77. לאור האמור, עתר ב"כ הנאשם לקבוע, כי שני הכדורים שנורו מאקדחו של הנאשם בשלב המאבק על הרצפה נורו כתוצאה מתנועה לא רצונית. קרי, כדורים אלה נפלטו מאקדחו של הנאשם, אשר לא רק שלא ירה אותם באופן רצוני, אלא אף לא היה מודע לעובדה שנפלטו. ב"כ הנאשם הזכיר, כי די בכך שהנאשם יקים ספק סביר כי הכדורים נפלטו מאקדחו. יתרה מזו, לטענתו, הנאשם הוכיח הרבה מעבר לספק סביר וקרוב יותר לרמת ההוכחה הנדרשת על פי מאזן ההסתברויות במשפט האזרחי, כי אכן כך אירע.
78. לטענת ב"כ הנאשם, משהוכח כי שני הכדורים שנורו מאקדחו של הנאשם בשלב המאבק על הרצפה נורו כאשר לנאשם אין יכולת שליטה בתנועות ידו ובעיקר בלחץ שמפעילה אצבעו על הדק האקדח, הרי שיש להחיל בעניינו את סייג היעדר השליטה הקבוע בסעיף 34ז לחוק העונשין ולזכותו מעבירת הרצח המיוחסת לו. כן עתר ב"כ הנאשם לקבוע, כי הנאשם לא נכנס למצב זה בהתנהגות פסולה, באופן השולל את הגנת הסייג, וכי לא צפה או יכול היה לצפות מראש את האפשרות שיבצע את המעשה האסור במצב זה.
79. באשר לנהיגת הנאשם בפסילה ובשכרות, טען בא כוחו, כי הנאשם לא צפה ולא יכול היה לצפות, כשהחליט לנסוע למגדל העמק כאשר הוא פסול מנהיגה ולאחר ששתה מספר בקבוקי בירה לאורך היום, כי ייתקל במנוח וכי יתפתח ביניהם עימות. באשר למצבו הרגשי של הנאשם, טען, כי טענות המאשימה לפיהן, הנאשם היה עצבני או כעוס או אפילו תחת השפעה אמיתית של חומרים משכרים על יכולותיו המנטליות, לא נתמכות בכל ראיה ועל כן, יש לדחותן. באשר למפגש עם המנוח ואופן נהיגתו של הנאשם, טען בא כוחו, כי לא ניתן לומר כי עצירת רכבו במקביל לרכב המנוח, בכביש הגישה המוביל לישוב ומשמש, ככלל, את תושבי הישוב בלבד, בשלב בו הוא כלל אינו יודע מי נוהג ברכב ולסברתו מדובר בתושב הישוב, מהווה התנהגות פסולה. טענת המאשימה, כי אופן נהיגתו של המנוח הרגיז את הנאשם, נותרה בעלמא ולא נתמכה בכל ראיה וממילא, אין בעצם עצירת הרכב של מנת לברר את אופן נהיגתו המחשידה של רכב אחר כדי להוות התנהגות פסולה במובן זה.
80. ב"כ הנאשם הוסיף וטען, כי לאורך כל חקירותיו, כמו גם בעדותו בבית המשפט, טען הנאשם בעקביות כי המנוח יצא ראשון מרכבו, כאשר שפת גופו משדרת אלימות וסכנה. בחינת הראיות מלמדת, כי טענת המאשימה לפיה, הנאשם והמנוח יצאו סימולטנית מרכביהם, אין לה על מה לסמוך וכי הלכה למעשה, אין בידי המאשימה בכדי לסתור את טענת הנאשם לפיה, יצא מרכבו רק כאשר הבחין במנוח יוצא לקראתו מרכבו שלו וחש מאוים בשל כך. בהקשר זה טען ב"כ הנאשם, כי לא ניתן לסמוך על עדות העד אסא גיארי, בהיותה בלתי קוהרנטית ובעלת סתירות פנימיות.