה בתביעה האזרחית (ערעור אזרחי 350/74 חברת מ.ל.ט.  בערעור מיסים נ' מסעוד וממן, פ"ד כט(1) 208).  לפסק הדין הפלילי מעמד של ראיה לכאורה לאמור בו בהליך האזרחי, במקרה שההרשעה בהליך הפלילי היא תוצר הודאת הנאשם בעסקת טיעון או הכרעת בית המשפט לאחר בירור הנסיבות (ערעור אזרחי 285/80 מנחם שיף נ' אהרון אליאסי, פ"ד לד(4) 752; ערעור אזרחי 71/85 "אריה" חברה לביטוח בערעור מיסים נ' סילביה בוחבוט, מא(4) 327; רשות ערעור אזרחי 9759/16 מג'די אבו מור נ' רשות המיסים, מיום 7.4.2017; קדמי על הראיות חלק שני בעמ' 1557,1560 (מהדורה משולבת ומעודכנת 2009).  בהתאם, על בעלי דין שניתן להם יומם בבית המשפט בהליך הפלילי, חל השתק מלטעון נגד ממצאי פסק הדין ללא אישור בית המשפט (ס' 42ג לפקודת הראיות; קדמי על הראיות בעמ' 1563).  לעומתם, השתק זה לא חל על בעלי דין שלא העלו את טענותיהם בהליך הפלילי.  התובע היה בעל מעמד עד בלבד בהליך הפלילי ובהתאם, בניגוד לנתבעים, הוא היחיד שלא חל עליו השתק והוא רשאי לטעון נגד או בנוסף לממצאי פסק הדין.  לאור זאת, נדחות טענות הנתבעים וחל עליהם השתק בנוגע לטענות נגד ממצאי ההליך הפלילי.

