העדה סיפרה בעדותה במשטרה שהיא בחודש השישי להריונה, ובאותו המועד לאחר שהייתה בבדיקה, היא ובעלה הגיעו ליפו, ואז לקחה את בנה לגינה ציבורית בקרבת בית חמותה, בזמן שבעלה (המתלונן) הלך להסתפר במספרה סמוכה.  לדבריה, המתלונן נהג להסתפר באופן קבוע רק אצל הספר "מיכאל" ביפו, בימי רביעי מדי שבוע.  העדה הבחינה ברוכב אופניים, כהה עור חבוש קסדה שחורה, בעת שהסתובב בגינה, והוא העלה את חשדה, משום שהסתכל עליה וזה נראה לה "מוזר" שהוא עם קסדה על ראשו למרות החום, והרגישה שמשהו אינו תקין.  כשהמתלונן עשה דרכו בשביל המוביל לגינה, היורה התקרב אליו ודיבר איתו, תוך שנסע ב"זיג-זג" על אופניו.  המתלונן השיב לו "מה אתה רוצה", המשיך לעבר הנדנדה ואמר "נדבר כשיהיה לי זמן".  העדה מסרה שליורה היו שיניים גדולות ולבנות וקצת שפם.  לדבריה, המשקף של הקסדה היה סגור אולם בשל אור השמש, הבחינה בתווי פניו ובמבנה עיניו שהיו מעט מלוכסנות, אפו ישר ורחב ובעל נחיריים גדולים, שפתיו רחבות.  בשלב זה, שאלה העדה את המתלונן "מי זה" והוא השיב "סתם, עזבי" והמשיך לנדנד את בנם.  העדה הבחינה ביורה עוצר את אופניו במבנה מגורים סמוך, הסתכל לעברם, הוציא מתיקו נשק וטען אותו.  העדה צעקה למתלונן "הוא מוציא נשק".  היורה רץ לעבר המתלונן, נעמד מולו, ובזמן שהמתלונן אמר לו "מה אתה עושה", השיב לו היורה "תזיז את הילדה", ירה בבטנו של המתלונן ורץ חזרה לכיוון אופניו.  העדה שמעה שתי יריות.  העדה צעקה לבעלה לרוץ מהמקום, שלפה את בנה מהנדנדה וצעקה "הצילו" מחשש שהיורה ימשיך לפגוע בבעלה.  המתלונן רץ מהמקום לעבר המכולת, והעדה הזעיקה את המשטרה, הראתה להם את הזירה ופירטה בפניהם במקום את אשר ארע.  לדבריה, היורה בעל חזות אתיופית, כהה עור, ללא מבטא, גבוה, לבש חולצה שחורה קצרה ומכנסיים כהים, חבש קסדה שחורה ונראה צעיר בשנות העשרים לחייו, בטווח הגילאים 22-26.  היא עצמה אינה מכירה אותו.  אשת המתלונן חתמה על הודעתה במשטרה (ת/65, ת/65א).

