במהלך שירותו במשטרה עבר הנתבע הכשרות מקיפות שבמסגרתן הודגשו תכנים בנושאים של זכויות אדם ואזרח, המשמעות של סמכויות השוטר, לרבות שימוש בכח והחובה להפעיל כח בזהירות המרבית, אך ורק במקרים מוצדקים ומותרים בדין.
המדינה פעלה כדין; היא התייחסה אל האירוע האלים במלוא החומרה; האירוע נחקר, והשוטר הועמד לדין והורשע; בכך הביעה המדינה עמדתה הברורה שהיא אינה מרשה התנהגות מסוג זה והיא אינה מאשרת אותה גם בדיעבד.
- גם אם יוחלט שחלה אחריות על המדינה, ישירה או שילוחית, יש לחלק את האחריות בין המדינה לבין השוטר באופן שהנתבע יישא בעיקר האחריות לנוכח נסיבות האירוע.
עצם הטלת אחריות שילוחית אינה מסירה אחריות מכתפי הנתבע למעשהו העוולתי.
המדינה אף חולקת על שיעור הנזק הנטען על ידי התובע.
עיקר טענות הנתבע
- לטענת הנתבע, אין להטיל עליו אחריות, שכן, בשעת האירוע הוא חש מאוים מהתנהגותו של התובע; מדובר במתחם מסוכן עם עבר של התפרעויות, דקירות, נהגים שיכורים ונשים שעוסקות בזנות; התובע היה שיכור שהפריע לנתבע במילוי תפקידו, התעמת איתו מילולית ופיזית, חסם את דרכו לצאת מהניידת;
גם לאחר שהנתבע הודיע לו שהוא עצור, התובע המשיך להשתולל ונדרשו מספר שוטרים על מנת להשתלט עליו; התובע הוא זה שתקף את הנתבע, חסם את יציאתו מהניידת והתקרב אליו באופן מאיים; התובע לעס באופן קולני מסטיק בסמוך לאוזנו של הנתבע; התובע בחר מרצונו החופשי להתעמת עם הנתבע ולהתגרות בו; הנתבע פעל כמתחייב ממנו כשוטר שצריך למלא את תפקידו ובאותה עת להגן על עצמו ולהימנע מלהפוך לקורבן, תוך התחשבות במסוכנות המתחם וברגישות האזור נוכח האירועים הרבים שהתרחשו בו.
אין להטיל על הנתבע אחריות בגין לשון הרע, שכן לא הוכח שחבריו של התובע היו סמוך למקום ושמעו את דברי הנתבע שעה שאמר לתובע : "למה אתה לועס מסטיק כמו פרה?"; גם אם הדבר נאמר, הרי מדובר בזוטי דברים.
- הנתבע ממשיך וטוען כי הוא פעל במסגרת מילוי תפקידו בהתאם להוראות שניתנו לו על ידי הממונים עליו, ולפיכך המדינה, בתור מעסיקתו, היא הנושאת באחריות שילוחית בגין פעולותיו, ככל שקיימת אחריות כזו.
הנתבע אף חולק על שיעור הנזק הנטען על ידי התובע.
דיון והכרעה
נסיבות האירוע
- לאחר שנתתי את דעתי לטענות הצדדים ולמכלול חומר הראיות, הגעתי לכלל מסקנה כי התובע הוכיח את גירסתו באשר לנסיבות אירוע התאונה מעבר למאזן ההסתברויות.
- מטעם התובע העידו התובע בעצמו ושני עדים נוספים: פאדי דמירי ועלי בדראן, שנסעו יחד עם התובע בעת האירוע.
בתצהירו תיאר התובע את נסיבות האירוע. בין היתר צוין על ידי התובע בתצהירו כי ביום האירוע הוא נסע עם חבריו עלי בדראן, פאדי דמירי ואנס פרחאת, לעין גדי בים המלח; הוא ישב עם עלי במושב האחורי, אנס נהג ברכב ופאדי ישב לידו; הם עצרו בצומת אלמוג בשעה 23:30; מיד לאחר שהחנו את הרכב ניגש אליהם הנתבע ושאל למה הם לא חגורים; הנתבע בדק את מסמכי הזיהוי שלהם; לאחר מכן הוא התעקש לרשום להם דו"חות למרות שהיו חגורים לפני שעצרו את הרכב; בשלב מסוים סוכם שהנתבע ייתן להם דו"ח אחד בגין אי-קשירת חגורה; השוטרים שהיו במקום ערכו חיפוש ברכב; הנתבע ישב בניידת והחל לרשום את הדו"ח; חלון הניידת היה פתוח חלקית.