רוזנגרטן מסר בעדותו כי שרידי הירי שנמצאו על הנאשם ועל בגדיו הם בכמויות זעירות ואין לייחס לממצאים אלה כל משמעות היות ואין בהם לקשור את הנאשם לאירוע הירי. רוזנגרטן מסר עוד כי התרמיל שנמצא בזירה לא נבדק ולמעשה אין ידיעה בדבר סוג התחמושת ששימשה באירוע הירי, כאשר בתיק המשלוחים נמצאו שרידי ירי משני סוגי תחמושת מערבית ומזרחית.
כשנשאל האם הוא מסכים ש-90% משרידי הירי נושרים מהגוף בתוך כשעה לאחר אירוע הירי, השיב כי בנושא שרידי ירי ישנה שונות גדולה מאוד בין מאמרים רבים וכי שרידי ירי כבדים נופלים לאחר אירוע ירי והדבר תלוי במקום בו הם נמצאים, כך שאף אחד לא יכול לקבוע בוודאות את אחוזי הנשירה. רוזנגרטן אישר כי פעולות מכאניות שמבצע היורה לאחר הירי, למשל: מחיאת כף, שפשוף ידיים או שטיפת ידיים מפחיתות משרידי הירי בידיו. לגבי חפצים, הרי שמאחר ששרידי ירי הם מתכתיים בגודל של מספר מיקרונים, הישארותם בתוך סיבי בגדים תיארך זמן רב יותר מאשר על קסדה (עמ' 639 לפרוט').
רוזנגרטן מסר כי ככלל רוב שרידי הירי אינם עוברים בהעברה משנית וכי קיימת שונות בייחוס שיעורי ההעברה בין המאמרים הקיימים בתחום. כשנשאל מהו שיעור ההעברה בזרם המרכזי, השיב 25% בערך (עמ' 640 לפרוט').
רוזנגרטן מסר כי חלקיק אחד מתוך 12 חלקיקים של שרידי ירי אינו יכול להיות שריד של "זיכרון של הנשק" השייך לירי באירוע אחר, מאחר שמדובר בשריד ירי המהווה 8% מתוך יתר החלקיקים. כשנשאל על מה הוא מסתמך בקביעתו זו השיב שזה מניסיונו (עמ' 642 לפרוט'). רוזנגרטן מסר כי על סמך הנתונים מתיק העבודה, נמצאו תערובות שונות של תחמושת בתיק המשלוחים וייתכן כי תיק המשלוחים הכיל נשקים אחרים. לדבריו, מאחר שלא נבדק סוג התחמושת ששימש באירוע הירי לא ניתן לשייך את שרידי הירי לאירוע הירי המסוים (עמ' 647 לפרוט').
רוזנגרטן מסר כי תחמושת המיוצרת בישראל כוללת שני סוגים, כשאחד מהם מכיל אלומיניום. לטענתו מומחית התביעה אינה יכולה להסתמך על סדרת ייצור של תחמושת ישראלית IMI ולהניח שיש בה או אין בה אלומיניום (עמ' 662-663 לפרוט').
רוזנגרטן מסר כי לשרידי ירי בודדים שנמצאו על שיערו, ידיו ובגדיו של הנאשם אין כל ערך ראייתי בשל האפשרות להעברה שניונית הן מסביבת העבודה והן לאורך שרשרת המוצג. לטענתו, לא ניתן לדעת האם השוטר שדגם את הנאשם ואת המוצגים לא היה מזוהם בשרידי ירי (עמ' 665 לפרוט').