עדויות השוטרים שגבו את ההודעות ופעולות רלוונטיות שבוצעו על ידם

16. השוטר ישראל סיאונוב, המשמש כחוקר משטרה, מסר בעדותו כי ביום 28.7.2022, עם קבלת עדכון על כך המתלונן התעורר, לאחר מספר ימים שבמהלכם הורדם והונשם, הוא והשוטרת נופר יחיא הגיעו לבית החולים וולפסון. שם, לאחר קבלת אישור מהרופא, הם תישאלו את המתלונן בעודו במיטתו שבחדרו.  לדבריו, ניתן היה לתקשר עם המתלונן, והוא היה מסוגל לדבר, למרות הקשיים כתוצאה מהטראומה שחווה והרעש הסביבתי שהיה בבית החולים.  השוטר סיאונוב ציין כי התרשם שהמתלונן הבין שהוא משוחח עם חוקרי משטרה ודעתו הייתה צלולה.  המתלונן סירב בתחילה לשתף פעולה ולהשיב לשאלותיהם, והתקבל הרושם שהוא לא רצה "לצאת" על מי שעשה לו את המעשה, ואף חשש שמא השוטרים מקליטים את דבריו.  אולם, בהמשך, המתלונן התרצה וסיפר להם על האירוע בכללותו, מסר את שמו של מי שירה בו, ופרטים רבים אודותיו; כך למשל: כינויו, תיאורו, מוצאו, כתובת מגוריו, פרט משפחתי ייחודי הנוגע לאחיו אשר התאבד ועוד.  לדבריו, ניכר כי המתלונן הכיר היטב את מי שירה בו, ואף סיפר להם שהם עבדו יחד, ולדבריו הוא שימש כ"קוף".  השוטר סיאונוב ציין שבתשאול הם נמנעו במכוון מלחשוף בפני המתלונן את דבר מעצרו של חשוד במעשה, על מנת שהפרטים אודותיו יישמעו תחילה מפי המתלונן, וכדי שהדבר לא ישליך על מידת שיתוף הפעולה מצדו (עמ' 413-414 לפרוט').  השוטר סיאונוב מסר כי במהלך התשאול הוא מדי פעם אמר במכוון לשוטרת יחיא, שאינו שומע את דברי המתלונן על מנת לגרום למתלונן להרים את קולו כדי שדבריו יוקלטו בברור, אך הוא עצמו שמע והבין את דבריו (עמ' 419 לפרוט').  עוד מסר כי לאורך התשאול, הוא והשוטרת יחיא נהגו לחזור בקולם על חלק מתשובותיו של המתלונן, מאחר והשיב בקול חלש (עמ' 527 לפרוט').  השוטר סיאונוב מסר כי תיעד בעצמו את עיקרי הדברים שעלו מתשאול המתלונן, תוך שנעזר בהקלטת השיחה, וערך "דו"ח תשאול קרבן" ביום 31.7.2022 (ת/92).

ביום 4.8.2022 ערך השוטר סיאונוב מזכר, שבו תיעד שיחה שקיים ביום 3.8.2022 עם אשת המתלונן, שבמהלכה הובע חשש שבית המשפט יורה על שחרורו של הנאשם ממעצר.  אשת המתלונן ביקשה כי החוקרים יגיעו לביתם על מנת לגבות עדות נוספת מהמתלונן, עם שחרורו מבית החולים.  לאחר קבלת אישור, והגם שלא היה צורך בחקירה נוספת, סוכם כי המתלונן יגיע לתחנת המשטרה למסור עדות נוספת.  ברם, במועד שנקבע, 4.8.2022, הודיעה אשת המתלונן כי המתלונן אינו מעוניין להגיע לחקירה בשל חששו מהידרדרות במצבו הנפשי אם שוב ידבר על האירוע (ת/94).

17. השוטרת נופר יחיא, אשר שימשה כחוקרת בצוות החקירה, מסרה בעדותה בבית המשפט כי היא והשוטר סיאונוב, הגיעו לתשאל את המתלונן בבית החולים וולפסון, באישור הרופאים שטיפלו בו, לאחר מספר ימים במהלכם הורדם. לדבריה, המתלונן הבין שהם שוטרים, ידע מה ארע לו וניתן היה לתקשר עמו.  המתלונן חשש בתחילה לשתף עמם פעולה, אך לאחר שנסכו בו ביטחון, מסר את הפרטים שנרשמו על ידה במזכר שצורף למזכר שערכה ביום 11.8.2022 (ת/75), והיא רשמה בכתב יד את עדות המתלונן (ת/66).  השוטרת יחיא לא זכרה האם הקריאה למתלונן את עדותו, אך לדבריה המתלונן ניסה לחתום על ההודעה אך התקשה להרים את ידיו (עמ' 382-385 לפרוט').

