בחקירתה הנגדית מסרה אשת המתלונן כי בעלה נורה באירוע, אך סירבה לספר את הידוע לה על אודות שארע.  העדה שבה וטענה כי מסרה הכל בחקירתה במשטרה ואין לה מה להוסיף.  בהמשך מסרה: "רציתי לבוא רציתי גם להעיד, עכשיו אני לא מעוניינת להעיד" (עמ' 330 לפרוט').  כשנשאלה העדה על ידי בית המשפט לגבי קשייה להשיב לשאלות, השיבה: "...  אני חס וחלילה לא נגדכם ...  אני אגיד לך מה הקושי שלי, כרגע אני נמצאת במקום שאני מאוימת, בוא הבן-אדם פה נמצא, אני לא רוצה להיות בנוכחות שלו, אני לא רוצה להיות באולם הזה, אני קשה לי להיות פה, זה טראומטי עצם העובדה שאני נמצאת פה, זה טראומה אני קשה לי להסתכל לדבר..." (עמ' 338 לפרוט').  העדה עמדה איתנה על סירובה להשיב לשאלות.  בתום עדותה הישירה מבטה לשופטי ההרכב ואמרה: "אתם עושים עבודת קודש ותודה" (עמ' 340 לפרוט').

אמרות המתלונן ואשתו שניתנו מחוץ לכתלי בית המשפט - קבילות ומשקל

19. סעיף 10א(א) לפקודת הראיות קובע לאמור:

")א) אמרה בכתב שנתן עד מחוץ לבית-המשפט תהיה קבילה כראיה בהליך פלילי אם נתקיימו אלה: (1) מתן האמרה הוכח במשפט; (2) נותן האמרה הוא עד במשפט וניתנה לצדדים הזדמנות לחקרו; (3) העדות שונה, לדעת בית המשפט, מן האמרה בפרט מהותי, או העד מכחיש את תוכן האמרה או טוען כי אינו זוכר את תכנה".

סעיף 10א(א) לפקודת הראיות מעמיד אם כן שלושה תנאים מצטברים לכך שאמרה בכתב, אשר מסר עד מחוץ לכותלי בית-המשפט, תהיה קבילה כראיה לתוכנה, ותוכל לשמש תחליף לעדות בבית-המשפט.  ברישא של סכסוך קיבוצי (א) מופיעה הדרישה כי על האמרה להיות "בכתב", כאשר הפסיקה הרחיבה את הדברים גם להקלטת דבריו של העד, או רישום תכנם בדו"ח זיכרון דברים.  רישום זה יכול להיעשות גם לאחר השיחה עם העד ובלבד שהדברים יבואו לידי ביטוי מדויק בזיכרון הדברים (ראו ערעור פלילי 4004/93 יעקובוביץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(1) 133, 166; דיון נוסף 23/85 מדינת ישראל נ' טובול, פ"ד מב(4) 309, 354-355).

יתר על כן, אין דרישה כי הדברים ימסרו על-ידי העד במסגרת חקירה על-פי דין, ואין האמרה צריכה להיות חתומה על-ידי העד או להירשם במו ידיו.  האמרה יכולה להירשם מפיו של עד גם מבלי שהוא מודע לכך, ואפילו הוא מסרב לרישומם של הדברים.  עוד ייאמר, כי הפסיקה קבעה, שדין הקלטה כדין אמרה בכתב, אף אם אותה הקלטה בוצעה ללא ידיעתו של מוסר האמרה (ערעור פלילי 323/84 שריקי נ' מדינת ישראל, פ"ד לט(3) 505, 516-518 (השופט א' גולדברג); ערעור פלילי 594/86 שלוש נ' מדינת ישראל, פ"ד מא(2) 824, 834 (הנשיא שמגר); נ' זלצמן "סליל הקלטה כמסמך והדרישה הראייתית לכתב", עיוני משפט יב (תשמ"ז) 77, 107-112)).