אשר על כן, מצאתי ליתן משקל של ממש לממצאי שרידי הירי כראיה הקושרת בין הנאשם לבין אירוע הירי.
התנהגות מפלילה וראשית הודאה מצד הנאשם
- השוטר עמנואל אביב ערך כאמור דו"ח פעולה ביום 20.7.2022 בשעה 13:21, במסגרתו תיעד בין היתר כי במהלך החיפוש בחדרו של הנאשם בדירת משפחתו, התנהל בינו לבין הנאשם השיח הבא: "העצור אמר לי שאין בבית כלום ושהוא לא מבין למה באנו אליו. אמרתי לו שאני לא סתם הגעתי דווקא אליו וכ"כ מהר גם, ושאלתי אותו שוב האם הוא מבין למה אני אצלו, העצור אמר לי שכנראה משהו שקשור לירי, שאלתי אותו ומה אני מחפש אתה רוצה להגיד לי, עצור הנהן עם ראשו וסימן לי ביד ימין שלו צורה של אקדח. אמרתי לעצור האם הוא מוכן להראות לי איפה זה נמצא, העצור אמר לי שהוא מפחד על המשפחה שלו ושאני אבטיח לו שאני מתחייב לו שאשמור עליו ועל הבית שלו ואז הוא יקח אותי לאזור שבו הוא שם את זה באזור של הים ביפו. אמרתי לעצור אני לא יכול להבטיח לו דבר כזה כי אין ביכולתי להיות חברת אבטחה, ושהוא צריך לומר בחקירה בדיוק למה הוא פוחד ומה קרה שגרם לו לעשות את מה שעשה. בשלב זה סיימתי את השיח עם העצור מאחר ולא רצה שנדבר יותר כי אני לא מבטיח לו שום דבר שהוא מבקש" (ת/12).
השוטר אביב חזר על הדברים הללו גם בעדותו, במענה לשאלות הסנגורית, וטען כי הנאשם סימן בידו הימנית צורה של אקדח, ואף הבהיר כי בשלב זה לא אמר לנאשם שמדובר באירוע ירי (עמ' 193-195 לפרוט').
עדות השוטר אביב מקבלת חיזוק מדו"ח הפעולה שערך השוטר אמביעלה טספאהון מיום 20.7.2022, לפיו במהלך החיפוש נשאל על ידי אמו של הנאשם מה עשה בנה ובמה הוא חשוד והשיב לה שהוא לא יכול להגיד לה (ת/62). כאמור אמו של הנאשם נכחה בחיפוש בנה. דברים אלו מחזקים את הגרסה לפיה באותו השלב לא נמסר לנאשם על אירוע הירי המיוחס לו.
- בדו"ח מעצרו של הנאשם ביום 20.7.2022 בשעה 15:25, נרשם כי הנאשם ביקש בתגובתו למעצר: "אני צריך שתשמרו לי על המשפחה שלא יפגעו בהם" (ת/13).
- צוין כי בעת מעצרו של הנאשם נעל נעליים בצבע שחור מסוג "אנדר ארמור" שהיו מלאות בחול בתחתיתם (ת/10). ברם, מאחר ולא הוצגה כל ראיה בקשר לסוג החול ו/או ניסיון להתחקות אחר מקורו, לא מצאתי לתן כל משקל לפרט זה.
- בחקירותיו במשטרה נשאל הנאשם על אודות תנועת ידו בביתו עת סימן לשוטר אביב בידו הימנית צורה של אקדח, וביקש ממנו הגנה על ביתו ומשפחתו, אך הוא בחר לשתוק (ת/74א, ת/74ב). בעדותו בבית המשפט הכחיש הנאשם שסימן לשוטר צורה של אקדח, כמו גם שאמר לשוטר שיראה לו היכן החביא את האקדח אם יבטיח לשמור על משפחתו (עמ' 616-617 לפרוט').
- נשאלת אם כן השאלה, האם המתואר לעיל מהווה ראשית הודאה מצד הנאשם. כידוע, "ראשית הודאה" היא התבטאות או התנהגות של נאשם המבטאת תחושת אשם או הכרה באשמה, אך אינה מגיעה לכדי הודאה מלאה ומפורשת בביצוע העבירה; היא משמשת כראיה עצמאית בעלת משקל, ויכולה להוות סיוע או חיזוק לראיות אחרות, אך אינה מספקת כבסיס עצמאי להרשעה. להבדיל מהודאה מלאה, שהיא הודאה ישירה ומושלמת בקיומה של עובדה מפלילה או בביצוע העבירה, ראשית הודאה משקפת תחושת אשמה ללא הודאה מפורשת בעובדה מרשיעה. הודאה, ובכלל זה "ראשית הודאה", אינה חייבת להיות מפורשת, והיא עשויה להשתמע גם מכללא. היא נדרשת להיעשות בדרך של התבטאות, בין בעל פה ובין בכתב, ואף יכולה לכלול התבטאות באמצעות תנועות וסימנים. התנהגות מפלילה, כגון זו המבטאת תחושת אשם או שמתחייבת ממנה מסקנה מסבכת, מהווה אף היא מעין "ראשית הודאה" בהתנהגות (ראו: יניב ואקי דיני ראיות כרך ב, עמ' 881 (2020)).
