0

כאמור ההסכם הנזכר בין העירייה לבין המשטרה לא הוצג לבית המשפט ולא הובאה עדות הקשורה במישרין להסכם זה.  סעיף 32(ב) לפסד"פ מורינו מפורשות כי לא ייתפס מחשב או דבר המגלם חומר מחשב, אם הוא נמצא בשימושו של מוסד, כגון רשות מקומית, אלא על-פי צו של בית משפט.

הגם שרשויות מקומיות מוסמכות להציב מצלמות לצורך אכיפת עבירות תעבורה ספציפיות, בכפוף לתנאים המצמצמים פגיעה בפרטיות (כמו הגבלות על זיהוי נוסעים ועוברי דרך), אינה גורעת מהצורך בצו שיפוטי כאשר המשטרה מבקשת לגשת לתיעוד זה למטרת חקירת פשע.  הסמכות של הרשות המקומית היא למטרות אכיפה ספציפיות המוגדרות בחוק (ראו למשל, סעיפים 27א1(א)(1) וסעיף 27א1(ה) לפקודת התעבורה [נוסח חדש]), בעוד שגישת המשטרה לחומר מחשב לצורך חקירה פלילית כפופה לדיני החיפוש והפרטיות.  על-כן, במסגרת חקירת משטרה בחשד לביצוע עבירה, על המשטרה להצטייד בצו של בית משפט כדי לחדור למצלמות שהותקנו על ידי רשות מקומית, שכן גישה לחומר מחשב נחשבת לחיפוש הפוגע בפרטיות.  עם זאת, במקרים דחופים של חשד לביצוע פשע וצורך מידי למנוע העלמת ראיות, קיימת סמכות לשוטר לבצע חיפוש ללא צו כדי לתפוס את המצלמות, בכפוף לתנאים, כאמור בסעיף 25 לפסד"פ.

אשר על כן, אין בידי לקבוע כי הסכם כלשהו, אשר כאמור לא הוצג לפני בית המשפט, גובר על הוראות החוק המפורשות.  משכך גם החדירה למצלמות עיריית תל אביב-יפו בוצעה שלא כדין.

73. נמצא אם כן כי כל הסרטונים הרלוונטיים נתפסו מתוך מצלמות, חלקן פרטיות וחלקן של רשות מקומית או עמותה, מבלי שמשטרת ישראל הצטיידה מראש בצו של בית משפט. יתר על כן, אף לו ניתן היה לחדור לאותן מצלמות ולהעתיק מתוכן את הסרטונים מכוח הלכת בן-חיים, נמצא כי אפילו בסטנדרט זה לא עמדה המשטרה, משום שההסכמות שנתקבלו מבעלי המצלמות לא היו הסכמות מדעת.  משכך, אין מנוס מהקביעה כי פעולות החיפוש - חדירה והעתקת הסרטונים ממצלמות האבטחה הנזכרות, נעשו שלא כדין.

קבילות הסרטונים שנתפסו מכוח דוקטרינת הפסילה הפסיקתית

74. לאחר שהגעתי למסקנה כי השגת התיעוד המצולם ממצלמות האבטחה השונות נעשתה שלא כדין, יש לבחון את השלכת העדר החוקיות ביחס לשאלת קבילות או פסילת הראיות - אותם סרטונים שהועתקו ממצלמות האבטחה.
75. כידוע, דוקטרינת פירות העץ המורעל שמולדתה בארצות הברית, לא אומצה בשיטתנו המשפטית. לפי דוקטרינה זו היה על בית-משפט לפסול לא רק את הראיה שהושגה כתוצאה ישירה מהפרת זכויות חוקתיות, אלא גם כל ראיה אחרת שאותרה במישרין או בעקיפין באמצעות המידע שנחשף באותה ראיה ראשונה.  הטעם לדחיית דוקטרינה זו נעוץ בהעדפת תכלית הגינות ההליך המשפטי וטוהרו, על-פני התכלית ההרתעתית-חינוכית העומדת בבסיסה.  נקודת מוצא זו הייתה ועודנה עמנו.

עם זאת, תחילתה של תזוזה בנקודת האיזון שבין האינטרסים והערכים המתחרים בסוגית קבילות ראיות במשפט הפלילי, יצאה מבית המשפט העליון בפסיקתו בערעור פלילי 5121/98 רפאל יששכרוב נ' התובע הצבאי הראשי, פ"ד סא(1) 461 (להלן: "יששכרוב").  הלכה זו יצרה לראשונה דוקטרינת פסילה כללית, הנוגעת לראיות שהושגו בניגוד לדין ושקבלתן כראיה תוביל לפגיעה בהוגנות ההליך.  משמעות הדברים היא במתן משקל נכבד לזכויות הנאשם וצדדים שלישיים, לצד הערכים הנוהגים עמנו מקדמת דנא - גילוי האמת ולחימה בעבריינות.  מכאן, דינן של ראיות, לקבילות או לפסלות, ייקבע גם בכפוף לביקורת שיפוטית על אודות הדרך בה הושגו.