22. בניגוד לגזר הדין והסדר הטיעון, הרואים במכלול הנסיבות כמקשה אחת, מפצל התובע את הנסיבות לשלושה אירועים עוקבים נפרדים. המדינה דחתה בסיכומיה פיצול זה וטענה שבהתאם לבקשת התובע, לקבל את ממצאי פסק הדין במלואם בתביעה דנא, יש להתייחס רק לנסיבות שכללו את עבירת התקיפה כאירוע מתמשך אחד.  טענת התובע מתקבלת בחלקה.  גזר הדין מתייחס לחלק נפרד מהנסיבות כעבירה פלילית, בעוד ששאר הנסיבות מוגדרות כרקע, עבירת התקיפה בה הואשם הנתבע, החלה מאיזוק התובע וכללה את הנסיעה לתחנת המשטרה ושהתרחש בה.  לעומת זאת, הנסיבות מכניסת הנתבע ונופר לחניון ועד לבקשת הנתבע מהתובע את תעודת זהותו לשם הזדהות, נטענו כרקע לעבירת התקיפה ולא כעבירה.  קביעה זו אינה מחייבת בתביעה דנא, שכן אין חפיפה מלאה בין עוולות בנזיקין לעבירות בדין הפלילי.  לפיכך, יש לקבל את טענת התובע, שיש לבחון את כלל נסיבות האירוע ממועד כניסת הנתבע לחניון ועד התקיפה בתחנה.
23. מכלול הנסיבות, כפי שנקבע בגזר הדין, מתאר מסכת אלימה כלפי התובע, המתפרשת על פני שלוש זירות (החניון, הניידת בעת הנסיעה לתחנת המשטרה ובתחנה). הנסיעה לתחנת המשטרה כללה לטענת התובע, מספר מכות וקללות בנסיעה קצרה בת דקות ספורות בלבד והתנהגות הנתבע במהלך הנסיעה הקצרה הינה המשך למעשים בחניון, לפי גרסת התובע.  לאור קרבתן על ציר הזמן, יש לראות במכלול הנסיבות, מכניסת הנתבע לחניון ועד לתקיפה בתחנת המשטרה, כאירוע מתמשך.
24. באשר לנסיבות האירוע, התעוררה מחלוקת בנוגע לשלוש נסיבות, שהתובע ביקש להוסיף על ממצאי ההליך הפלילי. הראשונה, הנסיבות עובר לבקשת תעודת הזהות על ידי הנתבע.  לטענתו, כשהנתבע ונופר נכנסו לחניון פנה לנתבע והציע לו עזרה והנתבע ענה לו שיסתום את פיו וביקש את תעודת הזהות.  מבין העדים שהעידו מטעם התובע, רק בעל בית הקפה, מר אשרף (להלן "אשרף") העיד שהיה עד לשיחה בין הנתבע לתובע במלואה.  אשרף העיד, שישב בתוך בית הקפה ליד דלת הזכוכית וצפה בנעשה בחניון, שמע את התובע מציע את עזרתו לנתבע ואת תגובתו, אך לא שמע את התובע מקלל את הנתבע (ש' 21-25 בעמ' 19 וש' 31-33 בעמ' 21 לפרוטוקול מיום 25.5.2022).  המדינה לא הזמינה את נופר להעיד, למרות שהיתה עדה לאירוע והסתמכה על עדותה בהליך הפלילי והודעתה במחלקה לחקירות שוטרים, שהתובע היה שתוי, סירב לשתף פעולה עם הנתבע, התריס בו וקיללו.  על טענות אלו חזר הנתבע בגרסתו לאירועים גם בעדותו בפני.
25. בניגוד לפסק הדין הפלילי, פרוטוקול ההליך הפלילי וההודעות בחקירה, אינם נהנים ממעמד של ראיה לכאורה בהליך אזרחי ומשמשים להבהרת הכרעת הדין בלבד (סעיף 42ב לפקודת הראיות). נופר העידה בהליך הפלילי נגד הנתבע ולכן לא ניתן היה לצפות ממנו להזמינה להעיד בתביעה.  לעומת זאת, טענת הנתבעת, שלא נדרשה להעיד את נופר ולהסתמך על פרוטוקול עדותה בהליך הפלילי, דינה להידחות.  עם זאת, יש לקבל את גרסת הנתבע שהיתה דומה לגרסת נופר לכך שהתובע לא שיתף פעולה וקיללו.
26. בין התובע ואשרף קיימת חברות (ש' 16-19 בעמ' 20 לפרוטוקול מיום 25.5.2022). אשרף העיד, שהיה מרוחק מהנתבע והתובע וממוקם מאחורי דלת זכוכית (ש' 13-31 בעמ' 24 לפרוטוקול מיום 25.5.2022).  מיקום שמקשה לקבל את גרסתו, לפיה שמע באופן ברור את השיח בין התובע לנתבע, ובמיוחד כשלטענתו החלה השיחה בפניה מנומסת של התובע ולא בצעקות כגרסת הנתבע.  מנגד, הודו התובע ועדיו שהתובע צרך אלכוהול באותו לילה לפני הגעת הנתבע לחניון, למרות שבית הקפה אינו מוכר אלכוהול (ש' 11-15 בעמ' 14, ש' 21-24 בעמ' 25 וש' 9-10 בעמ' 31 לפרוטוקול מיום 25.5.2022).  עובדה זו עולה בקנה אחד עם גרסת הנתבע להתנהגות התובע, שנבעה לטענתו, מצריכת אלכוהול ואף עם גרסת נופר שלא העידה לטובת הנתבע בהליך הפלילי.  בהתאם, יש לקבל את גרסת הנתבע, לפיה בסיור בחניון התעמת התובע עם הנתבע, לאחר ששתה אלכוהול, סירב להזדהות וקילל את אחותו.
27. המחלוקת השניה, נגעה לנסיבות הכנסת התובע לניידת, לפני הסעתו לתחנת המשטרה. התובע טען, שבמהלך הכנסתו לניידת היכהו הנתבע ובעט בו.  גרסה זו נתמכה בעדות מר נאג'יב ראזם מוחמד, שהיה נוכח בבית הקפה ויצא לחניון עקב הויכוח הרם בין התובע לנתבע, למרות שלא שמע מה נאמר בו (ש' 4-5 בעמ' 28 וש' 30-31 בעמ' 29 לפרוטוקול מיום 25.5.2022) והעיד שרוסס בגז פלפל וחזר לבית הקפה.  לאחר שהתובע יצא בשנית לחניון עם רישיון הנהיגה שלו ונאזק על ידי הנתבע, יצא מר נאג'יב ראזם מוחמד לחניון בשנית וראה שהנתבע בועט בתובע, מכניסו לניידת ומרסס בשנית את התובע בגז פלפל בעודו בתוכה (ש' 9-11 בעמ' 28 לפרוטוקול מיום 25.5.2022).  אשרף, לעומת זאת, העיד גרסה שונה בחלקה, לפיה, הנתבע היכה ובעט בתובע ולאחר מכן, לפני הכנסתו לניידת, ריסס את התובע בגז פלפל בשנית (שורות 8-13 בעמ' 20 לפרוטוקול מיום 25.5.2022).  גרסה זו נתמכה בעדות מר סלאיימה, עד נוסף מטעם התובע, שהעיד, שהנתבע ריסס בגז פלפל את התובע לפני הכנסתו לניידת (ש' 11 בעמ' 35 לפרוטוקול מיום 25.5.2022).  הנתבע הכחיש את טענות התובע שהיכהו, העיד שריסוס גז פלפל בתוך הניידת לא היה מאפשר להשתמש בה (ש' 6-9 בעמ' 45 לפרוטוקול מיום 25.5.2022) והמדינה חזרה על ממצאי גזר הדין.  יש לקבל את טענת הנתבע, שריסוס התובע בגז פלפל בתוך הניידת לא היה מאפשר להשתמש בה והיה פוגע בחניכות שישבו ליד התובע בתוך הניידת, אך הנתבעים לא הציגו כל ראיות כנגד עדויות שאר העדים, שהריסוס החוזר נעשה לפני הכנסת התובע לניידת.  בהתאם, יש לקבל את גרסת התובע שהנתבע בעט בו וריססו בגז פלפל בעודו אזוק לפני הכנסתו לניידת.
28. המחלוקת השלישית בין הצדדים, נגעה לנסיבות לאחר שהובא התובע לתחנת המשטרה. התובע טען, שבניגוד לפסק הדין הפלילי, לאחר הגעתו לתחנת המשטרה הטיח הנתבע את ראשו בקיר מספר פעמים.  גרסה זו נתמכה בכתב האישום המקורי, שכלל האשמה על הטחת ראש התובע בקיר, שנמחקה מכתב האישום המתוקן בהסדר הטיעון, לאחר עדות נופר, שהתובע הטיח את ראשו בקיר.  התובע, בניגוד לשאר טענותיו בנוגע לנסיבות האירוע, העלה טענות בנושא שלא הוכרע בפסק הדין הפלילי ולכן, בהעדר הכרעה, לא חל השתק על הנתבעים בעניין.  המדינה דחתה את טענות התובע, בהסתמך על עדות נופר בפרוטוקול בהליך הפלילי, המהווה ראיה להוכחת תוכנה אך לא אמיתותה וללא שהעידה בהליך דנא וגם לא שוטרים נוספים או שהוגש תיעוד הנעשה בחדר החקירה, לכן מתקבלת גרסת התובע ויש לקבוע שנגרם לנתבע נזק ראייתי להוכיח את גרסתו בעניין.