- תנועות הידיים והאצבעות של הנאשם, כפי שתוארו על ידי השוטר אביב מבלי שנסתר, יש בהן כדי ראיה מפלילה, על כל המשתמע מכך בנסיבות הענין, עד כדי אפשרות לראות בכך כדי "התבטאות" ולעניין זה אפנה אל האמור בספרו של כב' השופט י. קדמי "על הראיות" (חלק ראשון) הדין בראי הפסיקה, תש"ע-2009, בעמ' 21: "התבטאות כאמור יכול ותהיה בדיבור, יכול ותהיה בכתב; ואין מניעה שתהיה ב'שפת הגוף' לאמור: בסימנים ותנועות 'המדברים' בעד עצמם. וכך באו הדברים לכלל ביטוי בע״פ 4004/93: 'כידוע, הודאת חוץ... יכול שתיעשה בעל פה בפני כל אדם ובלבד שתעמוד בתנאי הקבילות הקבועים בסעיף 12 ... ולעניין משקלה הראייתי חד הוא אם נעשתה בכתב ולפני איש מרות, או בעל פה, לרבות ב׳תנועות וסימנים׳ לפני מי שאינו איש מרות'; ובהמשך - 'לשיטתי, אין מניעה לכך ש׳אימרה׳... תבוא לכלל ביטוי ב׳תנועות ובסימנים׳ המשמשים ׳תחליף׳ למלל או לכתב ו׳המדברים׳ בתור שכאלה בעד עצמם. לכן, הסרטה אילמת של ׳תנועות וסימנים׳ בעלי משמעות, תהווה, לשיטתי, ׳אימרה בכתב׳ לצורכי סעיף 10א...' (עמ' 166 לפסק הדין)".
- לענייננו, השוטר אביב תיאר את שראה בעיניו שלו, והעיד גם על תוכן השיחה שקיים עם הנאשם, אשר יש בה כדי לחזק את התיאור החזותי. סימון צורה של אקדח ביד על ידי חשוד יכולה להיחשב כ"ראשית הודאה", שכן הפסיקה מכירה בכך שהודאה, ובכלל זה ראשית הודאה, יכולה לבוא לידי ביטוי לא רק באמירות מפורשות אלא גם באמצעות תנועות, סימנים והתנהגות המבטאת תחושת אשם. משכך, סבורני כי יש בתנועת ידו של הנאשם, כמו גם בניסיונו לנהל מעין משא ומתן עם השוטר אביב בכך שמצדו הציע לגלות היכן הטמין את כלי הנשק, שאותו סימן כביכול בתנועת ידו, בתמורה להתחייבות המשטרה לשמור עליו ועל ביתו, כדי לשמש "ראשית הודאה" המצביעה על אשם מצד הנאשם. עם זאת, "ראשית הודאה" אינה מספיקה כשלעצמה להרשעה, אלא משמשת כראיה מחזקת או כ"דבר מה נוסף" למכלול הראיות.
- לאותה המסקנה הגעתי גם בקשר לאמירת הנאשם בחקירתו במשטרה ביום 27.7.2022, אז נחקר בפעם הרביעית, לאחר שנועץ בעורכת דינו. כפי שיפורט בהמשך, הנאשם לא שיתף פעולה בחקירותיו במשטרה ודבק בזכות השתיקה. ברם, כשהוטח בו שאם המתלונן לא ישרוד, הוא יעבור על הציווי "לא תרצח", השיב הנאשם בזו הלשון: "עזבי עכשיו, בלי קשר למה שאמרת, אם הלא תרצח, יש דבר כזה בתורה השכם להורגך השכם להורגו" (ת/74א, ת/74ב).
יש לציין כי הדברים נאמרו על רקע דברי הנאשם באותה חקירה, מהם ניתן להבין כי מבחינתו נפל קרבן להונאה כלכלית. וכך אמר: "אני הונו אותי, כל החיים שלי אני לא חי, סבבה? הונו אותי, איימו עלי, עשו לי דברים, החתימו אותי על חברות, התלוננתי, אתם כלום, אתם לא עוזרים בכלום, אתם הורגים בן אדם לאט לאט, את הנפש שלו" ... "חברות החתימו אותי על דברים שאני לא יודע, שזה באיומים ... שרפו לי את הבניין...".