76. בהתאם לדוקטרינת הפסילה הפסיקתית, כפי שעוצבה בפ"ד יששכרוב, מוקנה לבית המשפט שיקול דעת לפסול ראיות שהושגו שלא כדין. דוקטרינת הפסילה הפסיקתית הינה יחסית וגמישה, אשר נועדה למנוע פגיעה מהותית בזכותו החוקתית של נאשם להליך הוגן, במקרה שבו תתקבל במשפטו ראיה שהושגה שלא כדין.  על כפות המאזניים מונחים מצד אחד הצורך להגן על זכויות הנאשם והגינות המשפט הפלילי; ומהצד השני, ערכים ואינטרסים ציבוריים שונים וביניהם: האינטרס הציבורי בהעמדה לדין, מיצוי הליכים והוצאת האמת לאור, הלחימה בעבריינות, ההגנה על שלום הציבור והשמירה על זכויותיהם של נפגעי העבירה בכוח ובפועל.
77. דוקטרינה זו מעוגנת כיום גם בסעיף 56א לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 והיא חלה על כל סוגי הראיות, לרבות ראיות חפציות, ותכליתה העיקרית היא הגנה על הגינות ההליך הפלילי וטוהרו.
78. לשם עריכת האיזון בין הערכים המתנגשים הללו, נקבע כי על בית המשפט להתחשב בין היתר, בשלוש קבוצות של שיקולים רלוונטיים, לשאלה אימתי קבלתה במשפט של ראיה שהושגה בדרך בלתי חוקית, בלתי הוגנת או תוך פגיעה שלא כדין בזכות אדם מוגנת, תפגע פגיעה משמעותית בזכותו של נאשם להליך הוגן שלא לפי גדריה של פסקת ההגבלה שבחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. לשון אחר, לשם פסילתה של ראיה שהושגה שלא כדין נדרש כי קבלתה במשפט תפגע בהגינות ההליכים כלפי הנאשם - פגיעה שהיא משמעותית, לתכלית שאינה ראויה ובמידה שעולה על הנדרש.  אי-לכך, בהביאי בחשבון את השיקולים הרלוונטיים שנמנו בפסיקה, אבחן עתה את שאלת קבילות או פסלות ממצאי החדירות למצלמות האבטחה בנסיבות דנא.
79. קבוצת השיקולים הראשונה עוסקת באופייה וחומרתה של אי-החוקיות או אי ההגינות שהייתה כרוכה בהשגת הראיה. בהינתן כי תחולת דוקטרינת הפסילה הפסיקתית מותנית בהשגת ראיה שלא כדין, קרי בדרך בלתי חוקית, בלתי הוגנת או תוך פגיעה שלא כדין בזכות מוגנת, הרי שקבוצת שיקולים זו מתמקדת בהתנהגותם הפסולה של רשויות החקירה.

בהקשר זה, יש לתן את הדעת, בין היתר, לנתונים הבאים: אופייה וחומרתה של חוסר החוקיות או אי ההגינות שהיו כרוכים בהשגת הראיה; האם נעשה שימוש באמצעי חקירה בלתי כשרים במכוון ובזדון או שמא בתום-לב; האם מתקיימות "נסיבות מקלות" שבכוחן להפחית מחומרתה של אי החוקיות שהייתה כרוכה בהשגת הראיה; באיזו מידה של קלות ניתן היה להשיג את הראיה באופן חוקי והאם הראיה הייתה מתגלית או מושגת על-ידי רשויות אכיפת החוק, גם לולא השימוש באמצעי החקירה הבלתי כשרים.

80. במקרה הנדון, חדירת המשטרה והעתקת סרטונים ממצלמות אבטחה, הן פרטיות והן של רשות מקומית, ללא צו שיפוטי ואף מבלי שהתקבלה הסכמה מדעת של בעלי המצלמות, כאשר ספק אם היה בכך כדי להכשיר את החדירה, מהווה השגה שלא כדין. ברם, התרשמתי מעדויות השוטרים וכלל הראיות שהונחו לפנינו כי השוטרים שביצעו את תפיסת המצלמות והחדירה לשם העתקת הסרטונים לא פעלו בזדון, בחוסר תום לב, או מתוך מניע להפיק רווח חקירתי כתוצאה ממחדל בביצוע החדירה למצלמות.  התרשמתי מעדויות השוטרים דניאל וגיורי סברו באמת ובתמים כי די היה בהסכמה שקיבלו מבעלי המצלמות, באופן המתואר, לרבות הסכמות עם עיריית תל אביב כדי לאפשר את החדירה במקום למצלמות האבטחה.  חיזוק לכך מצאתי בעדות השוטר דניאל בכל הנוגע לחששותיו שמא אמו של הנאשם לא הבינה אותו כראוי בשל קשיי שפה והמלצתו להוציא צו כדי להיות על הצד הבטוח, כמו גם הוצאת הצו בעניין המצלמות שברחוב סומקן 15 תיק אזרחי בנסיבות שפורטו לעיל.

הנה כי כן, נחה דעתי כי השוטרים פעלו בתום-לב, ללא כוונת זדון, וברור שלא היה ניסיון להפליל את הנאשם דווקא, שכן בעת החדירה למצלמות והעתקת הסרטונים, זהותו כלל לא הייתה ידועה.