סיכום נסיבות האירוע

29. כעולה מהאמור, האירוע החל כאשר הנתבע ונופר נכנסו לחניון ליד בית הקפה, והתובע עמד מחוץ לכניסה לו. התובע, ששתה מספר כוסות וודקה במהלך הערב, פנה לנתבע ונופר והודיע להם בקול רם שאוסר עליהם להיכנס לחניון.  הנתבע התעלם מהתובע והחל לבצע סריקה בחניון.  לאחר שסיימו את הסריקה, החלו לצאת מהחניון והתובע פנה אליהם בשנית בטענות שאסור להם להיכנס לחניון.  הנתבע ביקש מהתובע תעודת זהות לזיהוי, נענה בגסות וקילל את אחות הנתבע.
30. בשל הויכוח הרם בין התובע לנתבע, חלק מיושבי בית הקפה יצאו ממנו. הנתבע הורה לנופר לדווח בקשר על תקיפת שוטרים, ריסס את התובע והנוכחים בגז פלפל, והם נכנסו חזרה לבית הקפה.  הנתבע פתח את הדלת וריסס גז פלפל לתוך חלל בית הקפה.  לאחר מכן, טען את נשקו, רובה M-16, למול יושבי בית הקפה שעמדו מעבר לדלת הזכוכית של העסק.
31. בינתיים, הגיעו מספר שוטרים, לאור דיווח נופר בקשר. התובע יצא מבית הקפה עם רישיון נהיגה כדי להזדהות בפני הנתבע, שאזקו והכניסו לניידת, לא לפני שבעט בו וריססו בגז פלפל.  בנסיעה הקצרה לתחנת המשטרה, התובע והנתבע קיללו אחד את השני והנתבע היכה את התובע תוך כדי נהיגה.
32. בהגיעם לתחנת המשטרה הושיב הנתבע את התובע על ברכיו, על רצפת חדר החקירות, כשפניו צמודים לקיר והוא כבול באזיקים. בעודו בתנוחה זו, בעט הנתבע בתובע והיכהו, בין השאר, באמצעות כיסא בראשו ובצלעותיו והטיח את ראשו בקיר.

הסוגיות העולות

33. השאלות העומדות להכרעה הן:
    • האם לנתבע אחראיות כלפי התובע בשל ביצוע עוולה נזיקית (תקיפה, מעצר שווא, לשון הרע או עיכוב ודרישת הזדהות בניגוד לדין ובהעדר עילה חוקית).
    • בהנחה שמוטלת אחריות על הנתבע האם למדינה אחריות שילוחית בשל התנהגותו.
    • האם למדינה אחריות ישירה כלפי התובע והאם התרשלה כלפיו באופן עצמאי.
    • מהו היקף הנזק שנגרם לתובע.

אחריות הנתבע לעוולות המיוחסות אליו