זאת ועוד; סבורני כי ככל שהמשטרה הייתה פועלת בדרך המלך ופונה לבית המשפט לקבלת צווי חיפוש במצלמות המדוברות, בהינתן נסיבות העניין, הרי שסיכוי גבוה כי צווים כאלו היו ניתנים, ולראיה לכך אותו צו חיפוש שניתן על ידי בית המשפט השלום בתום דיון שהתקיים לפניו במעמד צד אחד, לגבי המצלמות ברח' סומקן 15 תיק אזרחי וסהרון 8 תיק אזרחי (ת/59). לפיכך, נחה דעתי כי לא נפגעה זכותו של הנאשם להליך הוגן.
- קבוצת השיקולים השנייה עוסקת במידת ההשפעה של אמצעי החקירה הפסול על הראיה שהושגה. בהקשר זה נבחנת המידה שבה אי החוקיות או אי ההגינות שהייתה כרוכה בהשגת הראיה עשויה להשפיע על מהימנותה ועל ערכה ההוכחתי של הראיה, והאם לראיה שהושגה שלא כדין ישנו קיום נפרד ועצמאי מאי-החוקיות או אי-ההגינות שהייתה כרוכה בהשגתה.
- במקרה דנן עסקינן ב"ראיה חפצית", אשר על-פי הפסיקה, בין מציאתה לבין התנהלות פסולה של חוקרי המשטרה קיימת לרוב זיקה מוחלשת יותר, בניגוד למשל להודאת נאשם (ראו: ערעור פלילי 9897/05 אלמגור נ' מדינת ישראל, פס' 11 (23.11.2006)). לפיכך ניתן לקבוע כי לסרטונים שהופקו מתוך מצלמות האבטחה יש קיום עצמאי שלא ניתן להטיל פגם באמינותו ובקיומו העצמאי כראיה, ללא קשר לאי החוקיות שבפעולת המשטרה, וכי הפגם לא השפיע על מהימנותה של הראיה (יששכרוב, פס' 71 לפסק דינה של השופטת ביניש). יובהר כי אף ההגנה לא חלקה כי נעשה שיבוש כלשהו או עריכה מגמתית בתוכנם של הסרטונים.
- קבוצת השיקולים השלישית עוסקת באיזון הדרוש בין השפעת פסילת הראיה על מלאכת עשיית הצדק, תוך בחינת מהות העבירה המיוחסת לנאשם ומידת חומרתה. בהקשר זה יש לתן את הדעת לשאלה האם המחיר החברתי הכרוך בפסילת הראייה גבוה מן התועלת החברתית שתצמח מכך. הפרמטרים העיקריים בעניין זה הינם חשיבות הראיה להוכחת האשמה, מהות העבירה המיוחסת לנאשם ומידת חומרתה.
- עניינם של קבוצת שיקולים זו בבחינת ההשפעה שתהא לפסילת הראיה על מלאכת עשיית הצדק במובנה הרחב. כאשר מדובר בראיה מרכזית ומכרעת לתביעה וכאשר העבירות המיוחסות לנאשם חמורות מאד, יתכן שפסילת הראיה עשויה לפגוע מעבר למידה הראויה באינטרסים הנוגדים שעניינם לחימה בפשע והגנה על שלום הציבור ועל נפגעי העבירה, לרבות נפגעים פוטנציאליים. בנסיבות אלה, פסילת הראיה תוביל לידי כך שהאשם בביצוע עבירות חמורות לא ייתן את הדין על מעשיו - תוצאה שעלולה כשלעצמה לפגום בעשיית הצדק ובאמון הציבור בבתי-המשפט.
"קבוצת השיקולים השלישית שעשויה להיות רלוונטית להכרעה בשאלת קבילותה של ראיה שהושגה שלא כדין, עניינה בהשפעה שתהא לפסילת הראיה על מלאכת עשיית הצדק במובנה הרחב. השאלה המרכזית המתעוררת בהקשר זה הינה האם המחיר החברתי הכרוך בפסילת הראיה גבוה מן התועלת האפשרית שתצמח מכך. הפרמטרים העיקריים בעניין זה הינם חשיבות הראיה להוכחת האשמה, מהות העבירה המיוחסת לנאשם ומידת חומרתה. כאשר מדובר בראיה חשובה ומכרעת לתביעה וכאשר העבירות המיוחסות לנאשם חמורות מאד, הרי פסילת הראיה עשויה לפגוע יתר על המידה באינטרסים הנוגדים שעניינם לחימה בפשע והגנה על שלום הציבור ועל נפגעי העבירה. בנסיבות אלה, פסילת הראיה תוביל לידי כך שהאשם בביצוע עבירות חמורות לא ייתן את הדין על מעשיו - תוצאה שעלולה כשלעצמה לפגום בעשיית הצדק ובאמון הציבור בבתי-המשפט" (יששכרוב, פס' 72).