כפי שצוין פעמים רבות בפסיקה, הערכת הפיצוי בגין נזק לא ממוני בכלל וכאב וסבל בפרט, לרבות כאב וסבל, הינה משימה מעוררת קשיים רבים. נקבע כי:
".. המדובר בנזק אשר מעצם טיבו קיים בו היבט סובייקטיבי דומיננטי, המעורר קשיים בלתי נמנעים בהערכתו. בסופו של דבר, גובה הפיצוי בכל מקרה, בדומה לפיצוי בגין נזקים לא ממוניים אחרים, נתון לשיקול-דעתו של בית-המשפט, וייקבע בדרך של אומדנה המבוססת על הערכה של מכלול נסיבות העניין, ועל התרשמותו של בית-המשפט. על בית-המשפט לנקוט, בעניין זה, גישה מאוזנת. עליו ליתן את המשקל הראוי לכך שמדובר בפגיעה בזכות יסוד, אשר מחייבת קביעת פיצוי הולם, להבדיל מפיצוי סמלי. לצד זה, בשל הקשיים הטבועים בתהליך הערכת הנזק, על בית-המשפט לרסן עצמו, ולא לפסוק פיצויים בשיעורים מופרזים" ערעור אזרחי 2781/93 דעקה נגד בית חולים כרמל, פ"ד נג (4), 526, 583.
- בענייננו, כאמור, התנהגותו של הנתבע כלפי התובע היתה רצופה בשרשרת של פגמים, שמבססים נגדו עוולות רבות, החל מלשון הרע, עבור לתקיפה וחבלה של ממש וכלה במעצר לא מוצדק.
עיון בפסיקה מעלה כי בדרך כלל, בתי המשפט מתייחסים בחומרה רבה לגילויי אלימות מצד כוחות הביטחון כלפי אזרחים תמימים. כך, בקשות עירייה אחרות (ירושלים) 1311/00 וואג'די נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (17/12/2000) התערב בית המשפט המחוזי בשיעור הפיצוי שפסק בית המשפט השלום בגין כאב וסבל, אשר פסק 13,000 ₪ לאדם שנעצר שלא בצדק על ידי שוטרים, נערך עליו חיפוש וראשו הוטח בקיר. בית המשפט המחוזי העלה את הפיצוי שנפסק עלי ידי בית המשפט השלום לסך של 40,000 ₪ נכון למועד פסק הדין. סכום זה בערכים של היום מגיע לסך של כ- 79,000 ₪. למותר לציין כי מדובר בפסק דין מנחה של בית המשפט המחוזי.
ב-תיק אזרחי (שלום ירושלים) 19962/99 נג'מי נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (4.5.2005), פסק בית המשפט לתובע שהוכה על ידי שוטרים וסבל משבר באפו, פיצוי בגין נזק לא ממוני בסך של 60,000 ₪ נכון למועד פסק הדין. סכום זה משוערך להיום מגיע לסך של כ 92,000 ₪.
ב-תיק אזרחי (שלום ירושלים) 8090/01 צפדי נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (27/8/2007) פסק בית המשפט לאדם שהופעלה כלפיו אלימות על ידי שוטר, באופן שנמשך מרכבו וספג בעיטות ואגרופים משוטר, פיצוי בגין נזק לא ממוני בסך 40,000 ₪ נכון למועד פסק הדין. סכום זה משורך להיום מגיע לסך של כ- 53,000 ₪.
- בנסיבות המקרה, אמנם אינני רואה מקום לפסוק פיצויים עונשיים נגד הנתבע, וזאת לנוכח הפסיקה שלפיה פיצויים עונשיים ייפסקו במקרים חריגים ביותר של התנהגות חמורה במיוחד וזדונית שכוללת פגיעה קשה בזכויות חוקתיות. השוו: ערעור אזרחי 140/00 עיזבון המנוח אטינגר ז"ל ואח' נ' החברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים בערעור מיסים ואח' פד"י נח(4), 4868; ערעור אזרחי 9656/03 עיזבון המנוחה מרציאנו ז"ל ואח' נ' ד"ר זינגר ואח' [פורסם בנבו]; ערעור אזרחי 8382/04 הסתדרות מדיצינית הדסה ואח' נ' מזרחי [פורסם בנבו].
עם זאת, סבורני שיש להביא בחשבון בעת פסיקת הפיצוי במקרים כגון זה, כי עיקרון חשוב בדיני הנזיקין לצד העיקרון בדבר הסרת הנזק והעמדת הניזוק, במידת האפשר, במצב שבו היה אלמלא מעשה הנזיקין, הוא בדבר ההרתעה היעילה: "דיני הנזיקין נתפסים על ידי רבים כמכשיר לקידום התכלית של השאת התועלת החברתית המצרפית (לדיון כללי, ראו: י' גלעד, "על גבולות ההרתעה היעילה בדיני הנזיקין" משפטים כב 437 (תשנ"ג)). זאת, בין היתר, באמצעות יצירת משטר משפטי המביא לכך שהמזיק בכוח יכלכל את צעדיו תוך הפנמת ההשפעות הנודעות למעשיו". (ערעור אזרחי 140/00 עזבון המנוח אטינגר ז"ל נ' החברה לפיתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים, פד"י נח (4), 486, עמ' 515, 516).