הנאשם נשאל מדוע במהלך חקירתו אמר לחוקרת המשטרה את האמירה: "הקם להורגך השקם להורגו", והוא השיב: "זה היה בנושא שדיברנו על דת.  ...  הוא אמר לי איזה פסוק אז אמרתי לו את המשפט הזה.  אבל מה זה קשור לחקירה או לא יודע מה?" (עמ' 620 לפרוט').

כשנאמר לנאשם שבחקירתו במשטרה נמנע מלמסור דברים אותם מסר בעדותו, השיב כי הוא אינו מאמין במשטרה (עמ' 586 לפרוט').

144. הנאשם בפני לא עורר אמון כלל, והתרשמותי הבלתי אמצעית הינה של אדם אשר גרסתו, אינה גרסת אמת, כאחד הטומן ראשו בחול ומרחיק עצמו מכל אותן עדויות וראיות מפלילות אשר הונחו לפתחו של בית המשפט. כאמור, הנאשם בחר לשתוק במהלך חקירותיו במשטרה, וגרסתו נשמעה לראשונה בבית המשפט, כך שגרסתו נחשבת ל"גרסה כבושה", עדות שבאה לעולם רק לאחר שהנאשם נחשף לפרשת התביעה במלואה.  בנסיבות שכאלה, כבישת הגרסה מטילה ספק במהימנותה, נוכח החשש שהיא הותאמה לראיות התביעה שנחשפו בינתיים.  על הנאשם מוטל נטל להסביר באופן סביר ואמין את הטעם לכבישת גרסתו, וטענתו כי איבד אמון בשוטרים נשמעה כתירוץ נוח שיכול להתאים לכל מי שנמנע מלפרוס את גרסתו.
145. למעשה, גם בעדותו של הנאשם בבית המשפט הביע הנאשם הכחשה כללית למעשים המיוחסים לו מבלי שהתמודד עם העדויות והראיות הרבות שהוצגו מטעם התביעה, חלקן אובייקטיביות ובראשן הסרטונים והימצאות שרידי ירי עליו, בגדיו וחפציו, אשר הצביעו עליו באופן חד וברור. הנאשם התעלם מכלל הראיות והכחיש לאורך עדותו כל מעורבות באירוע הירי וטען כי לא ירה באף אדם, ואף לא נכח בסביבת ירי של אחר.  הנאשם אישר כי הוא מכיר את המקום בו תועד מתחת לבניין ברחוב נרדור 22, אך הכחיש כי דמותו תועדה בסרטון ממצלמות אבטחה באותו מקום.  הנאשם הכחיש כי אישר בפני השוטרים שהחפצים שנמצאו במחסן (אופניים, קסדה ותיק משלוחים) שייכים לו.  הנאשם טען כי אינו זוכר היכן היה ביום האירוע וכי באותו היום עבד תחילה בעבודתו במחזוריות ולאחר מכן המשיך לעבודתו כשליח.  הנאשם טען כי בעבודתו כשליח הוא עושה שימוש ביישומון ואישר כי ניתן היה לבדוק האם בזמן האירוע ביצע משלוח, אלא שטען שבמהלך חקירתו לא התבקש להציג לחוקרים מידע מתוך היישומון, וכשנשאל מדוע לא עשה כן מיוזמתו, השיב שאינו מאמין בשוטרים.  הנאשם אף לא הציג נתונים מאותו היישומון, שלכאורה יכולים היו ללמד על מיקומו בעת אירוע הירי, ואולי כך להצביע על חפותו, במסגרת הצגת פרשת ההגנה בבית המשפט.  טענת הנאשם כי במועד אירוע הירי עבד במשלוחים הינה בבחינת גרסה כבושה שעלתה לראשונה במשפט, ושעל פני הדברים ניתן היה בקלות יחסית לאמתה בבית המשפט.  כידוע, הימנעות נאשם מהבאת ראיה הנמצאת בהישג ידו ויש בכוחה לתמוך בגרסתו לחפות, פועלת לחובתו ותומכת בראיות המאשימה.
146. הכחשת הנאשם, במסגרת עדותו הכבושה, בכל מעורבות באירוע הירי עומדת בסתירה למול עדות המתלונן שנמסרה כשמונה ימים לאחר אירוע הירי בסמוך מיד לאחר שהתעורר ממצב של תרדמת, שבה מסר את שמו של הנאשם ופרטים מזהים רבים אודותיו כמי שירה בו, לרבות מניע אפשרי, הקשור בתלונה על הונאה שהגיש הנאשם במשטרה. הנאשם הכחיש את הכינוי המיוחס לו "יאיו", אישר היכרות עם המתלונן בנסיבות בהן התגוררו באותה שכונה, אך הכחיש כי שוחח עם המתלונן בעבר והכחיש סכסוך ביניהם.  הנאשם הכחיש כי המתלונן קשור לתלונה על הונאה שהגיש במשטרה ובהמשך עדותו טען שאינו יודע אם המתלונן קשור לכך.  כאמור הסרטונים מהזירה מלמדים כי הנאשם והמתלונן שוחחו ביניהם, כפי גרסת המתלונן, עובר לירי.
147. אשר על כן, אני מוצא לנכון לדחות את גרסתו הכבושה של הנאשם שנשמעה לראשונה במשפט ללא כל תמיכה בראיה חיצונית ולקבוע כי עדותו אינה ראויה לאמון.

זיהוי הנאשם כיורה על סמך מסכת הראיות

148. המאשימה הציגה מסכת ראיות איתנה, סדורה ומבוססת שיש בה כדי לקבוע מעבר לכל ספק סביר כי הנאשם הוא זה שירה לעבר המתלונן בגינת המשחקים, בנוכחות אשתו ובנו הפעוט, כפי שתועד גם במצלמות האבטחה הסמוכות למקום.
149. העדות המרכזית לקביעת זיהויו של הנאשם כמבצע המעשה המתואר בכתב האישום, שהינה בבחינת אבן הראשה של קשת הראיות שהציגה התביעה, הייתה זיהויו של הנאשם על ידי הקרבן, הוא המתלונן, אשר מסר שלל פרטים מזהים על אודות הנאשם, ובכללם: שמו המלא, כינויו, כתובתו, תיאורו, גילו, מוצאו, הטרגדיה שחוותה משפחתו בעקבות מות אחיו, פרטי השיחה שהתנהלה ביניהם - תחילה בפתח המספרה ובהמשך בגינת המשחקים, סוג הנשק באמצעותו בוצע הירי, המרחק ביניהם במהלך הירי, הקשר העסקי ביניהם ועוד. עדות זו נמצאה קבילה וזכתה לאמון מלא מהטעמים שפורטו בהרחבה.
150. ברם, בנסיבות כאן, אין די עדות המתלונן לצורך הקביעה כי הנאשם ביצע את המעשה, נוכח הציווי התחיקתי לחיזוק ראייתי לאמרת חוץ. המאשימה השכילה להציג מגוון ראיות מחזקות, המהוות מעבר לתוספת ראייתית מאמתת כפי הנדרש, ובכך עמדה איתנה בנטל ההוכחה המתחייב בהליכים פליליים.  הראיות המחזקות והמאמתות שהוצגו לבית המשפט, לצד עדות המתלונן, נדונו בהרחבה לעיל, ובכללן: מניע אפשרי למעשה; תיעוד מצולם של הנאשם הן בצאתו ובשובו לביתו והן בזירת האירוע ובסביבתה; תפיסת פרטי לבושו של הנאשם, האופניים, הקסדה והתיק; הימצאותם של שרידי ירי על גופו של הנאשם, בגדיו וחפציו; ראשיתן של הודאות מאת הנאשם; שתיקתו בחקירותיו במשטרה ועדות שנמצאה לא מהימנה ומתחמקת.
151. לאחר שבחנתי כל ראיה - ישירה ונסיבתית - וקבעתי מהימנותה לביסוס הממצא העובדתי שעלה ממנה, מצאתי כי צירוף הראיות מוביל למסקנה הגיונית, סבירה ויחידה לפיה הנאשם הוא מבצע הירי לעבר המתלונן. ההגנה לא העלתה כל הסבר חלופי מזכה למסקנה הברורה העולה ממסכת הראיות, שאף חוזקה בשתיקת הנאשם בחקירותיו במשטרה, בהתנהגותו המפלילה ובאמרות המהוות ראשית הודאה.  למעשה, משזיהוי הנאשם אינו מתבסס על ראיות נסיבתיות גרידא, וניצבת בראשן עדותו הישירה של המתלונן, וכן ראיות נוספות - אסתפק בלציין שגם מארג הראיות הנוסף, עליו עמדתי בפירוט, שקיים בעניינו איתן ביותר, ודומה שאף אם היה עומד לבדו, ואין זה המצב - היה בו די לקביעה כי הנאשם ירה קליע של כדור חי בגופו של המתלונן.

מחדלי חקירה

152. כידוע "על מנת להטיל ספק באשמתו של נאשם יש להראות כי נפל מחדל חקירה מהותי המקפח את הגנתו והיורד לשורשו של עניין (ערעור פלילי 8199/20 זיאדאת נ' מדינת ישראל, פסקה 37 (30.4.2023); ערעור פלילי 1682/22 סבג נ' מדינת ישראל, פסקה 33 (11.9.2022); עניין קרא, פסקה 48). בהקשר זה הודגש כי 'מחדלי חקירה מהם זכאי הנאשם להיבנות הם בגדר רשימה מוגבלת ומצומצמת של מחדלים חמורים, שעיקרם אי-נקיטת פעולה חקירתית מתבקשת באופן אשר מטיל ספק רציני בראיות שבאות להפליל את הנאשם' (ערעור פלילי 9306/20 ברגות נ' מדינת ישראל, פסקה 16 (29.4.2021); ההדגשה במקור)" (ערעור פלילי 1969/22, 2228/22 בן דוד ואח' נ' מדינת ישראל, פסקה 17 (8.8.2023)).

כמו כן, "יש לזכור כי אין ב'מחדל חקירה' כשלעצמו כדי להקים ספק סביר במקום שבו אשמתו של נאשם מוכחת מן הראיות שאותרו (ערעור פלילי 5066/18 רוזקוב נ' מדינת ישראל, פסקה 56 (4.9.2022))" (ערעור פלילי 8199/20 זיאדאת נ' מדינת ישראל, פסקה 37 (30.4.2023)).

153. ההגנה טענה למחדלי חקירה שעניינם באלה: אי חקירת הגורמים המעורבים ברישומו של הנאשם כבעל מניות בחברות בגינו הגיש את תלונתו במשטרה, אי חקירת אירועי ירי קודמים המיוחסים לכלי הנשק המעורב בירי, אי חקירת אדם אשר דיון נוסף אזרחי המשויך לו נמצא בכובע גרב שנמצא בקסדה, אי חקירת אדם אשר טביעות אצבע המשויכות לו נמצאו על הקסדה.

לאחר שנתתי דעתי למחדלי החקירה הנטענים, לא מצאתי כי מדובר בפגמים בהליך החקירה, וממילא לא מצאתי כי מחדלי החקירה הנטענים, כל אחד בפני עצמו וכולם יחד, קיפחו את הגנת הנאשם או כי יש בהם להטיל ספק סביר כנגד מארג הראיות האיתן שהציגה המאשימה המבסס מעבר לספק סביר כי הנאשם ירה במתלונן.

154. באשר לממצאי דיון נוסף אזרחי בכובע גרב, אין בעובדות כתב האישום ובראיות שהובאו ללמד כי היורה עשה שימוש בכובע גרב. באשר לממצאי טביעות אצבע של אדם אחר על הקסדה, אכן השוטר סיאונוב אישר את הדברים ולכן אותו אדם שזוהתה טביעת אצבעו זומן לחקירה והכחיש כל קשר למקרה ו/או לנאשם (ת/25; נ/1; עמ' 442 לפרוט').  השוטר סיאונוב מסר כי לא מצא לנכון להעמיק בחקירה מאחר שמדובר בחפץ נייד וקיימת אפשרות כי הקסדה הושאלה (עמ' 443-446 לפרוט').  לאחר שנתתי דעתי להסברים שנשמעו ועיינתי בחקירת האדם בעל טביעת האצבע שזוהתה על גבי הקסדה, נחה דעתי כי אין מדובר במחדל חקירתי, שכן הנושא נבדק ונחקר, ולא היה בו כדי לערער את הממצאים הראייתיים כנגד הנאשם.
155. באשר לטענה כי המשטרה כשלה בחקירת המניע בכך שלא פעלה כדי לחשוף מי עמד מאחורי רישום הנאשם כבעל מניות בחברות ולא חקרה את תלונתו בנוגע לגורמים המעורבים המוזכרים בתביעות שהוגשו נגד הנאשם, הרי שסבורני כי הדבר לא היה מתחייב, שהרי הנאשם עצמו שלל כל קשר בינו לבין המתלונן, ובין המתלונן לאלה שהרעו לו לטענתו. כמו כן, כפי שבואר, אין הכרח להוכיח קיומו של מניע לביצוע העבירה המיוחסת לנאשם, ועל אף זאת, המאשימה הוכיחה קיומו של מניע אפשרי.
156. באשר לטענה כי המשטרה לא חקרה את הקשר בין הנשק המיוחס לנאשם לבין אירוע ירי אחר שלכאורה הנשק היה מעורב בו, כפי שצוין בחוות דעת מומחה ממעבדת הנשק (ת/79), הרי שמחוות הדעת עולה כי מדובר עדיין ב"אירוע פתוח", ובכל מקרה כידוע אותו נשק כלל לא נמצא.
157. למותר לציין כי בדין הפלילי נדרשת מהתביעה הוכחת אשמת הנאשם מעבר לספק סביר, המהווה רף הוכחה גבוה ובעל אופי חוקתי, אך אין מדובר בוודאות מוחלטת ואין צורך להסיר כל ספק תיאורטי או בלתי הגיוני. במקרה דנא לא שוכנעתי כי נפלו מחדלי חקירה מהותיים בעבודת המשטרה.  משקלו של מחדל חקירתי נקבע הן מטיבו ומהותו, והן על רקע מכלול הראיות בתיק.  וגם אם נפלו כשלים בחקירה, הרי שאין מדובר במחדלים חמורים במידה המעוררת חשש כי הגנת הנאשם קופחה, בכך שהתקשה להתמודד כראוי עם חומר הראיות נגדו, או להוכיח את גרסתו שלו, או נמנע ממנו להציג ספק סביר באשמתו.

התקיימות יסודות העבירה של ניסיון לרצח

158. באשר ליסוד העובדתי, הוכח מעבר לכל ספק סביר כי הנאשם ירה לעבר המתלונן באמצעות כלי נשק שבכוחו לירות כדורים חיים, קליבר 19X9 הכולל תחמושת "מערבית מודרנית". מעשה הירי ארע בצהריי היום בגינת משחקים לנגד עיני אשתו ובנו הפעוט.  המתלונן נורה ברום בטנו והובהל לבית החולים, שם זוהו 2 כניסות כדורים ואובחנו פציעות קשות באברי גופו, והוא נדרש לניתוח, בדיקות מרובות ולתקופת אשפוז ושיקום (ת/32).  מעשי הנאשם יצאו בברור מגדר פעולות הכנה, ומהווים חוליות בשרשרת המעשים שנועדו להביא בסופו של דבר לביצועה של העבירה המוגמרת.  הנאשם במעשיו היה קרוב מאד, באופן מוחשי ומסוכן, להגשמת היסוד העובדתי של עבירת רצח המתלונן.
159. באשר ליסוד הנפשי של עבירת הניסיון, כפי שבואר בהרחבה לעיל, הרי שהוא נחלק לשניים: המישור ההכרתי, שבו יש להוכיח את מודעות הנאשם לטיב המעשה ולנסיבותיו, ובעבירות תוצאה גם לאפשרות גרימת התוצאה (כנדרש בסעיף 20(א) לחוק העונשין); והמישור החפצי - לפיו יש להוכיח הן את הרכיב החפצי הנדרש לעבירה המוגמרת (בענייננו עבירת הרצח), והן כי הוא פעל "במטרה לבצעה" (כאמור בסעיף 25 לחוק העונשין), כלומר כי מטרתו הייתה להשלים את העבירה המוגמרת (ערעור פלילי 6731/23 סטרוג נ' מדינת ישראל, (16.7.2024)).