44. מעבר לכך, טענה המאשימה, כי דבריו המפלילים של הנאשם עצמו בהתייחס לירי הקטלני מוכיחים את טענות המאשימה יותר מכל. מיד לאחר האירוע, הנאשם שוחח עם אחותו קריסטינה ועם רבש"צ הישוב יניב בן שימול. מתיאורו של הנאשם את האירוע בפני כל אחד מהם עולה במפורש, כי הוא ידע שירה במנוח במהלך הקטטה על הכביש, מטווח קרוב, ופגע בו. בהקשר זה הבהירה המאשימה, כי הן קריסטינה והן יניב אינם מסוכסכים עם הנאשם ונעדרי כל מניע לסבך את הנאשם. יתרה מזו. הנאשם עצמו אמר לשוטר שעצר אותו בסמוך לאחר האירוע, כי ירה באוויר הרבה פעמים עד שהיה צריך לבסוף לירות במנוח. לטענת המאשימה, מכלול אימרות אלה, שנאמרו כולן ברגעים שאחרי האירוע ומשקפות בצורה האותנטית ביותר את שאירע, מוכיחות מעבר לספק סביר שהנאשם ידע היטב כי ירה במנוח ופגע בו מטווח קצר שני כדורים וכי גרסתו לפיה, לא התכוון לירות ולא ידע שירה, שקרית ומופרכת.
45. עוד טענה המאשימה, כי עדותו של הנאשם הוכיחה, כי האמת אינה נר לרגליו. גרסאותיו של הנאשם לאירוע השתנו בהתאם לצרכיו, לפי התקדמות החקירה, ותשובותיו בעת שהעיד בבית המשפט היו מפותלות ובלתי קוהרנטיות. כך טענה, כי הנאשם עצמו הודה, כי גרסתו בחקירתו הראשונה, אז לא ידע על קיומו של הסרטון המתעד את האירוע, אינה מתארת את האופן בו אירעו הדברים. הנאשם ניסה לתלות את הגורם לכך בכך שהיה מבולבל לאחר האירוע. אולם, לטענת המאשימה, אלמלא הסרטון המתעד את האירוע, הנאשם מעולם לא היה משנה, כך על דעת עצמו, את גרסתו, לא היה טורח "להיזכר" ולעולם לא היה ניתן לדעת מה אירע בין הנאשם לבין המנוח. המאשימה הוסיפה, כי הנאשם אף הודה שמזער והפחית ממעשיו באופן שסבר שייטיב עימו, כך למשל, בנוגע למספר הכדורים שירה לעברו של המנוח.
46. המאשימה הוסיפה וטענה, כי נמצאו סתירות רבות בגרסאותיו של הנאשם, בשלל תחומים שונים ובכלל זה, בכמויות האלכוהול ששתה ובהרגלי צריכת הסמים שלו שאינם מתיישבים עם ממצאי הבדיקה שנערכה לו ועם חוות הדעת של ד"ר יניב כנפי ממנה עולה, כי הנאשם הוא משתמש כרוני. זאת ועוד. הנאשם ביקש מאחותו לשקר ולומר למשטרה שהיא זו שנהגה ברכב בזמן האירוע ובכך למנוע את גילויה של עבירת הנהיגה בזמן פסילה שעבר. המאשימה הוסיפה והפנתה לסתירות נוספות בגרסתו של הנאשם, תוך שהטעימה, כי מדובר בדוגמאות בלבד וכי עיון מדוקדק בפרטים שמסר הנאשם בכל אחת מחקירותיו מגלה אינספור סתירות והתפתחויות, כל פעם בהתאם לצרכיו של הנאשם ולאופן בו הוא תופס את טובתו.