בעת מעצרו, ביום 20.7.2022 בסמוך לשעה 15:30, החזיק הנאשם בכיס מכנסיו סכין מתקפלת בעלת להב מתקבע שאורכו כ- 6.5 ס"מ.

בעקבות מעשיו האמורים של הנאשם, נגרמו למתלונן פצע כניסה ברום הבטן, פצע יציאה בקיבה ובגב באזור מותן שמאל, קרע גדול בכבד, קרע בטחול בדרגה 2 וחבלה בכליה השמאלית.  המתלונן הובהל לבית חולים "וולפסון", טופל בחדר הלם ולאחר מכן הורדם והונשם, בוצעה לו כריתה חלקית של הכבד והוא קיבל מנות דם רבות.  המתלונן נותר מורדם ומונשם עד ליום 28.7.2022, אז שב להכרתו.

במעשיו המתוארים, ניסה הנאשם לגרום למותו של המתלונן בכוונה, וגרם לו לחבלות חמורות כשהוא נושא נשק חם.  כמו כן, נשא הנאשם והוביל נשק בלא רשות על פי דין לנשיאתו או להובלתו, עשה מעשה בכוונה למנוע או להכשיל הליך שיפוטי והחזיק על גופו סכין מחוץ לתחום ביתו או חצרו מבלי שהוכיח שעשה כן למטרה כשרה.

תשובת הנאשם לכתב האישום

3. הנאשם, באמצעות באת כוחו, אישר היכרות "מסוימת" בינו לבין המתלונן. הנאשם כפר בכל אשר יוחס לו בכתב האישום, למעט החזקת הסכין המתוארת בכיס מכנסיו, וזאת ל"מטרה כשרה", שהינה "לצרכי עבודתו".  נטען כי בכל מקרה לא תוכח כוונת המתה מצד הנאשם.

גדר המחלוקת

4. ההגנה אינה חולקת על אופן התרחשות האירוע כפי שתואר בכתב האישום, אלא על זיהויו של הנאשם כמי שביצע את הירי (ראו סעיף 97 לסיכומי ההגנה). לחלופין, טענה ההגנה כי אם ייקבע שהמאשימה עמדה בנטל ההוכחה לפיו הנאשם ביצע את הירי לעבר המתלונן, הרי שהמעשה והיסוד הנפשי עולים לכל היותר כדי עבירה של גרימת חבלה.
5. כתב האישום מייחס לנאשם עבירות של ניסיון לרצח, גרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, נשיאה והובלה של נשק שלא כדין והחזקת סכין למטרה שאינה כשרה.

הנאשם הודה בקיומה של היכרות מוקדמת בינו לבין המתלונן, אך כפר במעשים אשר יוחסו לו, למעט החזקת הסכין אותה הטעים שנועדה לצרכי עבודתו.

המחלוקת נסובה, בעיקרה, סביב שאלת זהותו של מי שביצע את הירי לעבר המתלונן, אשר לשיטת המאשימה נועד לרצחו, ובסופו של יום גרם לו לחבלות קשות בגופו, כמתואר בכתב האישום.

תמצית טיעוני המאשימה

6. המאשימה, באמצעות ב"כ עו"ד רותם נוימן וסרמן, טענה כי מכלול הראיות מבססות מעבר לספק סביר את זהותו של הנאשם כמי שירה במתלונן ונמלט מהמקום, כמתואר בעובדות כתב האישום. נטען כי זהות הנאשם כמי שביצע את הירי הוכחה מחומרים שנתפסו במצלמות אבטחה אשר הוצבו בפתח ביתו של הנאשם, בסמוך לגינת המשחקים וברחובות סמוכים, המתעדים את מסלול היורה וההתרחשות באירוע הירי.  נטען כי יש לדחות את טענות ההגנה באשר לקבילות החומרים שנתפסו במצלמות אבטחה בהעדר צו שיפוטי, משהוכח כי החיפוש במצלמות נעשה בנסיבות בהן ניתנה הסכמה מדעת של הבעלים המהווה על פי הפסיקה מקור סמכות, ומכל מקום אין לפסול את הראיות אלא לקבוע את משקלן.  נטען כי הנאשם זוהה באחד הסרטונים, ובעקבותיו הגיעו השוטרים לביתו של הנאשם, שם נערך חיפוש כדין במחסן ובביתו ונתפסו בגדים, קסדה, אופניים ותיק משלוחים בעלי סימנים זהים לחפצים שנראים בתיעוד של הנאשם בסמוך לזירת האירוע.  נטען להימצאות שרידי ירי על שיערו, ידיו ובגדיו של הנאשם, וכן על תיק המשלוחים והקסדה, המתאימים לתחמושת שנתפסה בזירה.  נטען להעדר בסיס לטענה בדבר זיהום התפוסים ו"העברה שניונית" של שרידי ירי בתהליך הובלתם ודיגומם.  נטען כי המתלונן מסר פרטים מזהים בעדותו שנגבתה בבית החולים, לרבות שמו וכינויו של הנאשם, ומניע למעשה, המצטרפים לכלל הראיות.  נטען כי אמרות הנאשם לשוטרים בעת מעצרו מהוות ראשית הודאה במעשים המיוחסים לו, זאת בעוד שגרסתו לא העלתה טענת אליבי פרט להכחשה כללית.  נטען כי שתיקת הנאשם בחקירותיו מהווה חיזוק לראיות המאשימה.  באשר לעבירה של החזקת סכין, נטען כי לא הוכחה טענת הנאשם כי החזיק בסכין למטרה כשרה.  טענות התביעה, אלו ונוספות, תובאנה בחשבון בניתוח כלל הראיות והטענות בהכרעת הדין לגופה.

