רוזנגרטן מסר כי אין משמעות להצטברות שרידי הירי שנמצאו על גופו של הנאשם ועל בגדיו. לדבריו, על מנת שלהצטברות שרידי הירי תהיה משמעות צריך להוכיח קשר בין כל המוצגים. בהמשך מסר כי על מנת להסיק מסקנה מהצטברות שרידי הירי שנמצאו על מוצגים שונים יש לערוך ניסוי סטטיסטי ולבחון את הסבירות להימצאות שרידי הירי על המוצגים (עמ' 667-669 לפרוט').
רוזנגרטן מסר כי לא ניתן לשלול העברה שניונית של שרידי ירי לבגדיו של הנאשם מאחר שלא ניתן לדעת מה היה בסביבה בה הם נתפסו ומה היה על השוטר שתפס אותם. לדבריו, שוטר שנושא נשק נחשב לאדם מזוהם בשרידי ירי (עמ' 673-674 לפרוט').
רוזנגרטן אישר כי שימוש בכפפות סטריליות בעת ביצוע הדגימות מפחית את הסיכון לזיהום המוצגים והנאשם בשרידי ירי. בהמשך מסר כי החלפת כפפות בלבד אינה מספיקה וכי הדרך הנכונה להפחית אפשרות לזיהום שניוני היא בשטיפת הכפפות לפני הורדתן ולאחר מכן שטיפת הידיים (עמ' 675 לפרוט').
התביעה הציגה לרוזנגרטן מאמר בנושא הימצאות שרידי ירי על שוטרים ובניידות משטרה (ת/102) ונאמר לו כי בבדיקת 17 חוקרי זירה לא נמצאו שרידי ירי על 14 מהם. לאחר שניתנה לרוזנגרטן האפשרות לעיין במאמר, השיב כי עדיין קיימת אפשרות להעברה שניונית של שרידי ירי גם על ידי חוקר זירה אחד (עמ' 676-678 לפרוט'). הוצג לרוזנגרטן מאמר בנושא הימצאות שרידי ירי בכלי רכב ובמתקני מעצר (ת/103) ונאמר לו כי על פי תוצאות המחקר המתואר בו הפוטנציאל לזיהום הנאשם בשרידי ירי הוא נמוך, ובמענה הפנה למאמר משנת 2021 לגביו טען כי בבדיקת אוכלוסייה כללית שהיא בעלת סיכוי נמוך להיפגש עם כלי נשק, נמצאו 7% סיכוי לזיהום בשרידי ירי (עמ' 679 לפרוט'). כשהוצג בפני המומחה מאמר נוסף (ת/104) ונאמר לו כי על פיו ההסתברות למציאת שריד ירי אחד על ידי אדם חף מפשע הוא 0.17 וכי ההסתברות למציאת שני שרידי ירי על ידי אדם חף מפשע הוא 0.02, השיב רוזנגרטן כי אינו יכול לחלוק או שלא לחלוק על קביעה זו (עמ' 684 לפרוט').
כשנאמר לרוזנגרטן כי על פי הספרות המקצועית, הסיכוי לזיהום המוצגים בשרידי ירי בדרך של העברה שניונית הוא נמוך, השיב כי מדובר בהשערות כאשר לא ניתן לדעת באיזו דרך הגיעו שרידי ירי אל שיערו וידיו של הנאשם, והאם שרידי הירי שנמצאו על גופו ועל בגדיו שייכים לאירוע הירי הואיל ולא ידוע האם התחמושת שהייתה בזירה מתאימה לשרידי הירי שנמצאו (עמ' 685 לפרוט').