ממזכר שערכה השוטרת יחיא ביום 11.8.2022 בנוגע לעדות הקורבן בבית החולים, עולה בין היתר כי במהלך תשאול המתלונן ביום 28.7.2022, הוא מסר כי "ייאיו טגניה" ירה בו ואיית את שמו.  לשאלת השוטרים, השיב המתלונן כי היורה מתגורר ברחוב סהרון 6 או 8 ומסר כי הם מכירים מספר שנים ויש לו זקן כמו של השוטר סיאונוב, והוא הגיע לגינת המשחקים רכוב על אופנוע.  כשנשאל המתלונן מדוע במצלמות האבטחה נראו אופניים חשמליים, השיב כי יכול להיות ותיאר את היורה כבחור צעיר שחבש קסדה שחורה (ת/75).

עדות אשת המתלונן

18. אשת המתלונן אשר הייתה נוכחת בגינת המשחקים עם בנה הפעוט והמתלונן בעת ביצוע הירי, זומנה למסירת עדות מטעם המאשימה. אשת המתלונן התבקשה בחקירתה הראשית לספר על שאירע במקום ביום 20.7.2022, אך היא השיבה: "אני לא מדברת, לא יכולה, בוחרת שלא לדבר".  כשנשאלה מהי הסיבה לכך, השיבה שאינה מאמינה במערכת בתי המשפט (עמ' 319 לפרוט').  לצד זאת, אישרה כי מסרה עדות במשטרה, תוך שהבהירה: "אני עומדת מאחורי העדות שלי מילה במילה כן? כל מה שאמרתי זה בדיוק מה שהיה לא מסוגלת לדבר".  לאחר דברים אלו, כך בפתח עדותה, פרצה העדה בבכי, וניכר כי היא מצויה בסערת רגשות, המקשה עליה להעיד.  לפיכך, בשלב זה, נתקבלה החלטה על הפסקה קצרה בדיון על מנת לאפשר לעדה לשתות, לנוח מעט ולהירגע (עמ' 320 לפרוט').  גם לאחר ההפסקה, ניכר מדבריה ומשפת גופה של העדה כי דבר מה מונע ממנה למסור את עדותה.  בית המשפט ביקש להרגיעה והטעים בפניה את החשיבות בשמיעת עדותה, כמי שנכחה במקום, עד שאט אט ניאותה לספר כי ביום 20.7.2022 שהתה בגינה ציבורית ביפו יחד עם המתלונן ובנם בן השנתיים, אשר התנדנד בנדנדה.  אביו נדנד את הילד במשך כשתי דקות, עד שנורה.  היא עצמה עמדה לידם.  העדה מסרה שראתה את היורה, אך כשהתבקשה לפרט, שבה ואמרה: "אני לא יכולה", תוך שהפנתה שוב לחקירתה במשטרה, באומרה: "כל מה שאמרתי בעדות הכל נרשם זה בדיוק מה שהיה.  כשתראו תדעו שזה בדיוק מה שהיה" (עמ' 322 לפרוט').  כשנשאלה העדה האם מישהו איים עליה או רמז שלה שלא להעיד, השיבה בקול מפוחד: "אני לא יכולה", ובהמשך אמרה שאינה יכולה לענות לשאלות משום שהיא בטראומה (עמ' 322-323 לפרוט').  בהמשך, לאחר שניתנה לעדה הפסקה נוספת כדי להירגע, אמרה מפורשות מספר פעמים: "אני לא רוצה לדבר".

בשלב זה, לאחר שהתרשמנו כי העדה שותקת וממאנת למסור פרטים רלוונטיים, מסיבותיה, ושמענו את עמדות הצדדים, נעתרנו לבקשת המאשימה להגשת הודעותיה של העדה במשטרה מכוח סעיף 10א(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 (להלן: "פקודת הראיות"), והוגשו הודעותיה במשטרה, לאחר שהעדה אישרה כי ההודעות נגבו ממנה וחתמה עליהן (ת/64, ת/65).  העדה אישרה כי היא זו שהתקשרה למשטרה לאחר האירוע, ולדבריה מסרה דברי אמת לשוטרים.