תמצית טיעוני ההגנה

7. הנאשם, באמצעות עו"ד אבישג כהן-בן נתן, טען כי התשתית הראייתית שהציגה המאשימה אינה מוכיחה את אשמתו מעבר לספק סביר, ועל כן יש לזכותו מהעבירות שיוחסו לו בכתב האישום. נטען, בין היתר, כי התשתית הראייתית שהציגה המאשימה אינה מצביעה על זיהוי של הנאשם כמי שביצע את העבירה.  נטען כי המשטרה כשלה בעצם זיהום הזירה, ביצעה כשלים חקירתיים, לקתה באיסוף הראיות המוביל לפסולתן - הן ביחס לראיות חפציות והן ביחס לאיסוף הסרטונים ממצלמות האבטחה.  נטען כי המתלונן שתק שתיקה רועמת, ולצד הקשיים בדרך גביית אמרתו בבית החולים, נעשה ניסיון של השוטרים לקשור ולשתול בגרסת המתלונן את זהותו של הנאשם כמבצע הירי.  נטען כי לא הוצג כל מניע לירי מצד הנאשם במתלונן.  נטען לכשלים באופן איסוף הראיות וזיהום ראיות, אשר פגעה בחוות דעת המומחית מטעם התביעה בכל הנוגע לזיהוי שרידי ירי על הנאשם וחפציו, כך שלא מן הנמנע שמדובר בהעברה שניונית של שרידי ירי אל החפצים שנתפסו, והפסולים ממילא.  טענות ההגנה, אלו ונוספות, תובאנה בחשבון בניתוח כלל הראיות והטענות בהכרעת הדין לגופה.

דיון והכרעה

8. המשפט הפלילי מחייב את התביעה להוכיח את אשמתו של נאשם בפלילים על יסוד תשתית ראייתית קבילה ומספקת, המוכיחה את עובדות כתב האישום מעבר לספק סביר, אך אין עליה נטל להוכיח את העובדות מעבר לכל ספק אפשרי, ועל בית המשפט להשתכנע כי האשמה הוכחה בהתאם לנטל זה כתנאי להרשעה. בבסיסו של כלל זה הכרעה ערכית, המכירה בעצמתה של הרשעה בפלילים, בתיוג החברתי ובעונשים הנלווים לה, ומוסיפה ומכירה במגבלותיו של הליך הבירור העובדתי בבית המשפט, שמטבע הדברים מבוצע בדיעבד, על סמך ראיות שהובאו לפני בית המשפט.  בדרך זו ניתנת העדפה למצב שבו אדם שביצע עבירה יזוכה בשל קשיי הוכחה, על פני מצב בו אדם יורשע על לא עוול בכפו (סעיף 34כב(א) לחוק העונשין; ערעור פלילי 6295/05 וקנין נ' מדינת ישראל (25.01.2007); ע' גרוס ומ' עורקבי "מעבר לספק סביר" קרית המשפט א 229 (2001)).
9. כתב האישום מגולל כאמור מקרה קשה שעיקרו ניסיון רצח של אדם, בטבורה של העיר תל אביב, בצהרי היום, בעת שהקרבן שהה בגינת משחקים עם רעייתו ההרה ובנו הפעוט. מעשה זה ויתר המעשים המפורטים בכתב האישום יוחסו לנאשם, אשר מצדו לא הכחיש היכרות עם המתלונן, קרבן ניסיון הרצח, אשר נפצע קשה ונזקק לטיפול רפואי משמעותי וממושך, אך הכחיש את כלל המעשים והעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, ומשכך נפערה לפנינו יריעת מחלוקת רחבה.  לצורך הדיון וההכרעה, אסקור את הבסיס התחיקתי על כלל רכיבי העבירות הנדרשים לשם הרשעה בהן, אבחן באופן פרטני את השתלשלות האירועים המפורטת בכתב האישום, אסקור את עיקרי העדויות, הראיות והטיעונים הרלוונטיים ואדרש לקביעות עובדתיות ולהסקת מסקנות.
10. אקדים אחרית לראשית, ואציין כי לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים, מהעדויות ומהראיות שהוצגו מטעם הצדדים, ממכלול נסיבות העניין ומאותות האמת והשקר שנתגלו ביחס לעדים, ובראשם עדויותיהם של המתלונן והנאשם, לצד כלל הראיות הרבות, באתי למסקנה שהמאשימה הניחה מסה ראייתית מספקת לצורך קביעת ממצאים מרשיעים לחובת הנאשם, המצדיקים הרשעתו בכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום, במידת הוודאות הנדרשת במשפט הפלילי. ההגנה מנגד לא עוררה ספק סביר בעצמה הדרושה כדי לחלץ את הנאשם מהרשעה נוכח העדויות והראיות המפלילות שסגרו עליו, בעוד עדות הנאשם נמצאה לוקה באמינותה ובמהימנותה.
11. לנאשם מיוחסות כאמור העבירות הבאות: ניסיון לרצח, גרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, נשיאה והובלה של נשק שלא כדין והחזקת סכין למטרה שאינה כשרה.

תחילה אסקור את רכיבי עבירת ניסיון לרצח, הנדרשים לשם הרשעה בביצועה, ולאחר מכן אבחן האם הוכחו רכיבי אלו מעבר לספק סביר.

עבירת ניסיון לרצח

12. עבירה של ניסיון לרצח מוגדרת בסעיף 305(1) לחוק העונשין בזו הלשון:

"העושה אחת מאלה, דינו - מאסר עשרים שנים: