14. גם הדברים הבאים יש בהם יש לסייע בידינו ולמקד את ההבחנה בין היסודות הנפשיים הנ"ל. במאמרה של גור-אריה על הרפורמה בעבירות המתה, (שם, בעמ' 462), גור-אריה הצביעה על שני מצבים טיפוסיים (שאינם בהכרח ממצים), בהם יהיה ניתן לייחס אדישות לממית: הראשון הוא כאשר לנאשם יש מטרה לבצע עבירה פלילית חמורה והוא נחוש בדעתו להגשימה "יהיו תוצאות הלוואי העלולות להתרחש בעקבות הגשמתה של מטרה זו אשר יהיו ...". עם זאת, מקרים אלה יוגדרו ממילא כרצח בנסיבות מחמירות לפי סעיף 301א(א)(2) הנוגע לרצח תוך ביצוע עבירה אחרת; והשני כאשר אדם נוקט בריבוי מעשי אלימות שהסתיימו במוות.
15. בספרם לעיל של קרמניצר וגנאים ציינו המחברים, כי הממית בכוונה לא היה משנה מדרכיו גם לו ידע בוודאות שתיגרם התוצאה הקטלנית; בעוד לאדיש לא אכפת אם יביא למות הקורבן, הוא אינו מעדיף את אי התרחשות התוצאה על פני ההתרחשות ובכך מפגין זלזול מרחיק לכת כלפי ערך חיי האדם. זו גם הסיבה לכך שהשניים לעיל קרובים מבחינה ערכית. המחברים הביאו כדוגמאות לרצח באדישות, הצתת או פיצוץ בניין מגורים, ירי לרכב או לבית מגורים כאשר המטרה היא "רק" לגרום נזק לרכוש או לגרום לפחד ובהלה וללא כוונה לגרום למוות (ללא ציפייה לכך בדרגה גבוהה של הסתברות שאז מדובר בכוונה).
16. ישאל השואל, האם ישנה משמעות אמיתית להבחנה בין רצח בסיסי המבוצע בכוונה לעומת זה שמבוצע באדישות, בהינתן העובדה כי בעקבות הרפורמה בעבירות ההמתה (חוק העונשין (תיקון מס' 137), התשע"ט-2019, ס"ח 230), שני יסודות נפשיים אלו מקובצים כעת יחדיו בעבירת הרצח הבסיסית (או בעבירת הרצח בנסיבות מחמירות). תשובה לכך ניתן למצוא בדבריו של בית המשפט העליון מן העת האחרונה ממש, בערעור פלילי 77069-09-24 גאבר טלאי פרסגי נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו](30.11.2025) (להלן: "עניין גאבר"). גם באותו עניין, כבענייננו, המקרה חייב הכרעה ביחס ליסוד הנפשי-חפצי שבו פעל המערער שם - אדישות או כוונה. לעניין זה נקבע, כי: "לכאורה, לצורך הכרעת הדין אין משמעות ישירה להבחנה בין אלו, אשר נותרה משמעותית לצורך קביעת עונשו של הנאשם: "המחוקק, בשילוב יסוד הכוונה עם יסוד האדישות, הן בעבירת הרצח הבסיסית הן בעבירת הרצח בנסיבות מחמירות, הבהיר כי המתה באדישות אינה אלא רצח, בדומה להמתה בכוונה. [...] אולם, אדישות אינה שקולה לחלוטין לכוונה, וההבדל בין רוצח החפץ להמית את הקורבן לרוצח אשר גילה שוויון נפש כלפי אפשרות גרימת המוות לא נמחק לחלוטין" (ערעור פלילי 3551/23 היילה נ' מדינת ישראל, פסקה 18 [פורסם בנבו] (11.8.2024))."